לדלג לתוכן

משתמש:יאיר דב/אהרן נויבירט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרב ד"ר אהרן נויבירט (תרמ"ב, 1882 - תשי"ח, 1958), היה רבן של מספר קהילות יהודיות מרכזיות בגרמניה בראשית המאה ה-20. בנו הוא הרב יהושע נויבירט.

בשנת 1910 (תר"ע) קיבל היתר הוראה מבית המדרש לרבנים בברלין, מיסודו של רבי עזריאל הילדסהיימר. במקביל למד היסטוריה, פילולוגיה וסוציולוגיה, וקיבל תואר דוקטור. כיהן ברבנות בכמה קהילות בגרמניה: במיינץ, שם היה מורה למקצועות קודש, במגנצה, בהלברשטאט ובברלין.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, בשנת 1939, נמלט עם משפחתו לאמשטרדם בירת הולנד, שם הסתתרה המשפחה חמש שנים.[1] רבים מבני משפחתו, כולל שניים מבניו, נרצחו בשואה.

אחר קום המדינה (1948) עלה לארץ והתיישב ביפו, שם שימש ברבנות, ואחר כך בבני ברק.

  • ספרו "המשפחה בישראל ויעודה" התפרסם בבני ברק תשט"ז, וזכה להסכמות הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב יצחק נסים, רבי מרדכי שלום יוסף פרידמן, האדמו"ר הרביעי מסדיגורה "הכנסת מרדכי", ועוד.
  • ספר נוסף, בשם "ישראל ושבתו", עוסק בייעודה של השבת כ"מסוגלת להביא לישראל ולאנושות כולה שויון סוציאלי, מנוחת הגוף ושלוות הנפש, ואת השלום העולמי".[2]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ על נסי ההצלה של המשפחה בשואה כתב בנו הרב יהושע ישעיה נויבריט בהקדמת ספרו "שמירת שבת כהלכתה", ירושלים תש"ע, עמ' 33 והלאה.
  2. ^ מתוך מאמר של ש. ד. גבריהו, שפורסם בעיתון הצופה ב-28 בינואר 1959, במלאות שנה לפטירת הרב אהרן נויבירט.