לדלג לתוכן

משתמש:David6988/מיניות נשית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מיניות נשית היא תחום המקיף מגוון רחב של התנהגויות ותהליכים בקרב נשים בהקשר של מיניות, כולל זהות מינית והתנהגות מינית נשית, וכן את ההיבטים הפיזיולוגיים, הפסיכולוגיים, החברתיים, התרבותיים, הפוליטיים והרוחניים או הדתיים של הפעילות המינית הנשית. היבטים שונים של מיניות נשית, כחלק מהמיניות האנושית, טופלו גם על ידי עקרונות של אתיקה, מוסר ותיאולוגיה. ברובה המוחלט של ההיסטוריה, באמנויות, באמנות ספרותית וחזותית, כמו גם בתרבות פופולרית, ישנו ייצוג לחלק ניכר מהשקפותיה של החברה על מיניות האדם באותה עת.

ברוב החברות ישנם גבולות חוקיים לגבי ההתנהגות המינית המותרת . המיניות משתנה בין התרבויות והאזורים בעולם, והשתנתה ללא הרף לאורך ההיסטוריה. דבר זה חל גם על מיניות נשית. היבטים של מיניות נשית כוללים סוגיות הנוגעות לדימוי גוף, הערכה עצמית, אישיות, נטייה מינית, ערכים ועמדות, תפקידי מגדר, מערכות יחסים, אפשרויות פעילות ותקשורת.

בעוד שרוב הנשים הן הטרוסקסואליות, מיעוטים משמעותיים הן נשים לסביות או כאלה הנמצאות ברמות שונות של ביסקסואליות. ככלל, ביסקסואליות נפוצה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים. [1]

פיזיולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות מינית מקיפה גירויים מיניים שונים (פיזיולוגיים ופסיכולוגיים), כולל פנטזיות מיניות, תנוחות מין שונות, או שימוש באביזרי מין. [2] [3] [4] לעתים, משחק מקדים עשוי להקדים פעילויות מיניות מסוימות, ובמקרים רבים הוא מוביל לעוררות מינית של בני הזוג. [5] בנוסף, דבר נפוץ הוא שאנשים מסופקים מינית מנשיקה או ממגע ארוטי. [6]

אורגזמה, או שיא מיני, היא פריקה פתאומית של מתח מיני מצטבר במהלך מעגל התגובה המינית. כתוצאה מכך ישנן התכווצויות שרירים קצביות באזור האגן, המאופיינת בתחושת עונג עזה. [7] נשים בדרך כלל מתקשות לחוות אורגזמות במהלך קיום יחסי מין בנרתיק. [8] [9] מאיו קליניק קבע כי: "אורגזמות משתנות בעוצמתן, וישנו שינוי בין הנשים בתדירות האורגזמות שלהן ובכמות הגירוי הדרושה להפעלת אורגזמה." [10] בנוסף, אצל חלק מהנשים יידרש יותר מסוג אחד של גירוי מיני על מנת להגיע לאורגזמה. גירוי הדגדגן בהזדווגות רגילה מתרחש כאשר הדחיפה של הפין לאיבר המין של האישה מזיזה את עורלת הדגדגן ואת השפתיים הקטנות, המשתרעות מהדגדגן. [11]

אורגזמה אצל נשים חולקה בדרך כלל לשתי קטגוריות: אורגזמות דגדגן ונרתיק (או נקודת G ). [12] [13] אצל 70-80% מהנשים, נדרש גירוי ישיר או עקיף של הדגדגן בכדי להגיע לאורגזמה. [14] [15] [16] [17][18] [19] קל יותר להגיע לאורגזמות דרך הדגדגן, מכיוון שלעטרת הדגדגן, ולדגדגן בכללותו, ישנם יותר מ-8,000 קצות עצבים תחושתיים, כמו אלו שנמצאים באיבר המין הגברי ובעטרה. . [20] [21] מכיוון שהדגדגן הוא הומולוגי לפין, הוא שווה ערך ביכולתו לקבל גירוי מיני. [14] [22]

למרות שקשה יותר להשיג אורגזמות על ידי גירוי נרתיקי, [13] [23] אורגזמה יכולה להיווצר על ידי גירוי ראוי של אזור נקודת ה-G. [23] קיומה של נקודת הג'י, וקיומו כחלק ביולוגי מובחן, עדיין נתון במחלוקת, שכן הדיווח על מקומו יכול להשתנות מאישה לאישה, ואף נראה שאינו קיים אצל חלק מהנשים. ישנה השערה כי למעשה מדובר בהרחבה של הדגדגן, שגורמת לחוות אורגזמות בנרתיק. [23] [24] [25]

נשים מסוגלות להגיע לאורגזמות מרובות בשל העובדה שלא נדרש אצלן התעוררות של זיקפה מחודשת של איבר המין, כמו אצל גברים, לאחר האורגזמה הראשונה. למרות זאת, [26] [27] חלק מהמקורות קובעים כי הן גברים והן נשים חווים הפסקה לאחר האורגזמה הראשונה. עקב רגישות יתר בדגדגן או בעקבות סיפוק מיני, נשים עשויות לחוות לרגעים קצרים לאחר האורגזמה, כי גירוי מיני נוסף אינו מייצר אצלן ריגוש. [28] [29] [30]

הפטמות יכולות להיות רגישות למגע, וגירוי הפטמות יכול לעורר עוררות מינית. [31] יש אף נשים מעטות שדיווחו כי חוו אורגזמה מגירוי הפטמה. [32] [33] אם כי עובדה זו מסתמכת אך ורק על עדויות אנקדוטיות. [34]

משיכה מינית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים, בממוצע, נוטות להימשך יותר לגברים שיש להם מותניים צרים יחסית, פלג גוף עליון בצורת V וכתפיים רחבות. נשים גם נוטות להימשך יותר לגברים גבוהים מהן, ולגברים עם רמה גבוהה של סימטריה בפנים, כמו גם למבנה פנים גברי. [35] [36] מחקרים וסקרים עכשוויים מראים כי נשים, ללא קשר לנטייתן המינית, מתעניינות באטרקטיביות הגופנית החיצונית של הגבר בדיוק באותה מידה שהגברים מגלים עניין באטרקטיביות החיצונית של נשים. [37] [38] [39] [40] [41] [42] [43]

שליטה במיניות הנשית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה היסטורית, תרבויות רבות ראו את המיניות הנשית ככפופה למיניות הגברית, וכדבר שיש לשלוט בו באמצעות הגבלות על התנהגות נשית. פרקטיקות תרבותיות מסורתיות, כגון מגבלות של צניעות, הגבילו בעיקר נשים, ללא הגבלות דומות על גברים. [44]

מהספרות הפסיכואנליטית עולה כי "תסביך המדונה-זונה" מתרחש כאשר גבר חושק במפגשים מיניים רק עם נשים שהוא רואה בהן מושפלות ("זונות") בעוד שהוא אינו יכול לחשוק מינית באישה מכובדת ("המדונה"). [45] הרעיון נהגה לראשונה על ידי זיגמונד פרויד .

כמה פרקטיקות תרבותיות מסורתיות שנויות במחלוקת, כמו מום באברי המין הנשי (FGM), תוארו כניסיונות לבטל לחלוטין את המיניות של נשים. הדבר עדיין נהוג בחלקים מסוימים של אפריקה והמזרח התיכון, כמו גם בקהילות מהגרים מסוימות במדינות המערב, אם כי היא אינה חוקית. ההליך מבוצע בדרך כלל על נערות צעירות, לפני גיל 15. [46]

בקרב חלקים מהחברה הערבית, ישנן שיטות שמופעלות כדי לשלוט במיניות ובהתנהגות של נשים, הכוללות איום במוות ואף רצח על חילול כבוד המשפחה. הסיבה לרצח כזה עשויה לכלול סירוב להיכנס לנישואים מסודרים, להיות במערכת יחסים שנפסלה על ידי קרוביהן, קיום יחסי מין מחוץ לנישואים, קורבן של מעשה אונס או לבוש שנחשב בלתי הולם. [47] [48] [49]

בעידן המודרני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעידן המודרני, פסיכולוגים ופיזיולוגים חקרו את המיניות הנשית. זיגמונד פרויד העלה את התיאוריה של שני סוגים של אורגזמות נשיות, "הסוג הנרתיק, והאורגזמה הדגדונית". עם זאת, חוקרי המיניות מאסטרס וג'ונסון (1966) והלן אוקונל (2005) דחו הבחנה זו. [13] [50] [51] [52]

ארנסט גרפנברג היה מפורסם במחקריו על איברי המין הנשיים והפיזיולוגיה המינית הנשית האנושית. הוא פרסם, בין שאר המחקרים את המחקר The Role of Urethra in Female Orgasm (1950), המתאר שפיכה נשית, וגם מתאר את האזור בגוף בו השופכה הכי קרובה לדופן הנרתיק. בשנת 1981, הסקסולוגים ג'ון ד' פרי ובוורלי וויפל קראו לאזור זה כנקודת גרפנברג, או נקודת G, על שמו. באופן כללי, הקהילה הרפואית לא אימצה את הרעיון המלא של נקודת ה-G. [23] [24] [25]

דעות פמיניסטיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-70 וה-80, דעות מסורתיות מערביות ארוכות על מיניות נשית עברו תיגר והערכה מחדש כחלק מהמהפכה המינית. התנועה הפמיניסטית וסופרות פמיניסטיות רבות התייחסו למיניות הנשית מנקודת מבט נשית, במקום לאפשר להגדיר את המיניות הנשית במונחים של מיניות גברית. אחד מספרי העיון הפופולריים הראשונים שכאלה היה הגן הסודי שלי של ננסי פריידי.

עמדות פמיניסטיות למיניות נשית השתנו בהיקפן לאורך ההיסטוריה של התנועה. בדרך כלל, פמיניסטיות מודרניות דוגלות בכך שלכל הנשים תהיה גישה לבריאות מינית ולחינוך, ומסכימות על החשיבות של חירויות בריאות הרבייה, במיוחד בנוגע לנושאים כמו מניעה ותכנון משפחה. אוטונומיה והסכמה גופנית הם גם מושגים בעלי חשיבות גבוהה בהשקפות פמיניסטיות מודרניות על מיניות נשית.

עניינים כמו תעשיית המין, ייצוג מיני בתקשורת ונושאים הנוגעים להסכמה למין בתנאים של דומיננטיות גברית היו נושאים שנויים יותר במחלוקת בקרב פמיניסטיות. ויכוחים אלו הגיעו לשיאם בסוף שנות ה-70 וה-80, במה שנודע כמלחמות המין הפמיניסטיות, שהעמידו פמיניזם אנטי-פורנוגרפי מול פמיניזם חיובי למין . חלקים מהתנועה הפמיניסטית היו חלוקים מאוד בסוגיות אלו. [53] [54] [55] [56] [57]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Bailey, J. Michael; Vasey, Paul; Diamond, Lisa; Breedlove, S. Marc; Vilain, Eric; Epprecht, Marc (2016). "Sexual Orientation, Controversy, and Science". Psychological Science in the Public Interest. 17 (2): 45–101. doi:10.1177/1529100616637616. PMID 27113562.
  2. ^ Wayne Weiten; Margaret A. Lloyd; Dana S. Dunn; Elizabeth Yost Hammer (2008). Psychology Applied to Modern Life: Adjustment in the 21st Century. Cengage Learning. pp. 422–423. ISBN 978-0495553397.
  3. ^ Nilamadhab Kar; Gopal Chandra Kar (2005). Comprehensive Textbook of Sexual Medicine. Jaypee Brothers Publishers. pp. 107–112. ISBN 978-8180614057. נבדק ב-4 בספטמבר 2012. {{cite book}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, April 2024)
  4. ^ Taormino, Tristan (2009). The Big Book of Sex Toys. Quiver. p. 52. ISBN 978-1-59233-355-4. נבדק ב-9 ביוני 2014. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ Wayne Weiten; Dana S. Dunn; Elizabeth Yost Hammer (2011). Psychology Applied to Modern Life: Adjustment in the 21st Century. Cengage Learning. pp. 384–386. ISBN 978-1-111-18663-0.
  6. ^ Sandra Alters; Wendy Schiff (2011). Essential Concepts for Healthy Living Update. Jones & Bartlett Publishers. p. 154. ISBN 978-1449653743.
  7. ^ Masters, W.H.; Johnson, V.E. (1970). Human Sexual Response. Boston: Little, Brown and Company.
  8. ^ Rosenthal M (2012). Human Sexuality: From Cells to Society. Cengage Learning. p. 150. ISBN 9780618755714. נבדק ב-22 באוקטובר 2013. {{cite book}}: (עזרה)
  9. ^ Weiner, Irving B.; Stricker, George; Widiger, Thomas A. (2012). Handbook of Psychology, Clinical Psychology. John Wiley & Sons. pp. 172–175. ISBN 978-1118404430. נבדק ב-22 באוקטובר 2013. {{cite book}}: (עזרה)
  10. ^ "Mayo Clinic; Women's Health". Mayo Clinic. נבדק ב-2010-11-23.
  11. ^ Agmo A (2011). Functional and Dysfunctional Sexual Behavior: A Synthesis of Neuroscience and Comparative Psychology. Academic Press. p. 65. ISBN 978-0-08-054938-5.
  12. ^ Mah K, Binik YM (במאי 2002). "Do all orgasms feel alike? Evaluating a two-dimensional model of the orgasm experience across gender and sexual context". Journal of Sex Research. 39 (2): 104–13. doi:10.1080/00224490209552129. PMID 12476242. {{cite journal}}: (עזרה)
  13. ^ 1 2 3 Cavendish, Marshall (2009). Sex and Society, Volume 2. Marshall Cavendish Corporation. p. 590. ISBN 978-0761479079. נבדק ב-17 באוגוסט 2012. {{cite book}}: (עזרה)
  14. ^ 1 2 "I Want a Better Orgasm!". WebMD. אורכב מ-המקור ב-22 בפברואר 2011. נבדק ב-18 באוגוסט 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Joseph A. Flaherty; John Marcell Davis; Philip G. Janicak (29 באוקטובר 2010) [1993]. Psychiatry: Diagnosis & therapy. A Lange clinical manual. Appleton & Lange (Original from Northwestern University). ISBN 978-0-8385-1267-8. The amount of time of sexual arousal needed to reach orgasm is variable – and usually much longer – in women than in men; thus, only 20–30% of women attain a coital climax. b. Many women (70–80%) require manual clitoral stimulation. {{cite book}}: (עזרה)
  16. ^ Mah K, Binik YM (באוגוסט 2001). "The nature of human orgasm: a critical review of major trends". Clinical Psychology Review. 21 (6): 823–56. doi:10.1016/S0272-7358(00)00069-6. PMID 11497209. Women rated clitoral stimulation as at least somewhat more important than vaginal stimulation in achieving orgasm; only about 20% indicated that they did not require additional clitoral stimulation during intercourse. {{cite journal}}: (עזרה)
  17. ^ Kammerer-Doak D, Rogers RG (ביוני 2008). "Female sexual function and dysfunction". Obstetrics and Gynecology Clinics of North America. 35 (2): 169–83, vii. doi:10.1016/j.ogc.2008.03.006. PMID 18486835. Most women report the inability to achieve orgasm with vaginal intercourse and require direct clitoral stimulation ... About 20% have coital climaxes... {{cite journal}}: (עזרה)
  18. ^ Federation of Feminist Women's Health Centers (1991). A New View of a Woman's Body. Feminist Heath Press. p. 46. ISBN 978-0-9629945-0-0.
  19. ^ Elisabeth Anne Lloyd (2005). The case of the female orgasm: bias in the science of evolution. Harvard University Press. pp. 311 pages. ISBN 978-0-674-01706-1. OCLC 432675780. נבדק ב-5 בינואר 2012. {{cite book}}: (עזרה)
  20. ^ Carroll, Janell L. (2009). Sexuality Now: Embracing Diversity. Cengage Learning. p. 118. ISBN 978-0-495-60274-3. נבדק ב-23 ביוני 2012. {{cite book}}: (עזרה)
  21. ^ Di Marino V (2014). Anatomic Study of the Clitoris and the Bulbo-Clitoral Organ. Springer. p. 81. ISBN 978-3319048949. נבדק ב-4 בספטמבר 2014. {{cite book}}: (עזרה)
  22. ^ Francoeur RT (2000). The Complete Dictionary of Sexology. The Continuum Publishing Company. p. 180. ISBN 978-0-8264-0672-9.
  23. ^ 1 2 3 4 Kilchevsky A, Vardi Y, Lowenstein L, Gruenwald I (במרץ 2012). "Is the female G-spot truly a distinct anatomic entity?". The Journal of Sexual Medicine. 9 (3): 719–26. doi:10.1111/j.1743-6109.2011.02623.x. PMID 22240236. {{cite journal}}: (עזרה)
  24. ^ 1 2 Greenberg, Jerrold S.; Bruess, Clint E.; Oswalt, Sara B. (2014). Exploring the Dimensions of Human Sexuality. Jones & Bartlett Publishers. pp. 102–104. ISBN 978-1449648510. נבדק ב-30 באוקטובר 2014. {{cite book}}: (עזרה)
  25. ^ 1 2 Balon, Richard; Segraves, Robert Taylor (2009). Clinical Manual of Sexual Disorders. American Psychiatric Pub. p. 258. ISBN 978-1585629053. נבדק ב-21 בפברואר 2014. {{cite book}}: (עזרה)
  26. ^ Rosenthal, Martha (2012). Human Sexuality: From Cells to Society. Cengage Learning. pp. 133–135. ISBN 978-0618755714. נבדק ב-12 במאי 2014. {{cite book}}: (עזרה)
  27. ^ "The Sexual Response Cycle". University of California, Santa Barbara. אורכב מ-המקור ב-25 ביולי 2011. נבדק ב-12 במאי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ Schacter, Daniel L.; Gilbert, Daniel T.; Wegner, Daniel M. (2010). Psychology. Macmillan. p. 336. ISBN 978-1429237192. נבדק ב-10 בנובמבר 2012. {{cite book}}: (עזרה)
  29. ^ Weiner, Irving B.; Craighead, W. Edward (2010). The Corsini Encyclopedia of Psychology, Volume 2. John Wiley & Sons. p. 761. ISBN 978-0470170267. נבדק ב-10 בנובמבר 2012. {{cite book}}: (עזרה)
  30. ^ Rathus, Spencer A.; Nevid, Jeffrey S.; Fichner-Rathus, Lois; Herold, Edward S.; McKenzie, Sue Wicks (2005). Human Sexuality In A World Of Diversity (Second ed.). New Jersey, US: Pearson Education.
  31. ^ Harvey, John H.; Wenzel, Amy; Sprecher, Susan (2004). The Handbook of Sexuality in Close Relationships. Psychology Press. p. 427. ISBN 978-1135624705. נבדק ב-12 באוגוסט 2017. {{cite book}}: (עזרה)
  32. ^ Kinsey, Alfred C.; Pomeroy, Wardell B.; Martin, Clyde E.; Gebhard, Paul H. (1998). Sexual Behavior in the Human Female. Indiana University Press. p. 587. ISBN 978-0253019240. נבדק ב-12 באוגוסט 2017. There are some females who appear to find no erotic satisfaction in having their breasts manipulated; perhaps half of them derive some distinct satisfaction, but not more than a very small percentage ever respond intensely enough to reach orgasm as a result of such stimulation (Chapter 5). [...] Records of females reaching orgasm from breast stimulation alone are rare. {{cite book}}: (עזרה)
  33. ^ Boston Women's Health Book Collective (1996). The New Our Bodies, Ourselves: A Book by and for Women. Simon & Schuster. p. 575. ISBN 978-0684823522. נבדק ב-12 באוגוסט 2017. A few women can even experience orgasm from breast stimulation alone. {{cite book}}: (עזרה)
  34. ^ Merril D. Smith (2014). Cultural Encyclopedia of the Breast. Rowman & Littlefield. p. 71. ISBN 978-0759123328. נבדק ב-12 באוגוסט 2017. {{cite book}}: (עזרה)
  35. ^ Glassenberg AN, Feinberg DR, Jones BC, Little AC, Debruine LM (בדצמבר 2010). "Sex-dimorphic face shape preference in heterosexual and homosexual men and women". Archives of Sexual Behavior. 39 (6): 1289–96. doi:10.1007/s10508-009-9559-6. PMID 19830539. {{cite journal}}: (עזרה)
  36. ^ Perrett DI, Lee KJ, Penton-Voak I, Rowland D, Yoshikawa S, Burt DM, Henzi SP, Castles DL, Akamatsu S (באוגוסט 1998). "Effects of sexual dimorphism on facial attractiveness". Nature. 394 (6696): 884–7. Bibcode:1998Natur.394..884P. doi:10.1038/29772. PMID 9732869. {{cite journal}}: (עזרה)
  37. ^ "APA PsycNet".
  38. ^ Waynforth, David (2001). "Mate choice trade-offs and women's preference for physically attractive men". Human Nature. 12 (3): 207–219. doi:10.1007/s12110-001-1007-9. PMID 26192277.
  39. ^ Kurzban, Robert; Weeden, Jason (2005). "Hurry Date: Mate preferences in action". Evolution and Human Behavior. 26 (3): 227–244. doi:10.1016/j.evolhumbehav.2004.08.012.
  40. ^ Fisman, R.; Iyengar, S. S.; Kamenica, E.; Simonson, I. (2006). "Gender Differences in Mate Selection: Evidence from a Speed Dating Experiment". The Quarterly Journal of Economics. 121 (2): 673–697. doi:10.1162/qjec.2006.121.2.673.
  41. ^ Eastwick, Paul W.; Finkel, Eli J. (2008). "Sex differences in mate preferences revisited: Do people know what they initially desire in a romantic partner?". Journal of Personality and Social Psychology (באנגלית). 94 (2): 245–264. doi:10.1037/0022-3514.94.2.245. ISSN 1939-1315. PMID 18211175.
  42. ^ Eastwick, Paul W.; Eagly, Alice H.; Finkel, Eli J.; Johnson, Sarah E. (2011). "Implicit and explicit preferences for physical attractiveness in a romantic partner: A double dissociation in predictive validity". Journal of Personality and Social Psychology (באנגלית). 101 (5): 993–1011. doi:10.1037/a0024061. ISSN 1939-1315. PMID 21767032.
  43. ^ "2. Americans see different expectations for men and women". 5 בדצמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ Review of General Psychology, by the Educational Publishing Foundation 2002, Vol. 6, No. 2, 166 –203: Cultural Suppression of Female Sexuality (אורכב 24.10.2019 בארכיון Wayback Machine)
  45. ^ Kaplan, Helen Singer (1988). "Intimacy disorders and sexual panic states". Journal of Sex & Marital Therapy. 14 (1): 3–12. doi:10.1080/00926238808403902. PMID 3398061.
  46. ^ UNICEF: Female genital mutilation/cutting (אורכב 05.04.2015 בארכיון Wayback Machine)
  47. ^ "Ethics: Honour Crimes". BBC.
  48. ^ "Definition of Honor Killing". Merriam-Webster.
  49. ^ "Honor killing". Dictionary.com.
  50. ^ O'Connell HE, Sanjeevan KV, Hutson JM (באוקטובר 2005). "Anatomy of the clitoris". The Journal of Urology. 174 (4 Pt 1): 1189–95. doi:10.1097/01.ju.0000173639.38898.cd. PMID 16145367. {{cite journal}}: (עזרה)
  51. ^ Archer, John; Lloyd, Barbara (2002). Sex and Gender. Cambridge University Press. pp. 85–88. ISBN 978-0521635332. נבדק ב-25 באוגוסט 2012. {{cite book}}: (עזרה)
  52. ^ Charles Zastrow (2007). Introduction to Social Work and Social Welfare: Empowering People. Cengage Learning. p. 228. ISBN 978-0495095101. נבדק ב-15 במרץ 2014. {{cite book}}: (עזרה)
  53. ^ Duggan, Lisa; Hunter, Nan D. (1995). Sex wars: sexual dissent and political culture. New York: Routledge. ISBN 978-0-415-91036-1.
  54. ^ Hansen, Karen Tranberg; Philipson, Ilene J. (1990). Women, class, and the feminist imagination: a socialist-feminist reader. Philadelphia: Temple University Press. ISBN 978-0-87722-630-7.
  55. ^ Gerhard, Jane F. (2001). Desiring revolution: second-wave feminism and the rewriting of American sexual thought, 1920 to 1982. New York: Columbia University Press. ISBN 978-0-231-11204-8.
  56. ^ Leidholdt, Dorchen; Raymond, Janice G (1990). The Sexual liberals and the attack on feminism. New York: Pergamon Press. ISBN 978-0-08-037457-4.
  57. ^ Vance, Carole S. (1989). Pleasure and Danger: Exploring Female Sexuality. Thorsons Publishers. ISBN 978-0-04-440593-1.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:David6988/מיניות_נשית&oldid=40346114"