נוביה התחתונה
נוביה התחתונה (נקראת גם וואוואט)[1][2] היא החלק הצפוני ביותר של נוביה, רציף פחות או יותר עם אגם נאצר המודרני, שהטביע את האזור ההיסטורי בשנות ה-60 של המאה ה-20 עם בניית סכר אסואן. אנדרטאות נוביות קדומות רבות, וכל אוכלוסייתה המודרנית, הועברו למקומן כחלק מהקמפיין הבינלאומי להצלת האנדרטאות של נוביה (אנ'); קאסר איברים (Qasr Ibrim) הוא האתר הארכאולוגי הגדול היחיד שלא הועבר למקומו ולא שקע במים.[3][4] העבודה הארכאולוגית האינטנסיבית שנערכה לפני ההצפה פירושה שההיסטוריה של האזור ידועה הרבה יותר מזו שבנוביה העליונה. לפי דייוויד וונגרוב (David Wengrow), המדיניות הנובית של קבוצה A של סוף האלף ה-4 לפני הספירה מובנת בצורה גרועה מכיוון שרוב השרידים הארכאולוגיים שקועים מתחת לאגם נאצר.[5]
ההיסטוריה שלה ידועה גם מיחסיה הארוכים עם מצרים, במיוחד השכנה מצרים העליונה. האזור הוגדר מבחינה היסטורית בין האשד הראשון והשני ההיסטורי, הנמצאים כעת שניהם בתוך אגם נאצר. האזור היה ידוע לגאוגרפים יוונים-רומיים (אנ') בתור Triakontachoinos.
הוא נמצא במורד הזרם על הנילוס מנוביה העליונה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך תקופת הממלכה התיכונה של מצרים, נכבשה נוביה התחתונה על ידי המצרים. כאשר המצרים נסוגו במהלך תקופת הביניים השנייה, נראה שנוביה התחתונה הפכה לחלק מהממלכה הנובית העליונה של קרמה. הממלכה החדשה כבשה את כל נוביה, ונוביה התחתונה הייתה משולבת באופן הדוק במיוחד במצרים, אך בתקופת הביניים השלישית היא הפכה למרכז המדינה העצמאית כוש שבסיסה בנפאטה בשלב מסוים. אולי בסביבות שנת 591 לפני הספירה הועברה בירת כוש דרומה למרואה ונוביה התחתונה נשלטה על ידי האי מרואה.
עם נפילת האימפריה המרויטית במאה הרביעית לספירה, האזור הפך לביתה של קבוצת X, הידועה גם כתרבות בלאנה (Ballana), שכנראה היו הנובטים (אנ'). מכאן התפתחה למדינה הנוצרית נובטיה (אנ') במאה החמישית. נובטיה אוחדה עם מדינת נוביה העליונה מאקוריה (Makuria), אך נוביה התחתונה הפכה בהתמדה ליותר ערבית ואסלאמית ולבסוף הפכה עצמאית דה פקטו כמדינת אל-מאריס (Al-Maris). רובה של נוביה התחתונה סופחה רשמית על ידי מצרים במהלך הכיבוש העות'מאני של 1517, והיא נשארה חלק ממצרים מאז, כשרק הדרום שייך סודאן.
ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Roxana Flammini, "Ancient Core-Periphery Interactions: Lower Nubia During Middle Kingdom Egypt (ca. 2050–1640 B.C.)", in Journal of World Systems Research, Volume XIV, Number 1 (2008) PDF (discusses the Egyptian view of Nubia during the Middle and New Kingdoms).
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Coates, Ta-Nehisi (2009-12-11). "The Gathering Of My Name". The Atlantic. Retrieved 2023-09-29.
- ^ Ferreira, Eduardo (2019-01-05). "The Lower Nubian Egyptian Fortresses in the Middle Kingdom: A Strategic Point of View" (PDF). Athens Journal of History. 5 (1): 32.
- ^ A.J. Clapham; P.A. Rowley-Conwy (2007). "New Discoveries at Qasr Ibrim". In R.T.J. Cappers (ed.). Fields of Change: Progress in African Archaeobotany. Groningen archaeological studies. David Brown Book Company. p. 157. ISBN 978-90-77922-30-9. Retrieved 2022-11-05. ... Qasr Ibrim is the only in situ site left in Lower Nubia since the flooding of the Nile valley
- ^ Ruffini, G.R. (2012). Medieval Nubia: A Social and Economic History. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-999620-9. Retrieved 2022-11-05. Qasr Ibrim is critically important in a number of ways. It is the only site in Lower Nubia that remained above water after the completion of the Aswan high dam.
- ^ Wengrow, David (2023). "Ancient Egypt and Nubian: Kings of Flood and Kings of Rain" in Great Kingdoms of Africa, John Parker (eds). [S.l.]: THAMES & HUDSON. pp. 1–40. ISBN 978-0500252529.