ג'ון ברסטו

ג'ון ברסטו
John L. Barstow
לידה	21 בפברואר 1832; שלברן, ורמונט, ארצות הברית
פטירה	28 ביוני 1913 (בגיל 81); שלברן, ורמונט, ארצות הברית
שם מלא	ג'ון לסטר ברסטו
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	שלברן, ורמונט, ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
	5 באוקטובר 1882 – 2 באוקטובר 1884; (שנתיים)
סגן מושל ורמונט	סמואל פינגרי
	→ רוזוול פרנהאם סמואל פינגרי ←
	7 באוקטובר 1880 – 5 באוקטובר 1882; (שנתיים)
תחת מושל ורמונט	רוזוול פרנהאם
	→ איבר פומריוי קולטון סמואל פינגרי ←
	1866–1868; (כשנתיים)
	1866–1868; (כשנתיים)
	1864–1866; (כשנתיים)
	→ אלייג'ה רוט רוברט ג'. וייט ←
חתימה

ג'ון לסטר ברסטו (באנגלית: John Lester Barstow;‏ 21 בפברואר 1832 – 28 ביוני 1913) היה איש חינוך, חוואי, איש צבא ופוליטיקאי אמריקאי מוורמונט, חבר המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של מדינתו בשנים 1864 - 1866, לאחר מכן ועד 1868 כחבר הסנאט של ורמונט, כסגן מושל ורמונט ה-33 בשנים 1880 - 1882, ולאחר מכן ועד 1884 כמושל ורמונט ה-39.

ראשית חייו

ג'ון ברסטו נולד בעיירה שלברן שבוורמונט, כבנם של הימן ולוריין (לבית ליון) ברסטו. לאחר שלימד בבית ספר מקומי החל מגיל 15, הוא עבר מערבה לדטרויט, שם הוא המשיך לעסוק בהוראה. ב-1857 הוא שב לוורמונט כד לסייע להוריו שהיו בערוב ימיהם בחווה המשפחתית. ב-1861 מונה ברסטו כעוזר הפקיד של בית הנבחרים של ורמונט.^[1]

מלחמת האזרחים

עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית התגייס ברסטו כסמל לוגיסטיקה, אך מיד לאחר מכן, בפברואר 1862, מונה כשליש של רגימנט הרגלים השמיני של ורמונט.^[2]^[3] במאי 1863 ניתן לו הפיקוד על פלוגה K בדרגת קפטן, ובינואר 1864 הוא קודם לדרגת מייג'ור והוא שב למטה הרגימנט. ביוני אותה שנה הוא שוחרר יחד עם כל אנשי הרגימנט. ברסטו זכה להערכה רבה מצד חבריו לנשק, ולאות הוקרה הוא קיבל שתי חרבות טקסיות, האחת כאשר קודם לדרגת מייג'ור, והשנייה כאשר הרגימנט שוחרר מהשירות.^[1]

כמעט שלוש שנים של שירות מאומץ בביצות ובאקלים הלח של לואיזיאנה פגעו בבריאותו של ברסטו, ובמשך שנים רבות היו מקרים רבים בהם הוא לקה במלריה ונמנע ממנו להיכנס לפעילויות עסקיות כלשהן. זמן קצר לאחר שפורק הרגימנט, הציע לו פיטר וושבורן השליש הראשי של המילציה של ורמונט, תפקיד במערך הגיוס, אך הוא דחה את ההצעה עקב מצב בריאותו.^[4]

בספטמבר 1864 נבחר ברסטו לבית הנבחרים של ורמונט, אשר היה מכונס ב-19 באוקטובר אותה שנה כאשר התרחשה הפשיטה על סנט אלבנס (אנ').^[4] ברסטו נשלח לזירת האירוע, ובהמשך יצא לקנדה למשימה מיוחדת, ובסופו של דבר פיקד כבריגדיר גנרל על אחת הבריגדות של המיליציה שגויסו כתגובה לפשיטה.^[1]^[4]הוא פיקד על הכוחות בגבול הצפון-מערבי של ורמונט עד אשר הוחלף בינואר 1865 על ידי ג'ורג' ג'. סטנרד.^[1]

לאחר המלחמה

בספטמבר 1865 נבחר ברסטו פה אחד לתקופת כהונה נוספת בבית הנבחרים של ורמונט. בשנים 1866 - 1868 הוא כיהן כחבר הסנאט של ורמונט מטעם מחוז צ'יטנדן. ב-1870 מינה אותו הנשיא יוליסס ס. גרנט כסוכן הגמלאות של ארצות הברית בברלינגטון, משרה בה הוא החזיק במשך שמונה שנים. מאמציו לבצוע רפורמות במערכת הגמלאות זכו לשבחים במכתב תודה של מזכיר הפנים קארל שורץ.^[1]

ב-1879 מונה ברסטו על ידי המושל רדפילד פרוקטור לשמש כאחראי מטעם מדינת ורמונט לחגיגות המאה לכניעתו של צ'ארלס קורנווליס במצור על יורקטאון שסיים את מלחמת העצמאות של ארצות הברית. ב-1880 הוא נבחר כסגן מושל ורמונט.^[1]

מושל ורמונט

ב-1882 נבחר ברסטו כמושל ורמונט לאחר שזכה פה אחד במינוי המפלגה הרפובליקנית כמועמד לתפקיד בוועידה המדינתית שלה. הוא היה ראשון מושלי ורמונט שהסב את תשומת הלב לתעריפי ההובלה המפלים והמופרזים לכאורה של חברות הרכבות, וקרא להקמת נציבות רכבות יעילה.^[1]

במהלך תקופת כהונתו פרצו מהומות של עובדי מכרה אלי קופר בוורשייר לאחר חודשים שעברו מבלי ששולמו להם משכורותיהם. תגובתו של ברסטו לאירוע כללה את שליחת המיליציה, שאנשיה הגיעו למקום וגילו שהטענות למעשי אלימות היו מוגזמות. כחלק מפתרון המשבר, דרש ברסטו מבעלי המכרה לשלם את משכורות העובדים, וכך הוא זכה לאהדה ברחבי ארצות הברית.^[4]

החלטת בית המחוקקים של ורמונט ב-1884, על פיה התבקשה משלחת המדינה בבית הנבחרים של ארצות הברית לעשות את מיטב מאמציה להבטיח את העברתו של חוק הסחר הבין-מדינתי, התקבלה ביוזמתו של ברסטו.^[4]

עם תום תקופת כהונתו של ברסטו כמושל, הביע העיתון Rutland Herald את הדעה הכללית בקרב קהל מצביעיו ש"הוא היה זהיר, עצמאי, מוכשר ויעיל כמושל באופן שוורמונט התענגה ממנו במשך עשרים שנה".^[4]

שנותיו האחרונות

ב-1891 מונה ברסטו על ידי הנשיא בנג'מין הריסון, יחד עם הגנרל אלכסנדר מקדואל מק'קוק מצבא ארצות הברית, כחבר הוועדה שטיפלה בעם הנאוואחו. ב-1893, לבקשת המושל לוי פולר, הוא התמנה כחבר בוועד המנהל של הוועידה הלאומית למאבק בהגבלים העסקיים.^[4]

ברסטו היה חבר באגודת מפגש הרעים של קציני ורמונט (אנ'), הצבא הגדול של הרפובליקה (אנ'), ובמסדר הצבאי של הלגיון הנאמן של ארצות הברית (אנ'). הוא היה אפיסקופלי באמונתו הדתית, וחבר הבונים החופשיים החל מ-1853.^[4]

חיים אישיים

ב-1858 נשא ברסטו לאישה את לאורה מאק, גם היא ילידת שלברן, ולשניים נולדו שני בנים: פרדריק פאק ברסטו, וצ'ארלס לסטר ברסטו.^[1] פרדריק ברסטו למד באוניברסיטת ורמונט, עבד כמהנדס אזרחי, והתנדב לשירות במלחמת ארצות הברית-ספרד. הוא שירת כלוטננט ראשון ברגימנט המהנדסים המתנדבים השלישי כאשר לקה בטיפוס הבטן. בתחילה הייתה סברה שהוא לקה במלריה, וכאשר הוא אובחן כראוי ושב לוורמונט, החמיר מצבו והוא נפטר זמן קצר לאחר מכן.^[5]

צ'ארלס ברסטו סיים לימודים ביוניון קולג' ועבד בתעשיית הוצאות הספרים. במהלך הקריירה שלו הוא היה סופר ועורך של הוצאות לאור כמו Harper & Brothers ו-The Century Company.^[6]

ג'ון ברסטו נפטר בשלברן ב-28 ביוני 1913. הוא נטמן בבית הקברות המקומי.^[1]

לקריאה נוספת

Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1589-1590

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ון ברסטו בוויקישיתוף

ג'ון ברסטו באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
ג'ון ברסטו באתר The Political Graveyard (באנגלית)
ג'ון ברסטו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

[דיילי-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ "John L. Barstow Dead at Home". Burlington Daily News. Burlington, VT. June 28, 1913. p. 1

[2] Carpenter, George N. (1886). History of the Eighth Regiment Vermont Volunteers. 1861-1865 (pdf). Civil War unit histories: Union -- New England. Vol. 8. Boston, MA: Press of Deland & Barta, p. 150.

[3] Dodge, Prentiss Cutler (1912). Encyclopedia, Vermont Biography: A Series of Authentic Biographical Sketches of the Representative Men of Vermont and Sons of Vermont in Other States (1st ed.). Burlington, VT: Ullery Publishing Company. pp. 45–47.

[אולרי-4] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ Ullery, Jacob G.; Proctor, Redfield; Davenport, Charles H.; Huse, Hiram Augustus; Fuller, Levi Knight (1894). Men of Vermont: An Illustrated Biographical History of Vermonters and Sons of Vermont (1st ed.). Brattleboro, VT: Transcript Publishing Company. p. 20-22.

[5] "Vermont Soldier Dies of Fever". Burlington Clipper. Burlington, VT. March 25, 1899. p. 10.

[6] "Charles Barstow, Former Publishing House Editor, Dies". Burlington Free Press. Burlington, VT. October 8, 1951. p. 9.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

מושלי ורמונט ורמונט
מושלי רפובליקת ורמונט	תומאס צ'יטנדן • מוזס רובינסון • תומאס צ'יטנדן
מושלי ורמונט	תומאס צ'יטנדן • פול בריגהאם • אייזק טיצ'נור • ישראל סמית' • אייזק טיצ'נור • ג'ונאס גלושה • מרטין צ'יטנדן • ג'ונאס גלושה • ריצ'רד סקינר • קורנליוס פ. ואן נס • עזרא בטלר • סמואל קרפטס • ויליאם פאלמר • סילאס ג'ניסון • צ'ארלס פיין • ג'ון מטוקס • ויליאם סלייד • הוראס איטון • קרלוס קולידג' • צ'ארלס ויליאמס • ארסטוס פיירבנקס • ג'ון רובינסון • סטיבן רויס • ריילנד פלטשר • הילנד הול • ארסטוס פיירבנקס • פרדריק הולברוק • ג'. גרגורי סמית' • פול דילינגהאם • ג'ון פייג' • פיטר וושבורן • ג'ורג' וייטמן הנדי • ג'ון וולקוט סטיוארט • ג'וליוס קונברס • עשהאל פק • הוראס פיירבנקס • רדפילד פרוקטור • רוזוול פרנהאם • ג'ון ברסטו • סמואל פינגרי • אבנעזר אורמסבי • ויליאם דילינגהאם • קרול פייג' • לוי פולר • אורבן וודברי • ג'וזאיה גראוט • אדוארד קרטיס סמית' • ויליאם סטיקני • ג'ון מקאלה • צ'ארלס בל • פלטשר פרוקטור • ג'ורג' פראוטי • ג'ון מיד • אלן פלטשר • צ'ארלס גייטס • הוראס גרהאם • פרסיבל קלמנט • ג'יימס הארטנס • רדפילד פרוקטור הבן • פרנקלין בילינגס • ג'ון ויקס • סטנלי וילסון • צ'ארלס מנלי סמית' • ג'ורג' אייקן • ויליאם הנרי וילס • מורטימר פרוקטור • ארנסט ויליאם גיבסון הבן • הרולד ארתור • לי אמרסון • ג'וזף ג'ונסון • רוברט סטאפורד • פ. ריי קייזר הבן • פיליפ הוף • דין דייוויס • תומאס סלמון • ריצ'רד סנלינג • מדלן קונין • ריצ'רד סנלינג • הווארד דין • ג'ים דאגלס • פיטר שמלין • פיל סקוט