משתמש:Avneref/חינוך/מגמות בחברה הישראלית/תקציר אגבאריה ומחאג'נה
המגזר הערבי
[עריכת קוד מקור | עריכה]החינוך הערבי בישראל, בין שיח ההישגיות לשיח ההכרה, איימן אגבאריה, איברהים מחאג'נה
- המערכת הערבית מקופחת תמידית.
- "שיח" ניאו-ליברלי:
- לא מאפשרים ללמד מסורת ערבית; חלקים במערכת מנסים לרכוש כישורים מודרניים, במחיר של התנתקות מהמסורת - ומפסידים את שניהם.
- שיח השגיות:
- שיח מריטוקרטי-אינסטרומנטלי: כפיצוי, מציעים למערכת להתמודד באופן יחידני ולא כוללני, וכך המדינה משמרת את הנחשלות, ובידה את השליטה; זה לא מצליח; החינוך הופך למוצר פרטי.
- דה-פוליטיזציה: התמקדות בהצלחה ברכישת ידע בלבד - מונעת עיסוק ומודעות לערכים ולעניינים שעל הפרק, בחברה הערבית בישראל.
- השימוש בבחינות סטנדרטיות היא חלק ממגמה רחבה של סיווג לפי יכולת, ולא לפי צרכים והעדפות. המיון מאפשר חלוקת משאבים לא שוויונית, ותמיכה במצוינים. תוצאה אחרת שלה היא הנצחת הדימוי הנמוך; ועירור של ביקורת, פנימית (במגזר על עצמו) וחיצונית (על המדינה).
- פרופ' מאג'ד אל-חאג'[1] משלב את שתי התביעות: כלפי הערבים - מצוינות ככלי להקטנת פערים והגברת ניעות חברתית; כלפי הערבים והמדינה - שמירת הזהות הערבית.
- אבו עסבה (2008) [חבר ועדת המעקב לחינוך הערבי] מציע העברת חלק מהאחריות לגופים פרטיים וקהילתיים; הכותבים מסתייגים? - הסרת אחריות מהמדינה?
- שיח הכרה:
- ועדת דוברת הכירה (תאורטית) בכך שראוי לתת ביטוי בחינוך לשונות של התרבות והמסורת הערבית; בפועל, המליצה לא להקים מנהל חינוך עצמאי. כך גם קבעו יוסי דהאן ויוסי יונה (2005). הממסד מסתפק בקבלה של ערבים בודדים לתפקידי מפתח במערכת.
- טענה: המגזר סובל משני אופני המדינה (עפ"י דהאן ויונה): החזקה (שליטה בניהול ובתקציבים), והחלשה (התנערות והפרטה); משפט הסיכום לא ברור: "המפלט ממרכזיותה של המדינה בתחום החינוך, יאפשר לחברה הערבית להציע תכניות אלטרנטיביות באמצעות החינוך האפור וארגוני החברה האזרחית, שיכולים לענות על הצורך בטיפוח הזהות הלאומית והתרבותית של התלמידים" (?)