משתמש:קנורוזובסקי/טיוטה
![]() |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
סימון[עריכת קוד מקור | עריכה]
סוף־הפסוק מסומן בקו אנכי קטן (בדומה למתג) מתחת להברה המוטעמת. ההבדל בינו לבין המתג מתבאר בעזרת סימון הנקודתיים בכל סוף פסוק; עם זאת הוא אינו נחשב לחלק מהטעם, אלא סימן עצמאי שלא קשור למערכת הטעמים ובא לסמן את סוף הפסוק. כבר הגאונים מתייחסים לסימון הנקודתיים בתשובותיהם כשנשאלו האם מותר לסמנו בספר התורה עצמו, וייתכן אפוא שהסימון הזה עוד קדום יותר למערכת הטעמים.
היבט תחבירי[עריכת קוד מקור | עריכה]
סוף־הפסוק הוא המפסיק החזק ביותר. הוא והאתנחתא משתייכים לקבוצת הטעמים הקיסריים בעלי דרגת ההפסק הגבוהה ביותר. יש המקבילים אותו לנקודה, במונחי פיסוק מודרניים. סוף פסוק לרוב מלווה בטפחא או במרכא, אך הם אינם בהכרח מנוגנים בדומה לצירוף עם אתנחתא. בסך הכול ישנם חמישה צירופים אפשריים. [1] [2]
בגלל עוצמת ההפסקה שלו, כל מילה עם צורת הפסק תינטה תמיד בצורה זו בסוף פסוק.
נגינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקריאת התורה נהוגה נגינה שונה לסוף הפסוק כאשר הוא גם סוף־פרשה. כאשר הוא מהווה גם סוף־ספר נהוג גם להוסיף חזק חזק ונתחזק.
עשרת הדיברות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מופעים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספר | מניין מופעים |
---|---|
תורה | 5,852 |
בראשית | 1,533 |
שמות | 1,213 |
ויקרא | 859 |
במדבר | 1,288 |
דברים | 959 |
נביאים | 4,975 |
כתובים | 3,599 |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
טעמי המקרא | |||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
טעמים מפסיקים |
| ||||||||
טעמים מחברים | מונח • מרכא • קדמא • מהפך • דרגא • תלישא קטנה • ירח בן יומו | ||||||||
לא מנוגנים | מתג • מקף • פסק | ||||||||
טעמי אמ"ת | גרש מוקדם • אתנח הפוך • עילוי • דחי • צינורית |