משתמש:Zozoar/גרטל הפיקחית
גרטל הפיקחית (בגרמנית: Das kluge Gretel) היא מעשייה גרמנית, שנאספה על ידי האחים גרים. זו מעשייה מסוג 1741 על פי סיווג ארנה-תומפסון – טריקסטר (אנ') נשים ומשרתות.
המעשייה פורסמה לראשונה במהדורה השנייה של "אגדות גרים" בשנת 1819.
הסיפור
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פעם הייתה טבחית בשם גרטל, שהיית נועלת נעליים עם עקבים אדומים ועם עיטורים של שושנות אדומות. כשהייתה יוצאת לרחוב, היא הייתה מסתובבת בצורה כזו כך שכולם התפעלו ממנה. היא הייתה אומרת לעצמה, "את באמת ילדה יפה, גרטל!" וזה שימח אותה, ולכן כשהיא חזרה לבית האדון שלה היא שתתה לגימה של יין כדי להיות רעבה, ואז טעמה את כל מה שבישלה לארוחת ערב, עד שהיא כבר לא הייתה רעבה. מאוחר יותר, היא הייתה אומרת לעצמה, "הטבחית צריכה לדעת אם האוכל טעים."
יום אחד האדון שלה אמר לה, "גרטל, הערב מגיע אלינו אורח לארוחת ערב. תבשלי שתי תרנגולות בצורה הטובה ביותר שתוכלי."
"כן אדוני", אמרה גרטל. היא לקחה שתי תרנגולות והרגה אותם, צרבה את העור והסירה אותו, ואז אפתה אותם ככל יכולתה. התרנגולות היו מבושלות ביסודיות, אך אורח האדון לא הגיע.
גרטל קראה לאדונה: "אדוני, התרנגולות מוכנות והן מושלמות, אבל אם לא נאכל אותן בקרוב הן יתקלקלו."
האדון שלה אמר, "את צודקת. אסור שיתקלקלו. אני אלך במהירות להביא את האורח שלי בעצמי." בזאת הוא מיהר לצאת מהבית.
ברגע שהוא נעלם גרטל שמה את התרנגולות בצד, ואמרה לעצמה, "כל העבודה הזאת מעל התנור גרמה לי להיות צמאה. מי יודע תוך כמה זמן הם יגיעו? בזמן שאני מחכה, אני יכולה פשוט לרדת למרתף ולשתות לי קצת יין." כשהיא הגיעה למרתף, היא הרימה את קנקן היין אל שפתיה ושתתה לגימה גדולה, אמרה לעצמה, "אלוהים יברך אותך, גרטל."
אחרי שלקחה עוד כמה לגימות הגונות של יין, היא חזרה למעלה, החזירה את התרנגולות לתנור והקפיצה אותן בחמאה. הריח מהתרנגולות הצלויות היה מעורר תיאבון, וגרטל אמרה לעצמה, "הם מריחים טוב, אבל יכול להיות שהם לא מבושלות כראוי. מוטב שאטעם אותם." והיא צבטה אחת באצבעותיה וליקקה אותן. "טעים מאוד", אמרה לעצמה, "העוף הזה מושלם. מוטב שאבדוק גם את האחר." והיא עשתה את אותו הדבר שוב. גרטל אמרה לעצמה, "התרנגולות האלה מושלמות עכשיו, אבל אם לא נאכל אותן בקרוב הן יתקלקלו", והיא רצה לחלון לראות אם האדון והאורח מתקרבים, אך הם לא נראו בשום מקום.
כשחזרה אל התרנגולות אמרה, "הכנף הזו קצת שרופה, עדיף שאוכל אותה", והיא חתכה אותה ואכלה אותה, וזה היה טעים. ואז אמרה, "מוטב שאוכל גם את הכנף השנייה, או שהאדון שלי יבחין שמשהו לא בסדר." והיא עשתה בדיוק את זה, וזה היה טעים כמו הכנף השנייה.
היא רצה לחלון לראות אם האדון והאורח מתקרבים, אך הם לא נראו בשום מקום. אז היא אמרה לעצמה, "אולי הם לא יבואו? אולי הם מצאו מקום אחר לאכול? ובכן, אם כבר התחלתי את זה, אז אני כבר אסיים את זה. זה לא בסדר לסרב למתנה של אלוהים." וכך עשתה, היא סיימה את העוף ושטפה אותו עם עוד יין. ואז גרטל הפנתה את תשומת לבה לעוף השני ואמרה לעצמה, "אסור להפריד בין השניים. לאן שהאחד נעלם השני חייב ללכת גם הוא." היא אכלה את העוף השני, שטפה אותו ביין, כמו קודם.
בדיוק כשסיימה את הארוחה שמעה את קול אדוניה קורא: "מהרי, גרטל, כי האורח ממש כאן!"
גרטל מחתה את פיה ואמרה: "כן אדוני. התרנגולות מוכנות." אדוניה נכנס למטבח שם הרים את סכין הגילוף הגדולה ולקח אותה למסדרון, שם החל לחדד אותה, מוכן לגילוף התרנגולות. האורח הגיע ודפק על הדלת, שגרטל פתחה במהירות. היא שמה אצבע על פיה, לחשה לאורח אדוניה, "ששש! ששש! אתה חייב לברוח מכאן בבת אחת, כי אדוני הטעה אותך שהוא יביא לך ארוחת ערב. מה שהוא באמת רוצה זה לחתוך לך את האוזניים. תראה, שם הוא מחדד את הסכין כדי שיהיה מוכן." האורח הביט על פניה אל המסדרון שם ראה את אדוניה מחדד את הסכין והוא הסתובב ורץ ברחוב במהירות כשרגליו יכלו לשאת אותו.
ואז גרטל רצה אל אדוניה ובכתה, "איזה סוג של חברים אתה מזמין כאורחים שלך? הוא תפס את שתי התרנגולות מהפלטה בזמן שעמדתי להגיש אותן, והוא ברח איתן!".
"טוב", אמר אדוניה. "זה בסדר, כי אני מאוד רעב. הוא יכול היה להשאיר לי אחת!". אז הוא רץ לרחוב אחרי אורחו, הניף את סכין הגילוף וקרא, "רק אחת! רק אחת! תן לי רק אחת!" אבל האורח חשב שהוא רוצה לכרות את אחת מאוזניו, והוא רץ כאילו האדמה שמתחת לרגליו בוערת.[1]
אנליזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]"גרטל הפיקחית" הוא סיפור שבו משרתת חמדנית אך ערמומית מנצחת את אדוניה. הוא פורסם לראשונה במהדורה השנייה של מעשיות האחים גרים בשנת 1819, ועבר רק עריכות סגנוניות קלות במהדורות מאוחרות יותר, כולל המהדורה הסופית (ברלין, 1857), הרשומה כמהדורה מספר 77. את גרטל בסיפור אין לבלבל עם הדמות בעמי ותמי.
"גרטל הפיקחית" היא אחת משני הסיפורים היחידים באוסף של האחים גרים אשר נקראים על שם גיבורה נשית חכמה, והשנייה היא "אלזה החכמה". שניהם סיפורי קומיקס, אך רק בסיפור זה האישה מנצחת בסוף. הסיפור משחק על פחדיהם של מעסיקי המשרתים ממה עושות המשרתות והטבחים האלה כשגבם מופנה.[2] בסיפורים אחרים מסוג "האישה החכמה" הזכר הוא בעלה של האישה או כומר, ואילו בסיפורים דומים ל"גרטל הפיקחית" לא אוזני האורח הם בסכנת ניתוק אלא אשכיו![3]
הסיפור מתחיל בהצגת גרטל כשונה למדי מהמשרתים באותה תקופה, שכן גרטל מתייפה ומסתובבת בשמחה בנעליה האדומות ברחוב לפני שהלכה הביתה לשתות את היין של אדוניה. לסיפור אין מוסר או לקח לקהל שלו, שכן גרטל אינה נתפסת ולכן אינה נתקלת בתוצאות כלשהן על שקריה וגניבתה, ואולי על האלכוהוליזם שלה. בגרסתו המקורית של סטרובל - מי שממנו האחים גרים לקחו את הסיפור - גרטל נתפסת ובסופו של דבר חיה באומללות לאחר שאדונה זרק אותה החוצה. האחים גרים כתבו מחדש את הסיפור והוציאו את המסקנה המוסרית.[4]
אנו מוזמנים להעריץ את פיקחותה של גרטל בהערמתה על אדונה; או שאנחנו עשויים לרחם עליו בזמן שהטבחית שלו גונב ממנו ומאבד אותו חבר, ללא ספק לפגוע במוניטין שלו בו זמנית. הקוראים באותה תקופה, ובמיוחד בנות, נהנו אולי לקרוא אישה שמסתירה את מעשיה מהגברים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Clever Gretel - The Brothers Grimm Project - University of Pittsburgh
- ^ Kay Turner and Pauline Greenhill (eds) Transgressive Tales: Queering the Grimms, Wayne State University Press, Detroit (2012)- Google Books p. 29
- ^ Turner and Greenhill, p. 34
- ^ Turner and Greenhill, p. 29