ג'יימס הארטנס
.jpg) | |||||||
| הארטנס, 1905. | |||||||
| לידה |
3 בספטמבר 1861 סקנקטדי, מדינת ניו יורק, ארצות הברית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
2 בפברואר 1934 (בגיל 72) ספרינגפילד, ורמונט, ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות סאמר היל, ספרינגפילד, ורמונט, ארצות הברית | ||||||
| מפלגה |
המפלגה הרפובליקנית | ||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
| |||||||
  | |||||||
ג'יימס הארטנס (באנגלית: James Hartness; 3 בספטמבר 1861 – 2 בפברואר 1934) היה איש עסקים, ממציא, מהנדס מכונות, יזם, אסטרונום חובב, ופוליטיקאי אמריקאי מוורמונט, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל ורמונט ה-58 בשנים 1921 - 1923.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'יימס הארטנס נולד בסקנקטדי שבמדינת ניו יורק, כאחד משלושת בניהם של ג'ון ויליאם ואורסילה (לבית ג'קסון) הארטנס.[1] ב-1863 עברה המשפחה לקליבלנד, אוהיו, שם עבד אביו כמנהל עבודה בסדנת המכונאות של העיר.[2] הארטנס התחנך בבתי ספר ציבוריים בקליבלנד עד שהגיע לגיל 16, אז היה לשוליה של מכונאי.[1]
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארטנס התקדם בעבודתו בסדנאות מכונאות בקונטיקט לפני שעבר לספרינגפילד, ורמונט. הוא היה לאחד הטייסים הראשונים בארצות הברית. ב-1885 הוא נשא לאישה את לנה פונד. השניים היו הוריהם של שתי בנות, אנה, והלן (אנ'), שהייתה אספנית בולטת של שירי מוזיקת פולק, ושנישאה לסנאטור ראלף פלנדרס מוורמונט.
הארטנס בנה את ביתו בספרינגפילד (Hartness House) ב-1904, שהוא דוגמה לאדריכלות סגנון שינגל (אנ'). הבית, שמאז 1954 משמש כאכסנייה וכמסעדה, הוכנס ב-1978 אל המרשם הלאומי של מקומות היסטוריים.[3]
הנדסה ויזמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגיל 16 החל הארטנס את הקריירה שלו במכונאות. בגיל 21 הוא היה למנהל עבודה בחברת המנעולים וינסטד-נורוויי בווינסטר שבקונטיקט. ב-1886 הוא עבר לטורינגטון שבקונטיקט כדי לעבוד כיוצר כלים וכמנהל עבודה בחברת הכלים יוניון. מסלול ההישגים שלו של יותר ממאה פטנטים במשך ימי חייו החל כאן עם יצירת פטנטים למנעולים, גלגיליות ומנגנונים לדוושות אופניים.
להארטנס הייתה התנסות בלתי נעימה עם חברת יוניון: באופן מובן הוא היה תמים בנוגע לסידור התמלוגים על הפטנטים שיצר, ובעלי החברה בחרו לא לתקן את הטעות. בספטמבר 1888, לאחר שהוא החסיר כמה שבועות עבודה בשל מחלה, נאמר לו לא לשוב לעבודה.[4]
בחורף 1889-1888 עבד הארטנס לזמן קצר עבור כמה חברות: פראט אנד ויטני בהרטפורד, קונטיקט; איטון, קול וברנהאם בברידג'פורט, קונטיקט; ומפעל בסקוטדייל, פנסילבניה. ג'וזף ויקהאם רו בספרו על הארטנס מ-1937 סבר שהארטנס פיתח את הרעיון של מחרטת צריח (Turret lathe) בזמן כלשהו לפני התקופה הזאת, וחיפש חברה מתאימה שבה הוא יוכל לבנות אותה. היחידי שראה את הפוטנציאל הגלום ברעיון של הארטנס היה אמברוז סוויזי (אנ') מחברת וורנר וסוויזי (אנ'), שעל פי המדווח אמר, "אתם תשמעו עוד על הבחור הצעיר הזה, ועל מגש האוכל 'סוזאן העצלה' (Lazy Susan) שלו".[4]
באפריל 1889 עבר הארטנס לספרינגפילד שבוורמונט כדי להיות המפקח הראשי בחברת המכונאות ג'ונס ולאמסון (Jones and Lamson) שנאבקה על קיומה. הוא השתמש ביצירתיות שלו כדי להחיות מחדש את החברה. כאן הוא מצא את המקום לייצר את המחרטה שלו, שהגדילה את היעילות והייצור, ואומצה במיוחד בתעשיית המכוניות המתפתחת.[5] מחרטת הצריח השטוחה הייתה שיפור של מחרטות הצריח המוקדמות באמצעות נוקשות רבה יותר, שאפשרה דיוק רב, מהירויות והזנות גבוהות יותר, וחיתוכים ארוכים. הארטנס גם פיתח מערך של כלי עבודה מתקדמים במיוחד כדי להשלים את המחרטה, כולל הזנת מוט רולר ועיצובים של ראש מחרוקת. כל היתרונות הללו אפשרו לחלקים טובים יותר להיעשות מהירים יותר, וכך לצמצם עלויות, והמחרטה הייתה למבוקשת מאוד על ידי היצרנים. בפעם הזאת, הגן הארטנס על הפטנט שלו. הוא הגיע להסדר עם ג'ונס ולאמסון שהוא יקבל 100 דולר תמלוגים על כל מכונה שתימכר.
הארטנס שינה את המודל העסקי של החברה מייצור מגוון רחב של מכונות להזמנה, להתמחות בייצור ושיפור של מוצר אחד זה. עם הכניסה לייצור של המכונה שלו, החלו להגיע 10 הזמנות ליום מהמגזר הייצרני. כתוצאה מכך שולמו לו תמלוגים של 1,000 דולר מדי יום.[6] הוא גם הציג קטלוגים מושכים ואינפורמטיביים לשיווק המוצרים החדשים של ג'ונס ולאמסון. הארטנס רכש חלק גדול מהחברה, וב-1896 היה למנהלה, וב-1901 לנשיא החברה, תפקיד בו הוא שימש עד פרישתו ב-1933.
ב-1915 החליט הארטנס באי-רצון להיות מעורב ב"עסקי המלחמה", כאשר נעתר לבקשת אחיו ג'ון מהמשרד של ג'ונס ולאמסון בלונדון. במהלך מלחמת העולם הראשונה, הארטנס, כנציג באגודה האמריקאית של מהנדסי המכונות, היה ליושב ראש הוועדה הלאומית לבורגי פתיל, שמשימתה הייתה ליצור תקנים בינלאומיים למידות של בורגי הפתיל (Screw thread).
הארטנס נרתע מלחדש את מחרטת הצריח השטוחה שלו. על כל פנים, היא נותרה מוצר מצליח ביותר עד לאחר פרישתו, כאשר דגם חדש של מחרטת צריח שיצר ג'ון לאבלי, החליף אותה.[7] מהדורת 1921 של הקטלוג והמדריך של האגודה האמריקאית של מהנדסי המכונות הראתה שחברת ג'ונס ולאמסון הציעה כמה דגמים של המחרטה של הארטנס. לחברה היו משרדים בספרינגפילד, בסן פרנסיסקו ובלונדון, בנוסף לסוכנים בחמש ארצות נוספות.
ב-1929 הוציאו הארטנס וראסל ו. פורטר (אנ') פטנט על משווה אופטי (Optical comparator), מכשיר שמיישם עקרונות אופטיים לפיקוח על חלקים מיוצרים באמצעות הקרנת הצללית המוגדלת של החלק על מסך שעליו הממדים והגאומטריה של החלק נמדדים מול קווי מתאר שנקבעו מראש.[8] באופן מסורתי, המכונאים השתמשו במד מכני כדי להעריך אם הברגים עומדים במפרט. הארטנס השתמש בידע שלו באופטיקה ובהגדלה כדי ליצור שיטה אופטית מעשית יותר למדידה.[6] תרומה זו נבעה מעבודתו של הארטנס כיושב ראש ועדת בורגי הפתיל ומהידע שלו באסטרונומיה ובבניית טלסקופים. המשווה האופטי לבורגי פתיל של הארטנס היה במשך שנים מוצר רווחי של ג'ונס ולאמסון ונותר אמצעי סטנדרטי לפיקוח על ייצור סוגים רבים של חלקים.[9]
בעת שעבד בג'ונס ולאמסון עודד הארטנס ממציאים מוכשרים לצאת ולהיות יזמים בזכות עצמם. אלו כללו שלושה כאלו שהקימו חברות בספרינגפילד ואחד בווינדזור. חברות אלו, שהוקמו על ידי אנשים אלו, סייעו להפוך את ספרינגפילד ואת וינדזור לאזור תעשייתי משגשג, הודות לא רק לנגישות לחומרי הגלם ולשווקים, אלא גם הודות למאגר של מהנדסים ומכונאים מוכשרים. ג'וזף רו דירג את הארטנס בשורה אחת עם הנרי מודסלי (אנ') ועם אלישע ק. רוט (אנ') על היותו מנטור לדור הצעיר של בוני כלי העבודה.[10]
חתנו של הארטנס, ראלף פלנדרס, אמר בספרו שהארטנס בחן "כמה מהמרכיבים שהופכים את העובדים למרוצים וליצירתיים במיוחד".[11] ספר ההדרכה למחרטת הצריח של הארטנס מתחיל במילים: "מאחר והמכונה היא רק כלי, לא ניתן להחשיב אותה כדבר נפרד לחלוטין מהאדם. למעשה, האדם הוא החלק הגדול יותר. רווחתו האישית של מפעיל המכונה חייבת להילקח בחשבון. זה משהו שהוא יותר מיחסי האדם עם המכונה. הוא כולל מופע שווה בחשיבותו - יחסיו עם האנשים האחרים ועם סביבתו באופן כללי".[12]
במובן מסוים הארטנס הגיב ללהט הנלהב של התקופה לניהול מדעי, שיחד עם רבים הוא חש שהוא לא התייחס באופן מדויק אל הפסיכולוגיה של אופן ניהול העובדים כבני אדם ולשמירה על כבודם.[13]
חברויות בגופים ציבוריים ותוארי כבוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הארטנס היה חבר פעיל באגודות ההנדסיות, המדעיות והאומנותיות הבאות:
- החברה האמריקאית של מהנדסי המכונות (אנ') (נשיא החברה בשנים 1915-1914).[14]
- מועצת ההנדסה האמריקאית (נשיא המועצה בשנים 1927-1925).[14]
- החברה למהנדסי מכוניות.(אנ').[15]
- המכון למהנדסי מכונות (אנ') הבריטי.[15]
- האגודה האמריקאית לקידום המדע (אנ').[15]
- החברה האווירונאוטית המלכותית (אנ') הבריטית.
- החברה האסטרונומית האמריקאית (אנ').[15]
- החבר האסטרונומית המלכותית (אנ') הבריטית.[15]
- החברה הבריטית המלכותית לעידוד האומנויות. [15]
- המועדון האווירי של אמריקה (אנ').
- המועדון האווירי של ורמונט.
הישגיו של הארטנס הוכרו במתן תוארי כבוד מאוניברסיטת ורמונט ב-1910 וב-1920, ומאוניברסיטת ייל ב-1914. ב-1921 העניק לו מכון פרנקלין את מדליית אדוארד לונגסטרת'. באותה שנה העניקו לו החברה הפילוסופית האמריקאית והנאמנות העירונית של פילדלפיה את מדליית ג'ון סקוט.[15]
תעופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארטנס טס לראשונה בגרמניה ב-1913 בספינת אוויר ממולאת במימן שבנה פרדיננד פון צפלין. ב-1914 הוא למד להטיס מטוס של 35 כוחות סוס של האחים רייט ליד גרדן סיטי, ניו יורק. לאחר מכן קיבל הארטנס את רישיון הטיס שלו מהמועדון האווירי של אמריקה.[16] הוא עודד את פעילותו של המועדון האווירי של ורמונט והיה נשיאו. הוא תרם שטח קרקע למדינה להקמת שדה התעופה של ספרינגפילד, וכך הוקם שדה התעופה הראשון של ורמונט - נמל התעופה המדינתי הארטנס (אנ').[17]
לאחר שחצה את האוקיינוס האטלנטי בטיסה, סייר צ'ארלס לינדברג ברחבי ארצות הברית במטוסו ספיריט אוף סנט לואיס במסע לקידום התעופה. ב-26 ביולי 1927 הוא נחת בספרינגפילד ונאם בפני הקהל שהתאסף בשדה התעופה. בביקורו זה אירח אותו הארטנס בביתו.[6]
אסטרונומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העניין של הארטנס באופטיקה ובאסטרונומיה הובילו לפיתוח שלו של טלסקופ עם כיפה מסתובבת על מעמד משווני. מאפיין נוסף של הטלסקופ שלו, שעדיין ניצב במעונו לשעבר, היה שהמערכת האופטית של הטלסקופ עברה דרך עדשות בקיר המבנה הכיפתי. מאפיין זה אפשר לצופה להישאר במקום חם בעונת החורף.[6] בעידודו ובתמיכתו הכספית של הארטנס, יזם ראסל ו. פורטר את הקמתו של מועדון יצרני הטלסקופים של ספרינגפילד, שקיים עד היום.[18]
קריירה פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים 1914 - 1920 היה הארטנס חבר מועצת החינוך של ורמונט, ושימש כיושב הראש שלה מ-1915 ועד תום חברותו בה.[19][20] תחת מנהיגותו, נקטה המועצה בצעדים ליצירת תקן אחיד של מסלול ההכשרה למורים ולשיפור המצב הפיזי של בתי הספר הכפריים הקטנים של ורמונט.[21] במהלך מלחמת העולם הראשונה, הוא מונה לתפקיד מנהל המזון הפדרלי של ורמונט.[22] מנהלי המזון היו אחראיים על התרומה למאמץ המלחמתי באמצעות הובלת מערכות לקידום שימור וייצור המזון בקרב הציבור, כולל "יום שני ללא בשר" ו"יום רביעי ללא חיטה", וכן טיפוח של גני הניצחון.[23]
מושל ורמונט
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1920 התמודד הארטנס על מועמדות המפלגה הרפובליקנית למשרת מושל ורמונט. כמי שתמך בתיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית, הוא החליט לנצל את ההזדמנות של הרחבת ציבור הבוחרים כאשר הותר לנשים להצביע, וכן את קיומן של הבחירות המקדימות שהחליפו את וועידות המפלגה המדינתיות, כדי לעקוף את "כלל ההרים" ולנהל מסע בחירות ישיר כדי להיבחר כמועמד המפלגה. בבחירות המקדימות זכה הארטנס ב-39 אחוזים מקולות הבוחרים, והביס שלושה מועמדים שהיו בעלי מעמד מבוסס.[24] בבחירות הכלליות ניהל הארטנס מסע על בסיס הנושא של עידוד תושבי ורמונט להישאר במדינתם ולא לחפש תעסוקה במדינות אחרות. הוא הביס בקלות את מועמד המפלגה הדמוקרטית פרד סי. מרטין כאשר גרף 78 אחוזים מהקולות מול 21.8 אחוזי הקולות של מרטין.[6][25]
שלא כמו מושלי ורמונט האחרים, לא כיהן הארטנס טרם כהונתו כמושל באספה הכללית של ורמונט. במהלך תקופת כהונתו בשנים 1921 - 1923 הוא פעל לשיפור רשת הכבישים של ורמונט וקידם את התעשייה כמפתח להרחבת כלכלת המדינה.[26] הארטנס דבק ב"כלל ההרים" שהגביל את המושלים בכהונה אחת של שנתיים ולא התמודד על כהונה נוספות ב-1922.[27]
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'יימס הארטנס נפטר בספרינגפילד ב-2 בפברואר 1934. הוא נטמן בבית הקברות סאמר היל שבעיר.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1604-1605
- Hartness House—History and Observatory
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'יימס הארטנס באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ג'יימס הארטנס באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ג'יימס הארטנס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Hubbard, C. Horace; Dartt, Justus (1895). History of the Town of Springfield, Vermont. Boston, MA: Geo. H. Walker & Co. p. 324.
- ^ Cutter, William Richard, ed. (1914). New England Families, Genealogical and Memorial. Vol. III. New York, NY: Lewis Historical Publishing Company. p. 1407.
- ^ Charles Ashton (1978). "NRHP nomination for Harrington House". National Park Service.
- ^ 1 2 Roe, Joseph Wickham (1937), James Hartness: A Representative of the Machine Age at Its Best, New York: American Society of Mechanical Engineers, pp. 10–11.
- ^ Roe, Joseph Wickham (1937), James Hartness: A Representative of the Machine Age at Its Best, New York: American Society of Mechanical Engineers, pp. 34–36.
- ^ 1 2 3 4 5 Wicks, Frank (November 1999), Renaissance tool man, The American Society of Mechanical Engineers, archived from the original on March 2, 2008
- ^ Flanders, Ralph (1961), Senator from Vermont, Boston: Little, Brown, p. 117.
- ^ Roe, Joseph Wickham (1937), James Hartness: A Representative of the Machine Age at Its Best, New York: American Society of Mechanical Engineers, pp. 43–45.
- ^ Smith, Kennedy (2002), Shedding light on optical comparators—How much better can this type of system get?, Quality Digest: QCI International.
- ^ Roe, Joseph Wickham (1937), James Hartness: A Representative of the Machine Age at Its Best, New York: American Society of Mechanical Engineers, p. 101.
- ^ Flanders, Ralph (1961), Senator from Vermont, Boston: Little, Brown, p. 108.
- ^ Hartness, James (1910), Hartness flat turret lathe manual: a hand book for operators, Springfield, Vermont and London: Jones & Lamson Machine Company, p. 5.
- ^ Roe, Joseph Wickham (1937), James Hartness: A Representative of the Machine Age at Its Best, New York: American Society of Mechanical Engineers, pp. 56-63.
- ^ 1 2 Roe, Joseph Wickham (1937), James Hartness: A Representative of the Machine Age at Its Best, New York: American Society of Mechanical Engineers, p. 50.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Roe, Joseph Wickham (1937), James Hartness: A Representative of the Machine Age at Its Best, New York: American Society of Mechanical Engineers, pp. 53-54.
- ^ Roe, Joseph Wickham (1937), James Hartness: A Representative of the Machine Age at Its Best, New York: American Society of Mechanical Engineers, pp. 89-90.
- ^ "Vermont Aero Club". New England Aviation History. February 17, 2017.
- ^ Willard, Bert (2015), A Brief History of Stellafane, The Springfield Telescope Makers, Inc.
- ^ "Hartness Succeeds Thomas". Rutland Herald. Rutland, VT. November 7, 1914. p. 1.
- ^ "Hartness Off School Board". Barre Daily Times. Barre, VT. March 31, 1920. p. 1.
- ^ "The Vermont Board of Education". The Vermont Tribune. Ludlow, VT. May 27, 1915. p. 2.
- ^ "State Food Administrator James Hartness". Brattleboro Reformer. Brattleboro, VT. August 18, 1917. p. 2.
- ^ Schwartz, Thomas F. (October 9, 2019). "The Original Meatless Monday". Herbert Hoover Library and Museum: Hoover Reads. College Park, MD: National Archives and Records Administration.
- ^ Hand, Samuel B. (2002). The Star That Set: The Vermont Republican Party, 1854-1974. Lanham, MD: Lexington Books. pp. 108, 117.
- ^ Our Campaigns - VT Governor - 1920.
- ^ Polston, Pamela (April 22, 2015). "WTF: What's Up With That 'UFO' Painting in the Statehouse?". Vermont Seven Days. Burlington, VT.
- ^ Clifford, Deborah Pickman; Clifford, Nicholas R. (2007). "The Troubled Roar of the Waters": Vermont in Flood and Recovery, 1927-1931. Durham, NH: University of New Hampshire Press. p. 130.
