משתמש:יהואל/פרשנות המקרא
פרשנות המקרא היא מכלול ההסברים שניתנו במהלך הדורות לכתבי הקדש.
במקרא
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פרשנות פנים מקראית
ראשיתה של הפרשנות בטקסט המקראי עצמו בו נמצאים הערות פרשניות שונות לטקסטים קדומים המופיעים בו לדוגמא: ”לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה.” (ספר שמואל א', פרק ט', פסוק ט') המפרש את אופן פנייתו של שאול אל שמואל הנביא בבקשו את האתונות.
לא הגיעו לידנו פירושים שיטתיים של המקרא בתקופות הקדומות; לכן קשה להעריך באיזה צורה התפרש המקרא בתקופת בית ראשון ובית שני.
צורת פרשנות שהיתה נפוצה בתקופה זו היתה שכתוב הטקסט, במקום לצטט את הפסוק ולבארו, נהגו לנסח את הפסוק (או את הסיפור כולו) מחדש תוך שילוב יסודות חדשים שיוכלו לעלות על שאלות העולות מן המקור[1].
יעקב כדורי[2] מציין כי באופן מפתיע בולטות אצל כל פרשני המקרא הקדומים[3] ארבע הנחות יסוד באשר לאופן בו ראוי המקרא להתפרש:
- דרכם של כתבי הקודש לסתום יותר מאשר לפרש, ולכן לעיתים קרובות יש לחפש את המובן הסמוי המרומז בפשוטו של המקרא.
- המקרא הוא ספר של לקחים המכוונים לקוראי דורם, על אף שהוא עוסק בעיקר באירועי העבר הרחוק (מעשי האבות, תולדות המלוכה, וכדומה) המקרא לא נועד להיות ספר היסטוריה כי אם ספר הנחיות.
- כתבי הקודש חפים לגמרי מסתירות פנימיות וטעויות, וכל חלקיהם שלובים זה בזה בשלמות. קיצורו של דבר, המקרא הוא טקסט מושלם וללא דופי.
- כתבי הקודש השונים ניתנו כולם מפי הגבורה, ובכולם האל אומר את דברו לישראל ישירות או דרך נביאיו וחכמיו.
פרשנות חז"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – מדרש
על אף שכל דברי חז"ל מבוססים על המקרא, בתור פרשנות נתייחדו בעיקר המדרשים הערוכים לפי סדר הכתובים (מדרשי ההלכה - מכילתא, ספרא, וספרי; ומדרשי האגדה - כמו בראשית רבה ומחציתו הראשונה של שמות רבה). פרשנות זו כוללת, מלבד משמעות הכתוב לפי הקשרו הפשוט, גם הוצאת משמעויות מרמזים שונים ומהסבת הכתובים לענינים אחרים. כך הוקמה במדרשי ההלכה על הבסיס המקראי הצר מערכת התנהגות (משפט, מוסר, דרך ארץ) רחבה הרבה מעבר למפורש בכתוב[4].
צורה פשוטה, וכנראה קדומה, של מדרש פרשני הוא ביאור כתוב בכתוב אחר (הלשון: "כמה שנאמר"...), או בהערה קצרה. צורה הנמצאת במדרש של מקרא ביכורים (דברים, כ"ו, ה'–י') בהגדה של פסח, בו נמצאים: א. ביאורים הבנויים על דמיון־צליל. ב. השוואת פסוקים. ג. הגדרות על־פי גזרה שווה. ד. הערות לשוניות. ה. רמיזה ממקום אחר[5]. את עקרון השוואת הפסוקים ניסח רבי נחמיה: ”תני בשם רבי נחמיה: "היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה" - דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר”[6].
צורה פשוטה נוספת היא: "אין... אלא...", לעיתים בסתם ולעיתים בהוספת מקור מן המקרא ("שנאמר..."), במקרים רבים משואה לשונית כזו כוללת תרגום מלשון מקרא ללשון חכמים, שהרי הכירו בכך ש"לשון תורה לעצמה לשון חכמים לעצמו"[7].
בדברי חז"ל נמצאים כללים פרשניים נוספים כגון אין מוקדם ומאוחר בתורה, דיבר הכתוב בהווה, דיברה תורה כלשון בני אדם, אין מקרא יוצא מידי פשוטו ועוד. גם מה שנקרא בפי חז"ל "פשטיה דקרא" עשוי להיות רחוק מהבנתו הפשוטה של המקרא בעינינו[8], אך ישנה בדבריהם גם חתירה לפשט במובנו הרגיל, כך כשדרש רבי יהודה מקראות שונים בדרך רמז אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית: ”עַד מָתַי אַתְּ מְעַקֵּם עָלֵינוּ אֶת הַמִּקְרָאוֹת? מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁ...” ופירש את המקראות לפי פשוטם[9].
דרכי הפרשנות השונות יצרו מרחב אפשרויות ודרכים ללמוד מן המקראות, על כך אמרו חז"ל:
עושר החומר הפרשני שבתלמוד ובמדרש הזין את כל דורות פרשני המקרא. ליקוטים נלקטו מהם לפי סדר הכתובים — המדרשים והילקוטים למיניהם (כמו ילקוט שמעוני, ילקוט המכירי). היו שסיווגו את דבריהם לפי עקרונות של פשט ודרש, והיו שבחרו בשיטתיות את הפשט ודחו את המדרש. קמו גם אלה שהרהיבו בעצמם לפתח דרך חדשה בתגובה לפירושי חז״ל — מן הקראים ומתנגדיהם הרבניים השכלתניים ועד הפשטנים לדורותם[10].
פרשנות התרגומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – תרגומי המקרא לארמית
ענף חשוב של פרשנות המקרא בתקופת חז"ל הם התרגומים הארמיים למקרא: תרגום אונקלוס, התרגומים הירושלמיים ותרגום ניאופיטי לתורה, תרגום יונתן בן עוזיאל לנביאים, ותרגומי הכתובים. התרגום נלוה לקריאת התורה השבועית, שנהגה כבר בזמן בית שני, ונועד להנגיש את הקריאה לרבים. לפי מסורת חז"ל כבר בשעה שקרא עזרא הסופר בתורה באזני העם (עזרא, ח') נלוה תרגום לקריאתו[11].
התנאים, שבימיהם התמסד מנהג התרגום, ניסו לקבוע בו הלכות שונות, כך שנינו: ”הַמְּכַנֶּה בָּעֲרָיוֹת, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. הָאוֹמֵר, "וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ" (ויקרא יח, כא): "וּמִזַּרְעָךְ לָא תִתֵּן לְאַעְבָּרָא בַּאֲרַמִּיּוּתָא", מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ בִּנְזִיפָה”, ומכאן שתרגמו על פה ולא מתוך נוסח מגובש, ואכן, נמצאו (בעיקר בתרגומים הירושלמיים) נוסחאות תרגומים שנאסרו בפירוש על ידי חז"ל.
הפרשנות הנוצרית הקדומה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשלביה הראשונים של הפרשנות הנוצרית לא היה הבדל ניכר בינה ובין גישת הפרשנות היהודית, ואולם בהדרגה פיתחה הנצרות סגנון פרשני משל עצמה, הבנויה אמנם על הפרשנות היהודית, אך בעלת קווי אופי עצמאיים.
דרך פרשנית אחת שעתידה הייתה לאפיין את הפרשנות הנוצרית היא הפרשנות האלגורית, מקורה למעשה אצל יהודי אלכסנדריה. אלכסנדריה היתה פוליס דוברת יונית ורבים מיהודיה הכירו את התורה רק דרך תרגומה היוני, מה שגרם להם לנקוט גם בפרשנותה בשיטה היונית של האלגוריה, אמצעי פרשני שהיה נהוג כבר בקריאת שירת הומרוס וסופרים יוניים אחרים, שיטה זו ננקטה בידי פילון האלכסנדרוני, קלמנס מאלכסנדריה, ומאוחר יותר ירשו מהם אוריגנס ועוד[12].
הקישור לברית החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – פרה-פיגורציה
הנוצרים האמינו כי האירועים המתוארים באוונגליונים של הברית החדשה נחזו כבר בתנ"ך עצמו, גישה פרשנית זו התפשטה במהירות מהטקסטים הנבואיים אל סיפורי המקרא, אל שירתו, ואף אל חוקיו; סוג זה של פירוש מכונה בדרך כלל טיפולוגיה. גישה זו כללה ארבעה מובנים העשויים להיות לכל פסוק: המילולי, האלגורי, המוסרי, והאסכטולוגי. פרשנות זו לא היתה נתונה בידי המון העם, אלא נקבעה בידיהם של ברי הסמכא לכך, אבות הכנסייה (כמו הירונימוס) או מלומדים מאוחרים יותר, וגם החכמים המאוחרים השתדלו לתלות את חידושיהם בדברי בעלי הסמכות[13].
בשלהי המאה החמש עשרה עם התרופפות סמכותה של הכנסיה,ובעקבות התפשטות ידיעת השפה העברית בקרב מלומדים נוצרים, התערערה גם סמכותה הבלעדית על פרשנות המקרא. ג'ון ויקליף תרגם את הביבליה מלטינית לאנגלית כדי שגם חסרי השכלה יוכלו להבין ולהרהר בדברים בעצמם. רעיונותיו של ויקליף השפיעו גם על הבאים אחריו כמו יאן הוס. מלומדים רבים במאה החמש עשרה הניעו את תנועת התיקונים בעזרת מחקריהם על כתבי הקודש, ביניהם אחדים (כמו ארסמוס) המפורסמים עד היום, ואחרים שנשכחו[14].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה גרינברג (עורך), פרשנות המקרא היהודית : פרקי מבוא, מוסד ביאליק תשנ"ב
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יעקב כדורי, חקר המקרא לתולדותיו, בתוך: ספרות המקרא - מבואות ומחקרים, יד בן צבי, עמ' 6-7
- ^ חקר המקרא לתולדותיו, בתוך: ספרות המקרא - מבואות ומחקרים, יד בן צבי, עמ' 8-9
- ^ ספר היובלים, בן סירא, פילון, מגילות מדבר יהודה, יוספוס, ועוד
- ^ אנציקלופדיה מקראית, כרך ח, ערך תנ"ך, פרשנות, ב, עמ' 642
- ^ אנציקלופדיה מקראית, כרך ח, ערך תנ"ך, פרשנות, ב, עמ' 643
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק ג', הלכה ה'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף נ"ח, עמוד ב'
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ו', עמוד א'; מסכת קידושין, דף פ', עמוד ב'; מסכת סנהדרין, דף ק', עמוד ב'.
- ^ ספרי על דברים א, וראו דוגמאות נוספות שם במהדורתו של פינקלשטיין, עמ' 6 בהערה
- ^ אנציקלופדיה מקראית, כרך ח, ערך תנ"ך, פרשנות, ב, עמ' 647
- ^ רב, תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ג', עמוד א'
- ^ יעקב כדורי, חקר המקרא לתולדותיו, בתוך: ספרות המקרא - מבואות ומחקרים, יד בן צבי, עמ' 11-10
- ^ יעקב כדורי, חקר המקרא לתולדותיו, בתוך: ספרות המקרא - מבואות ומחקרים, יד בן צבי, עמ' 15-12
- ^ יעקב כדורי, חקר המקרא לתולדותיו, בתוך: ספרות המקרא - מבואות ומחקרים, יד בן צבי, עמ' 16-15