משתמש:Uv1234/אסטרטגיה צבאית

בעת החדשה (המאה ה-19)

במלחמת האזרחים האמריקאית (1861-1865)

האבולוציה של האסטרטגיה הצבאית המשיכה במלחמת האזרחים האמריקאית (1861-1865), בעיקר הודות לגנרלים כמו רוברט אדוארד לי (Lee), יוליסס סימפסון גרנט (Grant) וויליאם שרמן (Sherman), שהושפעו כולם מעלילות קרבותיו של נפוליון. עם זאת, תוצאותיה של הדבקות בעקרונות המלחמה הנפוליוניים אל מול פניהן של ההתפתחויות הטכנולוגיות - כמו פיתוחו של רובה החי"ר לטווח ארוך - היו לרוב הרות-אסון. היקפי הזמן והמרחב בהם נערכה המלחמה השתנו גם כן: מסילות ברזל איפשרו תנועה מהירה של גייסות אדירים לאורכם של הקווים הפנימיים, למרות שהתמרון והקרבות עדיין נתחמו במסדרונים צרים ופגיעים. מנוע הקיטור והספינות הממוגנות בשריון הברזל שינו גם את אופן התובלה והלחימה בימים.

בתקופה ההיא עדיין לא נבצר מקומה של אסטרטגיית התמרון בניצחונות, כפי שהודגם במסעו של שרמן אל החוף ב-1864, אולם מקום זה היה מותנה ב"נכונותו" של האויב שלא להתבצר. לקראת סוף המלחמה, בעיקר במהלך קרבות ההגנה על מטרות סטטיות כמו קרב קולד הארבור (Cold Harbor) או קרב ויקסבורג (Vicksburg), מימדיהן של החפירות בשני הצדדים הגיעו עד סדרי-גודל של מלחמת העולם הראשונה.

בניין הכוח בפרוסיה וגרמניה (1870-1914)

לקחיה של מלחמת האזרחים בארצות הברית לא נלמדו עדיין במהלך המלחמות האוסטרו-פרוסית והפרנקו-פרוסית, אז לתמרון עדיין היה מקום בניצחון.

בתקופה המוליכה לקראת מלחמת העולם, שניים מהאסטרטגים המשפיעים ביותר היו גנרלים פרוסים, והם הלמוט קרל ברנרד פון מולטקה (Moltke) ואלפרד פון שליפן (Schlieffen). תחת פיקודו של מולטקה השיג הצבא הפרוסי את הניצחון במלחמות האוסטרו-פרוסית (1866) והפרנקו-פרוסית (1870-1871), כאשר לשנייה מתייחסים לרוב כדוגמה קלאסית של הגותה ויישומה של אסטרטגיה צבאית. בנוסף לניצול מסילות ברזל ודרכים סלולות לצורך התמרון, מולטקה רתם גם את שירותי הטלגרפיה לצורך שליטה בכוחות צבא גדולים. הוא הכיר בצורך הגובר להאציל סמכויות פיקוד למפקדים הכפופים לו, ועל-כן העדיף לרוב להוציא "הנחיות" במקום להוריד פקודות. עם זאת, מולטקה זכור יותר בתור אסטרטג מאשר מצביא, בשל אמונתו בצורך בגמישות במהלך תכנון נוהל הקרב וכן בשל טענתו כי שום תוכנית, אף לא זו המתוכננת היטב, לא מובטח לה כי תשרוד את מפגשה הראשון עם כוחות האויב.

פילדמרשל שליפן ירש את מקומו של מולטקה במטכ"ל הגרמני ב-1891, והוביל את התכנון הגרמני לקראת מלחמת העולם. הוא היה חסיד של "אסטרטגיית ההשמדה", אולם תוכניותיו נאלצו להתמודד עם מלחמה בשתי חזיתות מול יריבים בעלי עליונות כמותית. האסטרטגיה שהוא ניסח תוך-כך ידועה בשם "תוכנית שליפן", וביסודה מצוי עיקרון ריכוז המאמץ: הגנה במזרח (מול רוסיה) תוך ריכוז הכוחות במערב (מול צרפת), במטרה להשיג ניצחון מהיר ומכריע שיאפשר לרכז שוב את הכוחות, והפעם בתקיפה במזרח. בהשראת הצלחתו של חניבעל מול לגיונות רומא בקרב קנה (Cannae), שליפן תיכנן קרב אחד אדיר של הקפה תוך השמדה מוחלטת של צבאות יריביו.

אסטרטג גרמני בולט אחר של התקופה היה האנס דלבריק (Delbrück), שהרחיב את הרעיון של קלאוזביץ בדבר לחימה מוגבלת לכדי תיאוריה על "אסטרטגיה של התשה". התיאוריה שלו התריסה כנגד המחשבה הצבאית של זמנו, שהעדיפה באופן מובהק את הניצחון המכריע בקרב, ואכן מלחמת העולם תדגים תוך זמן קצר את מגרעותיה של אותה "אסטרטגיית השמדה" פזיזה.

בזמן שהתיעוש הביא להתקדמות בטכנולוגיה הימית, אסטרטג אמריקאי יחיד - אלפרד תייר מהאן - עדכן את התחום של האסטרטגיה הימית. הוא הושפע מעקרונותו של ז'ומיני בנוגע לאסטרטגיה, ועל כן חזה שבעקבות עליית קרנה הצפויה של האסטרטגיה הכלכלית לצד האסטרטגיה הצבאית במלחמות הבאות, השליטה בימים תביא היא שתביא את הכוח לשלוט בסחר ובמשאבים הדרושים כדי לנהל מלחמה. מהאן דחף ליצירת "צי גדול" וגרס שההגנה תבוא משליטה במבואות הימיים ולא על-ידי ביצור החופים. התיאוריות שלו הביאו למעשה לפתיחתו של מירוץ החימוש הימי בתחילתה של המאה ה-20, עד תחילת מלחמת העולם.

במלחמת העולם הראשונה

עם תחילתה של מלחמת העולם הראשונה (1914-1918), האסטרטגיה נשלטה בעיקר על-ידי המחשבה ההתקפית שאפיינה את העימותים מאז 1870, ושהתבססה על מסעותיו של נפוליון בתחילת המאה ה-19. כל זאת, למרות הלקחים שניתן היה ללמוד ממלחמת הבורים השנייה (1899-1902) ומלחמת רוסיה-יפן (1904-1905), בהן הפגין המקלע את יכולותיו ההגנתיות. כבר בסוף 1914 נכנסה החזית המערבית לנקודת קיפאון, והיכולת לתמרן ברמה האסטרטגית אבדה לחלוטין, משני צידי הקו. התוצאה הייתה מלחמת התשה: הגרמנים מול הצרפתים בקרב ורדן (1916, Verdun), הבריטים ומדינות ההסכמה מול הגרמנים בקרב על הסום (1916, Somme) ושוב בקרב פסכנדל (1917, Passchendaele) נקטו לראשונה בקרבות גדולים שמטרתם אינה אלא לשחוק את כוחות האויב. קרבות התשה, מטבעם, צורכים זמן רב, ולכן משכם של הקרבות במלחמת העולם נמתחו לעתים קרובות עד-כדי שבועות ואף חודשים. הבעיה בלחימה נגד אסטרטגיה של התשה היא השימוש של המגנים בהגנה לעומק מבוצרת, שדורשת ככלל יחס של בערך 10 תוקפים לכל מגן, רק לשם סיכוי קלוש כלשהו לניצחון. היכולת של המגן לנוע לאורכם של קווים פנימיים מנע לרוב את יכולתו של התוקף לרכז מאמץ ולחדור דרך קווי ההגנה.

בחזיתות האחרות עדיין היה מקום לתמרון ברמה האסטרטגית: הגרמנים ביצעו קרב השמדה לדוגמה מול הרוסים בקרב טננברג (1914, Tannenberg), והבריטים בשיתוף הצרפתים ביצעו את המתקפה נגד האימפריה העותמנית בגליפולי (1915-1916, Gallipoli), תוך שילוב עוצמת-אש מהים ונחיתה אמפיבית, במאמץ לסייע לרוסים לסלק את העותמנים מהמערכה. בפלסטינה (Palestine), נשלטה המערכה בעיקר על-ידי פרשים, והבריטים השיגו הבקעה מול העותמנים בעזה (1917) ובמגידו (1918). הקולונל תומס אדוארד לורנס (Lawrence, ידוע יותר בכינויו "לורנס איש ערב") וקצינים בריטים אחרים הובילו לוחמים ערבים בלתי-סדירים בלוחמת גרילה מול העותמנים, תוך שימוש בטקטיקות ואסטרטגיה שפותחו במלחמות הבורים.

במלחמת העולם הראשונה השתתפו צבאות במספרים שכמותם לא נראו עדיין. הבריטים, שהסתמכו תמיד על צי חזק ומבוסס ולצידו צבא סדיר קטן, חוו התרחבות מהירה שהיוו אתגר מתמיד להתמודדות בידי הגנרלים וקציני-המטה, שמעולם לא התנסו בתכנון אסטרטגי עבור כוחות אדירים שכאלה. התפתחויות טכנולוגיות נוספות היו בעלות השפעה על האסטרטגיה גם כן, ובהן ניתן למנות את הסיור האווירי, טכניקות ארטילריה חדשות, גזים רעילים, המיכון והטנק, הטלפוניה והטלגרף האלחוטי.

More so than in previous wars, military strategy in World War I was directed by the grand strategy of a coalition of nations; the Entente on one side and the Central Powers on the other. Society and economy were mobilized for total war. Attacks on the enemy's economy included Britain's use of a naval blockade and Germany employing submarine warfare against merchant shipping.

Unity of command became a question when the various nation states began coordinating assaults and defenses. The Entente eventually settled under Field Marshal Foch. The Germans generally led the Central Powers, though German authority diminished and lines of command became confused at the end of the war.

World War I ended when the ability of the German soldiers to fight became so diminished that Germany asked for peace conditions. The exhausted German military was defeated during the battle of Amiens (8-11 August 1918) and the German homefront entered general revolt over a lack of food and destruction of the economy. Victory for the Entente was, however, assured by that point. It was only a matter of time before the tank reintroduced manouever as a viable strategy.

בין שתי מלחמות העולם

In the years following World War I, two of the technologies that had been introduced during that conflict, the aircraft and the tank, became the subject of strategic study.

The leading theorist of air power was Italian general Giulio Douhet who believed that future wars would be won or lost in the air. The air force would carry the offensive and the role of the ground forces would be defensive only. Douhet's doctrine of strategic bombing meant striking at the enemy's heartland -- his cities, industry and communications. Air power would thereby reduce his willingness and capacity to fight.

British general J. F. C. Fuller, architect of the first great tank battle at Cambrai, and his contemporary, B. H. Liddell Hart, were amongst the most prominent advocates of mechanization and motorization of the army in Britain. In Germany study groups were set up by Von Seekt for 34 areas of strategy and tactics to learn from WW1 and adapt strategy to avoid the stalemate and then defeat they had suffered. All seem to have seen the strategic shock value of mobility and the new possibilities made possible by motorised forces. Both saw that the armoured fighting vehicle demonstrated firepower, mobility and protection. The Germans seem to have seen more clearly the need to make all branches of the Army as mobile as possible to maximise the results of this strategy. It would negate the static defences of the trench and machine gun and restore the strategic principles of manoeuvre and offense.

The innovative German General Heinz Guderian further developed this strategy and incorporated Fuller's and Liddell Hart's ideas to amplify the groundbreaking blitzkrieg effect that was seen used by Germany against Poland in 1939 and later against France in 1940. France, still used to stationary World War I strategies, was completely surprised and summarily overwhelmed by Germany's mobile combined arms doctrine and Guderian's Panzer Corps.

Technological change had an enormous effect on strategy, but little effect on leadership. The use of telegraph and later radio, along with improved transport, enabled the rapid movement of large numbers of men. One of Germany's key enablers in mobile warfare was the use of radios, where these were put into every tank. However, the number of men that one officer could effectively control had, if anything, declined. The increases in the size of the armies led to an increase in the number of officers. Although the officer ranks in the US Army did swell, in the German army the ratio of officers to total men remained steady. See Van Creveld's "Fighting Power" for more on this topic.

במלחמת העולם השנייה

During the World War II, led by British intelligence forces, the allied forces developed and deployed sophisticated ruses, strategic deception, designed to mislead Axis planners resulting in ineffective actions.

Churchill, Roosevelt, Stalin and other heads of state met at several conferences to prioritize strategies such as Europe first.

במלחמה הקרה

The Cold War was the first time period dominated by the threat of total world annihilation through the use of nuclear weapons, a policy known as mutually assured destruction. As a consequence it was also a war in which attacks were not exchanged between the two main rivals, the United States and the Soviet Union. Instead, the war was fought through proxies. Instead of mainly being confined to Europe or the Pacific, the entire world was the battlefield, with countries rather than armies acting as main players. The only constant rule was that troops of the Soviet Union and the United States could not overtly fight with each other.

The difference between tactics, strategy and grand strategy began to melt during the Cold War as command and communication technologies improved to a greater extent, in first world armed forces. The third world armed forces controlled by the two superpowers found that grand strategy, strategy and tactics, if anything, moved further apart as the command of the armies fell under the control of super power leaders.

American cold warriors like Dean Acheson and George C. Marshall quickly recognized that the key to victory was the economic defeat of the Soviet Union. The Soviet Union had adopted a defensive posture following the end of World War II, with the United States and its strong navy quickly finding that it had to aggressively defend much of the world from the Soviet Union and the spread of Communism. It was one of many seeming contradictions in the logic of strategy.

Strategies during the Cold War also dealt with nuclear attack and retaliation. The United States maintained a policy of limited first strike throughout the Cold War. In the event of a Soviet attack on the Western Front, resulting in a breakthrough, the United States would use tactical nuclear weapons to stop the attack. The Soviet Union responded by adopting a policy of no first use, involving massive retaliation resulting in mutual assured destruction. So, if the Warsaw Pact attacked using conventional weapons, NATO would use tactical nukes. The Soviet Union would respond with an all out nuclear attack, resulting in a similar attack from the United States, with all the consequences the exchange would entail. This did not happen. The United States continues to maintain a policy of limited first strike to the present (June 2004).

לאחר המלחמה הקרה

Strategy in the post Cold War has come to be defined by the hyperpower status of the United States.

It is increasingly relying on advanced technology to minimize casualties and improve efficiency. The technological quantum leaps brought by the Digital Revolution are essential for this strategy. See: Network-centric warfare.

מרכזי מחקר

• The US Army War College Strategic Studies Institute publishes several dozen papers and books yearly focusing on current and future military strategy and policy, national security, and global and regional strategic issues. Most publications are relevant to the International strategic community, both academic and military. All are freely available to the public in PDF format. The organization was founded by General Dwight Eisenhower after WWII.