לדלג לתוכן

משפט נאש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משפט נאש הוא משפט בתחום תורת המשחקים. המשפט מבטיח, שבכל משחק מרובה משתתפים, קיים שיווי משקל נאש, אם מרשים שימוש בתכסיסים מעורבים (אסטרטגיות מעורבות). לצירוף של כמה תכסיסים, נקרא שיווי משקל נאש, אם מתקיימת בו התכונה הבאה: אף אחד מהשחקנים לא ירוויח יותר אם ישנה את דעתו ויבחר בתכסיס אחר (בעוד האחרים אינם משנים את דעתם).

המשפט הוכח על ידי ג'ון פורבס נאש, שפרסם את ההוכחה, יחד עם תוצאות אחרות בנוגע לאסטרטגיות אופטימליות במשחקים מרובי שחקנים, בסדרה של ארבעה מאמרים בין השנים 1950–1953.

דוגמה לשיווי משקל באסטרטגיות מעורבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נסתכל על המשחק הבא - משחק מלחמת המינים, משחק זה מתאר סיטואציה בה זוג נשוי, דן ודנה, הולכים לבלות. דן מעדיף ללכת למשחק כדורגל, דנה מעדיפה ללכת לאופרה. שניהם מעדיפים ללכת לאותו מקום מאשר ללכת למקומות שונים. הסיטואציה נתונה באופן הבא:

דן
כדורגל אופרה
דנה כדורגל 1,2 0,0
אופרה 0,0 2,1

ניתן לראות כי קיימים שני שיווי משקל נאש טהורים: כדורגל-כדורגל ואופרה-אופרה. בנוסף להם, קיימים שני שיוויי משקל נאש מעורבים: ו- - כלומר, דן בוחר בכדורגל בהסתברות של ובאופרה בהסתברות של ודנה בוחרת הפוך. באופן זה, ללא תלות בבחירה של ה"שחקן" השני, הם יכולים להבטיח לעצמם תוחלת רווח של .

הוכחת המשפט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוכחת המשפט נעשית באמצעות משפט נקודת השבת של בראואר.

משפט נקודת השבת קובע כי לכל רציפה ו- קבוצה לא ריקה, קומפקטית וקמורה, יש ל־ נקודת שבת.

נניח כי נתון המשחק הבא: במשחק יש שחקנים הממוספרים ב- כאשר נע מ-1 עד , ולכל אחד מהם אסטרטגיות.

כעת, נסתכל על הקבוצה של כל האסטרטגיות המעורבות .

קל לראות כי זוהי קבוצה קומפקטית וקמורה ועל כן מקיימת את תנאי משפט נקודת השבת של בראואר.


נסמן - המשקל של הפעולה בהתפלגות .

נגדיר את להיות ההפרש בין ערך פונקציות התועלת של השחקן ה-

בבחירת הפעולה במקום האסטרטגיה (כלומר, הרווח שמתקבל מהמעבר לאסטרטגיה ).

כמו כן, נגדיר .


כעת, נגדיר נשים לב כי קיבלנו פונקציה רציפה ממרחב האסטרטגיות לעצמו.

לכן, ע"פ משפט נקודת השבת של בראואר, קיימת לה נקודת שבת.


נטען כי בנקודת השבת שקיבלנו מתקיים כי לכל , מתקיים כי .

כלומר, לאף שחקן אין איך להשתפר מנקודה זו ולכן זוהי נקודת שיווי משקל.

ואכן, טענה זו מתקיימת, נוכיח בשלילה. נניח שקיימים כך ש- ואז נקבל סתירה לכך שזו נקודת שבת.