נגיב מחפוז

נגיב מחפוז
نجيب محفوظ
לידה	11 בדצמבר 1911; קהיר, מצרים
פטירה	30 באוגוסט 2006 (בגיל 94); גיזה, מצרים
שם לידה	نجيب محفوظ عبد العزيز إبراهيم أحمد الباشا
מדינה	ח'דיוות מצרים, רפובליקת מצרים, הרפובליקה הערבית המאוחדת, ממלכת מצרים, סולטנות מצרים, מצרים
מקום קבורה	קהיר
מקום לימודים	אוניברסיטת קהיר
שפות היצירה	ערבית
סוגה	סיפור קצר
יצירות בולטות	אדם מכובד, חלומות על תקופת השיקום, Mirrors (novel), פטפוטים על הנילוס, מסעו של אבן פטומה, דלת העם, התחלה וסוף, סיפורים משכונתנו, אל-קרנק, Autumn Quail, Wedding Song, החי באמת, הקבצן, היום שבו נרצח המנהיג, סמטה בקהיר, מיראמר, רדופיס, הדרך, בני שכונתנו, הטרילוגיה הקהירית, הגנב והכלבים, לעג הגורל, אלף לילה ויום, The Mirage
תקופת הפעילות	1932–2004 (כ־72 שנים)
הושפע מ	טה חוסיין, ג'יימס ג'ויס, Salama Musa, מרסל פרוסט
בן או בת זוג	Atiyatullah Ibrahim (1954–2006)
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	פרס נובל לספרות (1988); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קהיר (26 באוקטובר 1989); Cavafy Award (2004); Grand Collar of the Order of the Nile (1988); מפקד מסדר האמנויות והספרות (26 בינואר 1995); מסדר גבריאלה מיסטרל; קצין בכיר במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית ;

נגיב מחפוז (בערבית: نجيب محفوظ, הגייה מצרית: [næˈɡiːb mɑħˈfuːzˤ], בתעתיק מדויק: נגיב מחפוט'; 11 בדצמבר 1911 – 30 באוגוסט 2006) היה סופר ואינטלקטואל מצרי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1988.

ביוגרפיה

מחפוז נולד בקהיר למשפחה מוסלמית אדוקה בת למעמד הבינוני, הבן השביעי והצעיר ביותר במשפחתו. מרבית ילדותו עברה בשכונת אל-גמאליה (לא רחוק משוק ח'אן אל-חלילי), ומאוחר יותר עברה משפחתו לרובע אל-עבאסיה. שתי השכונות מופיעות תדיר בכתביו. כילד בן שבע, היה עד להתקוממות בשנת 1919 כנגד השלטון הבריטי, ולדיכויה ביד קשה על ידי הצבא, מאורעות שהעיד מאוחר יותר שזעזעו את ילדותו, ואף מתוארים בספריו.

מחפוז למד לתואר שני בפילוסופיה באוניברסיטה המצרית (כיום אוניברסיטת קהיר). במהלך לימודיו נחשף למדע ולרעיונות סוציאליסטים. לאחר מכן עבד כפקיד בשירות המדינה בתפקידים שונים במנגנוני התרבות והצנזורה התרבותית, עם פרישתו הגיע לדרגת יועץ במשרד התרבות. הוא התחתן בגיל 43 ונולדו לו שתי בנות.

לאורך השנים כתב עשרות רומנים ומאות סיפורים קצרים שרבים מהם תורגמו לשפות רבות, ועובדו לקולנוע. בנוסף כתב עשרות תסריטים לסרטים וחמישה מחזות. הוא עבד במערכת העיתון "אל-אהראם" בו גם פרסם בהמשכים כמה מספריו.

בשנת 1988 זכה בפרס נובל לספרות. במעמד מתן הפרס הודגשו היצירות: "הטרילוגיה הקהירית", "בני שכונתנו", "סמטה בקהיר", "הגנב והכלבים" ו"פטפוטים על הנילוס". הרומן "בני שכונתנו" פורסם בחלקים בעיתון "אל-אהראם" בקהיר בשנים 1959–1960, אך נאסר לפרסום כספר שלם במצרים ובארצות ערב (למעט לבנון) עד שנותיו האחרונות של מחפוז.

מחפוז מת ב-30 באוגוסט 2006, בן 94 במותו.

דרכו הספרותית

יצירתו של מחפוז ובעיקר סיפוריו הקצרים משקפים את הריאליזם המאפיין את חיי התושבים הרבים בעיר הכרך הגדולה קהיר. בה בעת, עבודתו משקפת אמת אוניברסלית על טבע האדם. בכך יצירתו חוצה גבולות אתניים, דתיים, ולאומיים בהדגישה את מצב האדם ביחס לסוגיות כחרות, עוני, שוויון וקידמה. שילוב זה הוא שהעניק למחפוז את שמו הבינלאומי כגדול הסופרים הערביים בדורות האחרונים.

למרות השינויים הגדולים שחלו בסגנון כתיבתו של מחפוז, תפיסת עולמו נותרת ללא שינוי - בכל סיפור מכניס מחפוז את השקפתו הסוציו-פוליטית על קיומו של האדם: האדם אינו אמור לבטל את זמנו לחיפוש חסר תועלת אחר הגשמה עצמית - הסיכוי היחידי לגאולה הוא על ידי התנהגות חיובית ואחראית לשפר את חייו ואת חיי סביבתו. בכל ספריו הדמויות היחידות הזוכות לגאולה הן אלו המראות מודעות והתחשבות באחר ממניעים אלטרואיסטים. גם ראיית העולם של מחפוז נשארה דומה לאורך תקופת יצירתו הארוכה: העולם הוא מקום עגמומי וטרגי, אך בכל זאת אפשרי בו שינוי בזכות מאבקו הבלתי מתפשר של האדם לצדק וההתקדמות הטכנולוגית. עם זאת, פעמים רבות ההתקדמות לעבר הצדק מצריכה את מות הגיבור.

נהוג לחלק את יצירתו הספרותית של מחפוז לשלוש תקופות:

התקופה הראשונה (1939-1944) התרכזה בכתיבת רומנים בנושא מצרים העתיקה. למרות הנושאים ההיסטוריים כבר בספרו השלישי "מאבקה של תבי" משבץ המחבר אזכורים למאורעות פוליטיים בזמנו. הרומן עוסק במאבקם הפטריוטי של המצרים הקדומים בחיקסוס הפולשים לארצם כאשר ההשלכות הם הכיבוש הבריטי של מצרים ותעלת סואץ.
התקופה השנייה (1945-1953) בתקופה זו התרכז מחפוז בהצגה ריאליסטית של החברה על החוליים החברתיים המתגלים בחיי היום יום של העיר הגדולה. הספרים נעים בין השכבות החברתיות השונות וחושפים תמונה עגומה במרקם החיים העירוני של מצרים בתקופה שבין מלחמות העולם. בשנים 1956–1957 פרסם מחפוז את יצירתו הגדולה ביותר: "הטרילוגיה הקהירית" (בעברית בית בקהיר בתרגומו של סמי מיכאל) אותה כתב שלוש שנים מוקדם יותר.
התקופה השלישית (1959-1978) אחרי שסיים את כתיבת הטרילוגיה הקהירית הפסיק מחפוז באופן מפתיע את עבודתו הספרותית למשך מספר שנים עד לחידושה בתקופת היצירה השלישית. בשנים אלו החלה עבודתו לזנוח את הריאליזם הקשוח ולתת לסיפוריו היום יומיים סממנים אקסיסטנציאליסטים. במקום לכלול בספריו את כלל המרקם החברתי החלו ספריו להתרכז באינדיבידואל, בהווייתו הפנימית וביחסיו עם הסביבה. החל מן התבוסה של מלחמת ששת הימים מתרכז מחפוז בסיטואציות לא הגיוניות. בתקופה זאת מושפע מחפוז מן התנועות האימפרסיוניזם והסוריאליזם ויצירתו הופכת בהדרגה לאלגורית ומבוססת על אוצר מילים טעון. על אף שהעלילה עדיין אחוזה במציאות הריאלית, ניתנת לה משמעות ברבדים גבוהים יותר. בין השאלות העולות ביצירות אלו היא מהו ההבדל בין אמת לאי אמת? מהי המציאות ומה הקשר בינה לבין מחשבתנו?, ומהי חשיבות ההיסטוריה? מבין ספריו מתקופה זאת בולט הספר "הגנב והכלבים" מ־1961. הספר מספר את סיפורו של אסיר משוחרר סוציופת שהמרירות והטינה שהוא חש כלפי העולם גורמים לדחייתו על ידי כל קרוביו. הרומן שואב מוטיבים מן סופרים האקסיסטנציאליסטיים הגדולים של המאה העשרים כמו גרהם גרין ואלבר קאמי, אך גם מן המסורת האסלאמית הסופית.

יצירתו של מחפוז משנות השישים, ובייחוד אחרי התבוסה של מלחמת ששת הימים, מעולם לא איבדה את משמעותה הפוליטית ואת הביקורת החברתית-פוליטית.

מאמצע שנות השבעים יצירתו הספרותית של מחפוז אינה יכולה להיות משויכת לז'אנר יחיד ואין בה אחידות סגנונית. נובלות מסוימות נוטשות את נורמות הכתיבה המקובלות בספרות המערבית - עקרון אחדות היצירה, הסדר הכרונולוגי. המבנה הספרותי של יצירות אלו מצביע על חזרה אל מוטיבים של הספרות הערבית הקלאסית כמו "סיפורי אלף לילה ולילה".

אישיותו הציבורית

גם בכתביו הספרותיים וגם במאמריו לעיתונות מטיף מחפוז לצדק חברתי, אותו הוא רואה כחלק בלתי נפרד מן המוסר האישי. מחפוז נחשב בעולם הערבי לליברל ולדמוקרט. הצגתן של בעיות חברתיות ודתיות בחברה המצרית קנתה למחפוז אויבים רבים.

ספרו של מחפוז "בני שכונתנו" (1959) נחשב לשנוי במחלוקת במיוחד כיוון שהוא מתאר את חייהן של דמויות נערצות במסורת המוסלמית כמשה, ישו ומוחמד, כאזרחים מצריים רגילים. הספר נאסר להפצה במצרים ובכל העולם הערבי, פרט ללבנון, בטענה של חילול הקודש. בשנות השמונים טען השייח' עומר עבד א-רחמן, מראשי האחים המוסלמים במצרים, כי אילו היה מחפוז מוצא להורג בעקבות חילול הקודש על "בני שכונתנו" לא היה סלמאן רושדי מעז להוציא את ספרו "פסוקי השטן". למרות זאת מעולם לא הוצאה פתווה רשמית הקוראת להריגתו של מחפוז. בשנת 1994 ניסה קיצוני מוסלמי להתנקש בחייו של מחפוז^[1], אך הצליח רק לפצוע באופן קשה את הסופר בן ה־82. לאחר ניסיון ההתנקשות נאלץ מחפוז לנוע רק בליווי מאבטחים חמושים. רק לאחר ניסיון הרצח יצא "בני שכונתנו" מרשימת הספרים האסורים במצרים.

בתקופת כהונתו של אנואר סאדאת נחשב מחפוז לתומך בקווי המדיניות הרשמית של שלום עם ישראל. תמיכתו בשלום עם ישראל הפכה אותו, כמו את הנשיא סאדאת, למוקצה בחלקו הגדול של העולם הערבי, כך שעד השנים האחרונות ספריו היו אסורים להפצה במדינות כסוריה ועיראק. הגם שתמך בשלום עם ישראל, מעולם לא חדל מחפוז לבקר את מדיניותה של ישראל כלפי הפלסטינים.

כתביו הבולטים

הטרילוגיה הקהירית (ثلاثية القاهرة), עברית: סמי מיכאל, הוצאת ספרית פועלים, 1987-1981
- בית בקהיר (بين القصرين)
- כמאל (قصر الشوق)
- דור שלישי (السكرية)
בני שכונתנו (أولاد حارتنا), עברית: דוד שגיב, הוצאת עם עובד, 1990
סמטה בקהיר (زقاق المدق), עברית: יצחק שרייבר, הוצאת עם עובד, תשכ"ט
הגנב והכלבים וסיפורים אחרים (اللص والكلاب), עברית: מנחם קפליוק, הוצאת ספרית פועלים, תש"ל
אהבה וגשם (الحب تحت المطر), עברית: יואב גבעתי, הוצאת תמוז, 1976
קבצן (الشحاذ), עברית: חניתה ברנד, הוצאת פפירוס, 1978
מיראמר (ميرامار), עברית: יצחק שניבוים, הוצאת תמוז, 1983
פטפוטים על הנילוס (ثرثرة فوق النيل), עברית: מיכל סלע, הוצאת כתר, 1989. (הספר אף עובד לסרט שיצא במצרים בשנת 1971.)
היום שבו נרצח המנהיג וסיפורים אחרים (يوم مقتل الزعيم), עברית: דוד שגיב, הוצאת ספרית פועלים, 1999
בית הקפה שלנו (دينا مقهى) עברית: ששון סומך ועידן בריר, הוצאת מחברות לספרות, 2019
לעג הגורל (عبث الأقدار), 1939
רדופיס (رادوبيس), 1943
מאבקה של תביי (كفاح طيبة), 1944
קהיר החדשה (القاهرة الجديدة), 1945
ח'אן אל-ח'לילי (خان الخليلي), 1945
חזיון שרב (السراب), 1948
התחלה וסוף (بداية ونهاية), 1950
השליו והסתיו (السمان والخريف), 1962
הדרך (الطريق), 1964
מסבאת החתול השחור (خمارة القط الأسود), 1969
סיפור ללא התחלה וללא סוף (حكاية بلا بداية ولا نهاية), 1971
מראות (المرايا), 1972
הפשע (الجريمة), 1973
אל-קרנק (الكرنك), 1974
אדם מכובד (حضرة المحترم), 1975
דור האהבה (عصر الحب), 1980
אלף לילה ויום (ليالي ألف ليلة), 1981
מסעו של אִבּן פטומה (رحلة ابن فطومة), 1983
עוד שעה אחת ( الباقي من الزمن ساعة), 1983, עברית: ברוריה הורביץ, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2021^[2]
החי בַּאמת (العائش فى الحقيقة), 1985
חלומות על תקופת השיקום (أحلام فترة النقاهة), 1985

לקריאה נוספת

ששון סומך, נג'יב מחפוז: מחצית היום; יצירה, מפגשים, תרגומים; הוצאת כרמל, ירושלים, תשע"ב 2012.

קישורים חיצוניים

נגיב מחפוז (1911-2006), דף שער בספרייה הלאומית

נגיב מחפוז, ברשת החברתית Goodreads
נגיב מחפוז, באתר פרס נובל (באנגלית)
נגיב מחפוז, הכיכר ובית הקפה, סיפור, תרגם מערבית ששון סומך, עתון 77, גיליון 314, ספטמבר 2006
הספרים של נגיב מחפוז, באתר "סימניה"
מיכל סלע, מה שעשיתי, מתוך אהבה לארצי עשיתי, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2007
טל היינריך, מת הסופר נגיב מחפוז, באתר nana10‏, 30 באוגוסט 2006
ששון סומך, בלי יזהר ובלי מחפוז - ומה יהא עלינו?, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2006
זיצמן נעם, מי הוא נג'יב מחפוט', 30.8.2006, חלון לערב
סמי מיכאל, נגיב מחפוז: להטיל ספק או להשתגע, באתר הארץ, 18 במאי 2012
סעד אבו ע'נאם, "כאילו מדובר בטורניר כדורגל", על עוד שעה אחת, פנס מוסף לביקורת ספרות, ינואר 2022.
ערן סבאג, "חיים של אחרים" על נגיב מחפוז‏, 21 בינואר 2013
נגיב מחפוז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
נגיב מחפוז, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ President pays tribute to Mahfouz, באתר BBC News,‏ 30 באוגוסט 2006
^ ורד לי, "עוד שעה אחת": סיור מסחרר בסמטאות קהיר עם נגיב מחפוז, באתר הארץ, 5 באפריל 2022

[1] President pays tribute to Mahfouz, באתר BBC News,‏ 30 באוגוסט 2006

[2] ורד לי, "עוד שעה אחת": סיור מסחרר בסמטאות קהיר עם נגיב מחפוז, באתר הארץ, 5 באפריל 2022

[1]

[2]

זוכי פרס נובל לספרות
1901–1925	פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925)
1926–1950	דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950)
1951–1975	לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975)
1976–2000	בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000)
2001 ואילך	נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) • האן (2024)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: נגיב מחפוז
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נגיב מחפוז