נבחרות
 | |
| מדינה |
ישראל  |
|---|---|
| מייסדים |
אסתי שושן |
| תקופת הפעילות |
2012–הווה (כ־12 שנים) |
|
www | |
  | |
נבחרות (עד 2015: לא נבחרות לא בוחרות) היא תנועה פמיניסטית חרדית בישראל. התנועה החלה את פעילותה בדף פייסבוק שהוקם על ידי אסתי שושן באוקטובר 2012, במחאה על הדרתן של הנשים החרדיות מהמפלגות החרדיות ומהציבוריות החרדית בכלל. הדף קרא לציבור הנשים החרדיות והגברים החרדים להימנע מהצבעה למפלגות שמדירות נשים, ש"ס ויהדות התורה. המחאה סוקרה בהרחבה בכלי תקשורת רבים, אך התקבלה בביקורת רבה על ידי אישים מהמיינסטרים החרדי. התנועה מוכרת גם בשם הקיצור שלה "לונילובו".
רקע היסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]המאבק על זכות הבחירה והיבחרות בישראל החל מאז הצהרת בלפור ב-1918, אז רצו נשות היישוב היהודי בארץ ישראל לקחת חלק פעיל במוסדות הציבור כבוחרות וכנבחרות.
רצונן של הנשים נתקל בחומת התנגדות קשה. במוקד המאבק עלתה השאלה האם נשים זכאיות לבחור ולהיבחר. המאבק נגד זכותן של נשים לבחור ולהיבחר נוהל בעיקר על ידי אנשי היישוב הישן בירושלים, קהילות החרדים ואף תנועת המזרחי. בסופו של דבר, נשות ארץ ישראל קבלו זכות בחירה והיבחרות.
במשך השנים הנשים החרדיות נשארו מאז מחוץ למרחבים הציבוריים והפוליטיים, היה מקובל להניח כי אין זה מרצונן לבקש ייצוג פוליטי נשי, או להיבחר ולייצג את הציבור. המפלגות החרדיות אגודת ישראל ובהמשך, ש"ס ויהדות התורה מעולם לא שילבו נשים ברשימותיהן לכנסת ולרשויות העירוניות.
בעקבות תהליכים סוציולוגיים בחברה החרדית,[1] קמה מחאה הדורשת נציגות חרדית-נשית בתוך המפלגות החרדיות.
המחאה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוקטובר 2012 כמה חודשים לפני הבחירות לכנסת ה-19 פתחה אסתי שושן דף פייסבוק הקורא לנשים חרדיות לא להצביע למפלגות החרדיות שלהן הן רגילות לתת את קולן, כצעד ראשון בדרך לשילוב נשים חרדיות במוסדות הציבוריים והפוליטיים החרדים בישראל.[2]
בעקבות מחאה זו, החלו ניסיונות ראשונים של נשים חרדיות ברחבי הארץ להתמודד ברשימות לרשויות המוניציפליות בבחירות שהתקיימו באוקטובר 2013,[3] בין הניסיונות הבולטים היו התמודדותה של מפלגת הנשים "עיר ואם" בראשות מיכל צ'רנוביצקי באלעד.[4]
קמפיין המחאה המשיך גם בבחירות לכנסת ה-20. בראשו עמדו אסתי שושן, טלי פרקש, אסתי רידר אינדורסקי, מיכל צ'רנוביצקי ורחל איבנבוים. בדצמבר 2015 הן שלחו מכתב פומבי לחברי הכנסת החרדיים ובו הן שטחו את בקשתן לנציגות נשית במפלגות החרדיות "יהדות התורה ו"ש"ס".[5] הקמפיין קיבל סיקור תקשורתי רחב ותרם לשיח בחברה הכללית והחרדית בשאלת זכויותיהן ומעמדן של נשים חרדיות בתוך הקהילה החרדית ובחברה הישראלית כולה. בבחירות אלו התמודדה מפלגת נשים בראשות רות קוליאן בשם "ובזכותן", אך נשות לא בוחרות לא נבחרות לא תמכו בה בטענה שמפלגת נשים חרדית לא תהיה רלוונטית וכי הנשים יוכלו להשפיע רק מתוך המפלגות החרדיות.
הקבוצה ביצעה מספר פעילויות כמו הדבקת פשקווילים בשכונות החרדיות ברחבי הארץ,[6] חלוקת קונטרסים עם דיון הלכתי בדבר ייצוג נשים בשכונות החרדיות ואף בבתי המדרש ובישיבות, את הקונטרסים חילקו הנשים גם לחברי הכנסת של אגודת ישראל בכנס בחירת הרשימה שלהם. נשות התנועה פרסמו מאמרים רבים בנושא והתראיינו לכלי תקשורת חרדיים וכלליים בארץ ובעולם.
תגובות הציבור התקשורת והמפלגות החרדיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לצד הסיקור התקשורתי הרב שקיבלה המחאה מהתקשורת הכללית, היא התקבלה בביקורת רבה במיינסטרים החרדי. כך לדוגמה, בדצמבר 2014 הרב מרדכי נויגרשל אמר כי מהות החרדיות היא הרצון לחיות לפי רצון האל, לא רק לפי ציווייו הכתובים בתורה, אלא גם לפי רוחם כפי שמבינים אותה חכמי התורה. לפיכך, גרס, הצגת השאיפה לכפות על חכמי התורה רצון של הפרט לייצוג, תחת הכותרת "נשים חרדיות", יש בה יש בה מן הסכיזופרניה. בהמשך דבריו, הציג את האיסור ההלכתי הקיים, לדעת פוסקים מרכזיים, למינוי נשים לתפקידים ציבוריים.[7]
נשות הקבוצה אף ספגו איומים שונים, ביניהם הצהרתו של מרדכי בלוי שכתב במנשר פנימי שהופץ כי "כל אשה שתתקרב למפלגה שלא בהנהגת גדולי-ישראל - תצא בלא כתובה ואסור ללמוד במוסדות החינוך שלה, וכן לרכוש ממנה כל מוצר, ומצווה להוציא את כל הצאצאים שלה מהמוסדות [...] והנ"ל אמור גם לגברים"[8]. מנשר זה הוביל את המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר ואת יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית ג'ובראן להעביר פנייה חריפה לראשי כלל המפלגות הרשומות בישראל, תוך איום בסנקציות פליליות.[9]
לעומת הביקורת, יושב ראש דגל התורה בביתר עילית, יצחק רביץ, אמר כי אם יינתן לכך היתר הלכתי, לכאורה אין סיבה שנשים לא יוכלו לבצע היטב גם את העבודה הפרלמנטרית.[10] דבריו עוררו סערה, והוא כתב מכתב הבהרה, בו הדגיש שהלכתית אסור שנשים תשמשנה כנציגות ציבור.[11] בנוסף, לקראת הבחירות לכנסת ה-20 הודיע אריה דרעי, יו"ר ש"ס במסיבת עיתונאים משותפת עם עדינה בר-שלום, על הקמת מועצת נשים שתייעץ למפלגה, בראשות בר-שלום ואשתו יפה דרעי.
עמותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2015 "לא נבחרות לא בוחרות" נרשמה כעמותה בשם "נבחרות". את התנועה מובילה ומנהלת כיום אסתי שושן.
התנועה עוסקת בהעלאת מודעות ושיח ציבורי לייצוג נשים חרדיות ולזכויותיהן ומעוררת שיח פמיניסטי בתוך המגזר החרדי בפלטפורמות שונות, בכנסים ובהפצת חומרים בעלי מסר דתי פמיניסטי, כמו גם בפיתוח מנהיגות של נשים חרדיות.
התנועה מצהירה כי מטרתה היא שילוב נשים במוסדות הפוליטיים הקיימים חרדיים וכלליים והיא שוללת הקמת מפלגות לנשים בלבד.
סמל התנועה כולל את תמונתה של שרה שנירר, מייסדת רשת בית יעקב לחינוך חרדי לבנות.
התנועה מפעילה תוכנית מנהיגות בשם 'הנבחרת' שמכשירה נשים חרדיות להנהגה, אקטיביזם ופוליטיקה. נכון להיום הסתיימו בהצלחה שישה מחזורים של התכנית.
בשנת 2023 הקימה התנועה פרויקט בשם 'לובילעדנו' [הלחם של המילים לובי ולא בלעדינו] במסגרתו מגיעות פעילות התנועה מדי שבוע לועדות הכנסת השונות, מגישות ניירות עמדה לגבי הנושא המדובר בוועדה ומדברות בה.
בתחילת מלחמת חרבות ברזל פתחה התנועה פרויקט בשם 'חרדיות שותפות', במסגרתו יצאו נשים חרדיות לימי התנדבות בתוך בסיסי צה"ל, שלחו מארזי פינוק לנשות מילואימניקים ומארזי היגיינה ללוחמות בשטחי כינוס, ופתחו יחידת מתנדבות חרדיות במשטרת ישראל.
הישגי המאבק
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2018 הורה בית המשפט העליון, במסגרת עתירה שעתרו כמה ארגוני נשים, למפלגת אגודת ישראל, למחוק מתקנונה סעיף ממנו משתמע כי רק גברים יכולים להיות חברי מפלגה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אסתי רידר אינדורסקי, ושאינן נראות, פמיניזם חרדי: המקרה של "לא נבחרות לא בוחרות", פרדס הוצאה לאור, 2018
- אורלי צרפתי, מחאת הפייסבוק של הנשים החרדיות "לא נבחרות לא בוחרות", קשר 51, 2018, עמ' 59–68, JSTOR 26980077
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של נבחרות
נבחרות, ברשת החברתית פייסבוק- נבחרות, באתר "גיידסטאר ישראל"
- גבי גזית, "לבקש קולות מנשים חרדיות אך להדיר אותן זה מצב שלא יכול להימשך", ימי המחאה הראשונים, רדיו ללא הפסקה, 5 בנובמבר 2012
- טל שניידר, "בחסות המדינה: מפלגות לגברים בלבד", עיתון הארץ, 3 בדצמבר 2012
- קובי נחשוני, מחאת הפעילה החרדית: בצמתים כן ובכנסת לא?, באתר ynet, 17 בינואר 2013
- בן שני, תיעוד מיוחד: המסע האמיץ של הנשים החרדיות לכנסת, באתר מאקו, 8 בפברואר 2015
- רויטל עמירן, הפמיניזם החרדי יצא לדרך, באתר וואלה, 12 בפברואר 2015
- אסתי שושן, "לא נבחרות לא בוחרות", בטד ירושלים, אפריל 2015
- אסתי רידר אינדורסקי בעימות רדיופוני עם דוב הלברטל, רדיו גלי ישראל, 9 בפברואר 2016
- רות אגלש, הנשים החרדיות שמאתגרות את הפוליטיקה בישראל, וושינגטון פוסט, יולי 2017
אסתי שושן, אומרים לנו: "יש לכן פיצול, אתן לא באמת חרדיות", בעיתון מקור ראשון, 5 בספטמבר 2019 - על מגמות הפמיניזם החרדי- יצחק טסלר, "מחאת הכיסאות" של החרדיות: "אנחנו שקופות", באתר ynet, 12 בספטמבר 2019
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אורלי צרפתי, מנשים שקופות לנשים נוכחות: מאבקן של נשים חרדיות על ייצוגן בכנסת ה-20, מגדר, ינואר 2015, עמ' 12-14
- ^ לירון שמם, הנשים החרדיות דורשות ייצוג בכנסת, באתר מאקו, 25 בדצמבר 2012
- ^ דורשות דמוקרטיה: הנשים החרדיות הגיעו לפוליטיקה, באתר כיכר השבת
- ^ לראשונה: מפלגת אמהות חרדיות באלעד, באתר ynet, 29 בספטמבר 2013
- ^ עקיבא נוביק, ידיעות אחרונות, בלי מועמדת חרדית, נחרים אתכם באתר נבחרות, 5 בדצמבר 2015
- ^ קובי נחשוני, אהה! הפמיניסטיות החרדיות בלבלו את החרדים, באתר ynet, 25 בדצמבר 2014
- ^
נבחרות, סרטון באתר יוטיוב
- ^ אלי כהן, "אשה לא תעז להתקרב למפלגה חילונית", באתר בחדרי חרדים, 7 בדצמבר 2014
- ^ אלי שלזינגר, הפרקליטות שוקלת: חקירת הרב מרדכי בלוי, באתר בחדרי חרדים, 22 בינואר 2015
- ^ ישראל כהן, יצחק רביץ: "בכפוף להלכה, אישה יכולה להיות בכנסת", באתר כיכר השבת, 20 בינואר 2015
- ^ ארי וידר, בעקבות המהומה: רביץ שיגר מכתב הבהרה לחברי הכנסת של דגל התורה, באתר רדיו קול חי, ינואר 2015
