משתמש:FlorentinaBizzaria/Mespilus germanica

שסק
	ערך תזונתי ל-100 גרם ‏(בממוצע)
מים	86.73 ג'
קלוריות	47 קק"ל
חלבונים	0.43 ג'
פחמימות	12.14 ג'
שומן	0.2 ג'
כולסטרול	0 מ"ג
ויטמינים	‏
‑ ויטמין A	76 מק"ג
‑ ויטמין B1	0.019 מ"ג
‑ ויטמין B2	0.024 מ"ג
‑ ויטמין B3	0.18 מ"ג
‑ ויטמין B6	0.1 מ"ג
‑ ויטמין C	1 מ"ג
ברזל	0.28 מ"ג
סידן	16 מ"ג
מגנזיום	13 מ"ג
זרחן	27 מ"ג
אשלגן	266 מ"ג
נתרן	1 מ"ג
סיבים תזונתיים	1.7 ג'
	מקור: משרד החקלאות האמריקני

שסק
מיון מדעי
ממלכה:	צמחים
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	ורדנאים
משפחה:	ורדיים
סוג:	Eriobotrya
מין:	שסק
שם מדעי
	Eriobotrya japonica

שסק (שם מדעי: Eriobotrya japonica) הוא מין של עץ ירוק-עד בעל עלים גדולים ממשפחת הוורדיים. פריו עגול, בין צהוב לכתום ורב גלעינים, בעל טעם מתוק-חמצמץ.

מקור השם

מקור השם "שסק" בארמית, והוא מופיע בתלמוד, שם משמעותו לא הייתה ברורה אך נקבע בין היתר שהתייחס לפרי עץ השיזף או לפרי המדלר (medlar). בתחילת המאה ה-20 השם אומץ לפרי השסק.

שמו של השסק בערבית הוא "אסכדיניה", שיבוש של שמו הטורקי yenidünya, "עולם חדש".^[1] באנגלית שמו של השסק הוא "לוקוואט" (Loquat), לקוח משמו הסיני בקנטונזית. באיטלקית הוא מכונה "נספולו", ברוסית הוא מכונה "מושמולה", שם שהובא מדרום רוסיה, ביוונית הוא נקרא Μουσμουλιά (מוסמוליה) ובגרמנית שמו של השסק הוא "מיספל".

מאפיינים

מקור העץ באזור דרום מזרח סין, אם כי הוא גדל גם ביפן, ומגדלים אותו גם בישראל, בברזיל ובמספר מדינות נוספות. עץ השסק יכול להגיע עד גובה של 5–10 מטר, אם כי הוא בדרך כלל קטן יותר, בסביבות 3–4 מטר.

השסק גדל באשכולות, וגודלו נע בין 3–5 ס"מ בעת בשלותו. לפרי תכולת סוכר גבוהה (כ-10 אחוזים), חומצה ופקטין. בישראל פריחת השסק מתחילה בעונת הסתיו ואורכת כ-80–100 ימים. משקלו של פרי שסק בודד הוא 50 גרם בממוצע.

גלעיני השסק ועליו הצעירים רעילים במקצת, ומכילים כמויות קטנות של גליקוזידים ציאנוגניים (כולל אמיגדלין). חומרים אלה ישוחררו לגוף בעת עיכול הגלעינים. אולם טעמם המר של הגלעינים מונע לרוב את אכילתם בידי בני אדם ובכל מקרה ריכוז הרעל בגלעין הוא נמוך מכדי לגרום נזק.

פיתוח מינים תרבותיים

בארץ פותחו כמה זנים מסחריים של השסק, "עכו 13", ו"עכו 1", שפותחו בתחנת הניסיונות החקלאית של עכו, ו"צריפין", שפותח במכון וולקני, "זיקים", ו"ביג ג'ים". בשנים האחרונות יובאו ואוקלמו בארץ זני שסק נוספים, גדולים במיוחד, מספרד ומקליפורניה. היום נטועים בישראל כ-5000 דונם שסק. במטעים המסחריים, בשומרון ובשפלה, ותחת מעטה רשת, להגנה מפני ציפורים ועטלפים, ניתן להגיע ליבול מסחרי של קרוב לשלושה טון לדונם. לשסק חיי מדף קצרים ביותר ושמירתו בקירור מזיקה לטעמו. בקעת הנדיב שממזרח לבנימינה, ועמק בת שלמה שממזרח לזכרון יעקב הם מאזורי הגידול הראשיים של השסק בצפון הארץ.

נטיעות בישראל וסביבתה

השסק נטוע באזורים רבים בישראל - בהרי ירושלים, בגליל העליון, בשפלה, באזורי החוף ובנגב הצפוני. הפרי התחבב על האוכלוסייה הישראלית משום שהוא מניב פרי ראשון לאחר תקופת החורף, והוא שונה מן ההדרים, הבננות ותפוחי העץ מהאיסום.

ברצועת החוף הלבנונית, מצור וצידון ועד למבואות ביירות נטועים עצי שסק גדולים. גם במצרים, לאורך תעלות המים המתוקים, נטועים עצי שסק גדולים מאד.^[^{דרוש מקור]}