משתמש:דודס/זמני

אירוס
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	חד-פסיגיים
סדרה:	אספרגאים
משפחה:	אירוסיים
סוג:	אירוס
שם מדעי
	Iris

אירוס (Iris) הוא גאופיט רב שנתי, סוג במשפחת האירוסיים. בסוג אירוס כ-300 מינים, הצומחים בכל היבשות כצמחי בר ונוי.

תאור

גבעוליו של האירוס עגולים, צומחים ביחידים או בקבוצות, פשוטים או מתפצלים. העלים שטוחים, צרים ומארכים, לעיתים חתכם דמוי צלב, צומחים בשושנת סביב הגבעול. מערכת השרשים קרובה לפני הקרקע, קני השורש שטוחים בדרך כלל, אוגרים מזון, מתפצלים ומתפתלים.

האירוס מתייחד בפרחיו, שצורותיהם וצבעיהם מגוונים ומיוחדים. עטיף הפרח מורכב משלושה דורים בני שלושה עלים כל אחד. הדור החיצוני, מורכב משלושה עלים המפותחים בכל מיני האירוס. חלקם התחתון, המחובר לגבעול, דומה לחצי צינור, חלקם העליון רחב, אופקי או מוטה כלפי מטה. הדור השני, ייחודי לסוג אירוס, מורכב משלושה עמודי עלי כותרתיים, שטוחים וצבעוניים. עמוד העלי דומה לחצי צינור ויוצר צנור סגור עם חלקו התחתון של עלה העטיף החיצוני, מתפצל בחלקו העליון ותחת הפיצול נראית הצלקת הדומה ללשון קטנה הפונה מטה. בצדו העליון של הצינור הנוצר מעלי הדור החיצוני והאמצעי נמצא אבקן שמאבקו פונה מטה, אל תוך הצינור. הדור הפנימי ביותר שונה ממין למין, בדרך כלל הוא זקוף ובולט, משמש כדגל המסמן את מקום האבקן. למעשה, כל פרח הוא נכון (בעל סימטריה רדיאלית) אך הוא בנוי משלושה פרחים לא-נכונים הכוללים שני עלי עטיף, עלי ואבקן.

הפריחה בדרך כלל באביב. הפרי הוא הלקט הנפתח בשלוש קשוות, מכיל זרעים כהים קטנים.

רבייה

בפרחי האירוס קיימת אי סבילות עצמית - נמנעת האבקה באותו הפרח ולעיתים אף בצמחים שונים בתחומי אותה המושבה. ההאבקה מתבצעת על ידי חרקים - בעיקר דבורים. נקבותיהם החרקים המאביקים נמשכות לפרחים בשל האבקה המזינה. הזכרים נמשכים לפרחים מסיבות אחרות - ישנם המשתמשים בפרח האירוס כמקום מסתור חמים ללילה, מקובל גם להניח שהאירוס משתמש באמצעי חיקוי מיני כדי למשוך זכרים - ריח הפרחים מזכיר לזכרים את ריח הנקבות והם נכנסים לצינורות הפרח כמו אל מאורות החרקים. בשיטה דומה משתמשים גם מספר מיני סחלבים.

הפרי הוא הלקט המכיל זרעים קטנים המופצים במספר דרכים: חלקם מופצים על ידי רוח או מי גשמים, אחרים מופצים על ידי נמלים הלוקחות אותם בשל חלק שומני מזין הצמוד לזרע.

מלבד הרבייה המינית, מתרבה האירוס לעתים קרובות ברבייה וגטטיבית על יד חלוקת קני השורש והצמחת גבעולים חדשים ממפרקים. לפעמים ניתן למצוא מושבת אירוסים זקנה וגדולה, שאינה אלא התפצלות של שורש אם אחד. במושבות כאלו, נדירה מאוד הבשלת זרעים.

תפוצה

צמחי אירוס נפוצים באזורים ממוזגים-קרירים עד ממוזגים-יבשים בכל חצי הכדור הצפוני. רוב מיני האירוס צומחים בתצורות צומח פתוחות - חורשים פתוחים, גריגות ובעיקר בבתות עשבוניות, במקומות עשירים באור שמש.

בארץ ישראל צומחים בר שישה עשר מינים:

אירוס עַנֵף - צומח בעמק הירדן ובנחלי מישור החוף
אירוס הביצות - צומח בביצות בבקעת הירדן, בגולן, בעמק זבולון ובעמק יזרעאל
אירוס ארם נהריים - גדל בחרמון, בגולן, בגליל, ביהודה, בשומרון ובכרמל.
אירוס החרמון - גדל בגולן ובחרמון.
אירוס הסרגל - מצפון לבאר שבע.
אירוס הלבנון - בצפון ארץ ישראל ובסוריה, נאסף גם סמוך לשכם.
אירוס ארצישראלי - מדרום הרי חברון ועד לתורכיה - בהרים ולרגליהם.
אירוס עוזיהו - בהר הנגב המרכזי ובהרי אדום
אירוס לבנבן - בחבל הים תיכוני, בעיקר בעמקים.
אירוס הדור - בהרי נפתלי ובמזרח הגליל העליון
אירוס הגלבוע - בגלבוע
אירוס נצרתי - במערב הגליל העליון
אירוס שחום - באזור ערד ובאר שבע.
אירוס הנגב - במרכז הנגב ובצפון סיני.
אירוס ירוחם - באזור ירוחם ודימונה.
אירוס הארגמן - במישור החוף, מאשדוד עד לבנימינה.

כל מיני האירוס הצומחים בישראל נדירים, חלקם אנדמיים לארץ ישראל וחלקם צומחים רק בה ובדרום לבנון.

שם הצמח

שמו של האירוס, ניתן לו על שמה של האלה איריס, שהיתה אלת הקשת בענן, ושליחת האלים. שם זה, ניתן לאירוס על ידי היפוקרטס, הרופא היווני בן המאה החמישית לפני הספירה.

קארולוס ליניאוס, אבי המיון המדעי המודרני ומי שהחל בקריאת שמות אחידים לצמחים, שימר את השם כפי שהוא ניתן על ידי היפוקרטס.

השם בצורתו העברית הנפוצה, אירוס, מוזכר כבר במשנה - אליה חדר מן היוונית. לפי האקדמיה ללשון העברית, תקינות בעברית שתי הצורות - גם איריס וגם אירוס.

מיון

300 המינים של האירוס היו מחולקים לסקציות החל מתחילת המאה העשרים. בשנים האחרונות, הוצאו מינים רבים מתוך הסוג אירוס לסוגים נפרדים, הסקציות השונות קיבלו מעמד של תת-סוגים נפרדים וחלקם חולקו לסקציות שונות.

כיום מקובלת החלוקה לשישה תת סוגים:

תת הסוג אירוס (Iris), מתחלק לשש סקציות:
- אירוס (Iris). נציגי הסקציה בארץ ישראל: אירוס ארם נהריים
- אונקוציקלוס (Oncocyclus) - ידועה גם בשם אירוסי ההיכל. נציגי הסקציה בארץ ישראל: אירוס החרמון, אירוס נצרתי, אירוס הדור, אירוס הגלבוע, אירוס שחום, אירוס הנגב, אירוס ירוחם ואירוס הארגמן.
- פסמיריס (Psammiris)
- הקספוגון (Hexapogon) - בעלי זקן
- רגיליה (Regelia)
- פסבדורגיליה (Pseudoregelia)
תת הסוג לומנאירוס (Limniris), מתחלק לשתי סקציות:
- לומנאירוס (Limniris). נציגי הסקציה בארץ ישראל הם אירוס ענף ואירוס הביצות.
- לופאירוס (Lophiris)
תת הסוג קסיפיום (Xiphiom). בארץ ישראל צומח המין אירוס הלבנון.
תת הסוג נפלנסיס (Nepalensis)
תת הסוג סקורפאירוס (Scorpiris), בעבר נקראה יונו. נציגים בארץ ישראל: אירוס טוביה ואירוס ארצישראלי.
תת הסוג הרמודקטילואידס (Hermodactyloides ). בארץ ישראל צומח אירוס הסרגל.

בעבר נמנה על האירוס גם תת הסוג Gynandriris, אך כיום הוא הופרד לסוג נפרד בשם צהרון.

מיון מינים גנניים

למרות שבטבע איpgן האירוסים נוטים ליצור מיני כלאיים זה בזה, בצורה מלאכותית הדבר קל ביותר לביצוע. מקובל ליצור מיני וזני כלאיים לגינון, שכן צורותיהם וצבעיהם ומיוחדים של האירוסים הופכים אותם לצמח מקובל ונפוץ בגינות הנוי. בשנת 1840 היו בקטלוג זני האירוס רק כ-100 זנים גנניים, אך בסוף המאה העשרים היו כבר למעלה מ-35,000 זנים שונים.

מקובל למיין את האירוסים הגננים לפי תכונות מורפולוגיות שונות: לפי גובהם - עד 37 ס"מ, עד 70 ס"מ ומעל 70 ס"מ. מיונים אחרים מתייחסים למולדת הצמח, לצורת פרחיו או לצבעם.

האירוס באומנות

פרחי האירוס נפוצים מאוד בציור בשל צורתם וצבעיהם המרהיבים. הצייר ההולנדי וינסנט ואן גוך צייר מספר עבודות שנושאם הוא פרח האירוס, ביניהן ידועה ביותר עבודתו "איריסים". המלחין האיטלקי פייטרו מסקאני כתב אופרה בשם איריס. הסופר הגרמני הרמן הסה הקדיש אחד מסיפוריו המוקדמים לאירוס, והא מסמל מסיפור זה את הילדות.

פרח האירוס משמש כסמלם של ארגונים וקבוצות רבות. החברה להגנת הטבע בישראל, משתמשת בפרח האירוס בסמלה והוא נשאר בו אף לאחר החלפת הסמל לסמל חדש. האירוס, שכל מיניו הארצישראלים נדירים וחלקם גם אנדמיים, מסמל את פעילות החברה בשל המאבק לשימורו שכלל הכרזה על מספר שמורות טבע המוקדשות לאירוס והשפעה על תודעת הציבור - מאבק שאכן עלה יפה והציל את מיני האירוס מכליה.

ה-fleur-de-lis - פרח האירוס משמש כסמלו של בית המלוכה בצרפת החל מן המאה ה-11. כמו כן, הוא משמש כסמלן של יחידות צבאיות רבות בכל העולם, וכסמלה של תנועת הצופים.