משפחת הענוים

משפחת הענוים (או מן הענוים, Anav, Dellmansi Piatell, degli umani, De Mansi) היא משפחה יהודית מיוחסת שחיה ופעלה ברומא. בני משפחה זו נודעו כרבנים ראשי ישיבות ופוסקי הלכה, ועוד.

כמו כן חיברו בני משפחה זו ספרים שונים בעיקר בתחום ההלכה. על פי המסורת שהייתה בידי בני המשפחה, המשפחה הגיעה לרומא לאחר שהוגלתה מירושלים בידי טיטוס בזמן חורבן בית המקדש השני.

רקע

אגדת ארבע המשפחות

משפחת הענוים היא אחת מארבע משפחות ידועות ברומא שבאיטליה בימי הביניים, שלפי מסורת שנשתמרה בקרב בני המשפחות, משפחותיהם היו משפחות נכבדות מאצילי יהודה וירושלים, והוגלו על ידי טיטוס בראש הגולים בזמן חורבן בית המקדש השני; הם הובאו לרומא והובלו בחוצות העיר בראש השבויים, בשנת 71. מאז התיישבו בעיר ובניהם היו למשפיעים ביותר בקרב יהדות איטליה.

ארבע המשפחות אלו היו בעלי סמכות וחשיבות ברומא ונטלו חלק בתפקידים חשובים בעיר, ומבניהן של משפחות אלו נתפרסמו חכמים רבים כרבנים, ראשי ישיבות, פוסקי הלכה, חכמים, משוררים ופייטנים, סופרים ועוד.

ארבע המשפחות הן משפחת האדומים (Dei Rossi), משפחת התפוחים (de'Pomis באיטלקית, ובלטינית: De Pomi), משפחת הענוים (degli umani, De Mansi, Piatelli), משפחת הנערים הקרויה גם הבחורים (degli Adolescenteli), ויש הכוללים בתוכם אף את משפחת הזקנים (dello Vecchio באיטלקית, ובלטינית: De'Vechhi). במקורות אחרים מופיעה גם משפחות אחרות כמו משפחת הלטיפים^[1], הדיינים, הרופאים, ומשפחת גליקו. עקבות משפחת "מן הזקנים" כנראה נעלמו.

בתחילת כתב-יד מחזור כמנהג בני רומא משנת ה'רע"ד (1514) נכתב^[2]:

”מפי האלוף מהר"ר מרדכי דאטו יצ"ו שמעתי שכך קיבל מפי ראשונים, שארבעה בתי אבות יצאו מירושלים ובאו ברומי עם טיטוס, ואלו הם: משפחת הענוים, משפחת הנערים, ומשפחת האדומים ומשפחת הלטיפים, וסימניך ענא"ל. והם יסדו בית הכנסת ברומי הנקרא 'בית הכנסת מהארבעה ראשים', ששם מתפלל רבינו הקדוש זצ"ל”.

מסורת זו נזכרה בקצרה גם בספרו של רבי עזריה מן האדומים בספרו מאור עיניים: ”על משפחתי - מן האדומים - אשר קבלנו מקדמונינו היותה אחת מן הארבע היקרות, שהגלה טיטוס לרומי...” (מאור עיניים, חלק אמרי בינה, מאמר ימי עולם, פרק ס'.)

חכמים ואישים בולטים בני ארבע המשפחות

רבי דוד די פומיס מספוליטי, רופא, פילוסוף ובלשן, מחבר ספר "צמח דוד". בן למשפחת התפוחים^[3].
רבי משה בן רבי יקותיאל די רוסי, מחבר ספר התדיר, בן למשפחת האדומים.
רבי עזריה מן האדומים, רב והיסטוריון יהודי בולט בימי הביניים, בן למשפחת האדומים.
רבי יחיאל עניו (רומא, סביבות ד'תת"ל), ראש ישיבה ברומא ופייטן פורה; בניו היו רבי אברהם ורבי דניאל, ראשי ישיבה ברומא אף הם, ורבינו נתן בעל הערוך. בנים למשפחת הענוים.
האחים רבי צדקיה בן אברהם בעל שבלי הלקט, רבי בנימין בן אברהם היה פוסק ופרשן ידוע ופייטן פורה, והפייטן רבי משה בן אברהם. בנים למשפחת הענוים.
האחים רבי צדקיה בן בנימין, ורבי יהודה הרופא בן בנימין המכונה ריבב"ן - בעל פירושי מסכת שקלים בש"ס וילנא, ורבי יקותיאל בן בנימין אבי רבי יחיאל בן יקותיאל מחבר ספר 'תניא רבתי'. בנים למשפחת הענוים.

משפחת הענוים

בני משפחת הענוים

כאמור, מבני משפחת הענוים התפרסמו רבים כרבנים ומחברי ספרים, מהם יודעים כיום:

רבי יואב עניו.
- בניו: רבי אברהם עניו, ורבי בנימין (המנקד)^[4]^[5].
  - בנו של ר' אברהם: רבינו יחיאל עניו. חי ברומא בסביבות ד'תת"ל, וכיהן שם כראש ישיבה. נודע גם כפייטן, ב-2007 יצא לאור בהוצאת מאגנס הספר "פיוטי ר' יחיאל בר אברהם מרומא" בעריכת אברהם פרנקל, ובו מקובצים פיוטיו הידועים לנו.
    - שלושת בניו של רבי יחיאל: רבי אברהם, רבי דניאל, ורבינו נתן בעל הערוך (1035–1110). רבי אברהם ורבי דניאל היו שניהם ראשי מתיבתא ברומא, ובנוסף עסקו ברפואה. רבי דניאל חיבר גם פירוש למשניות ופיוטים.
      - בנו של רבי אברהם הוא רבינו יחיאל הרופא.
        שני בניו של ר' יחיאל הם רבי אברהם, ורבי בנימין הרופא (חי בערך בשנת ה"א (1239), לפי "אוצר הגדולים"). שניהם היו ממנהיגיה של קהילת יהודי רומא.
        בני רבי אברהם בן יחיאל: רבי משה בן אברהם (פייטן, ממנו ידועות לנו שתי סליחות שחיבר על שריפת התלמוד בפריז), רבי בנימין בן אברהם - המפורסם שבאחים, רבי יחיאל בר אברהם, וצעיר האחים רבי צדקיה בן אברהם בעל שבלי הלקט.
        
        בני רבי בנימין בן יחיאל: רבי צדקיה, רבי יהודה הרופא המכונה ריבב"ן - בעל פירושי מסכת שקלים בש"ס וילנא, ורבי יקותיאל.
        בנו של רבי יקותיאל: רבי יחיאל הרופא בעל ספר תניא רבתי ומעלות המידות, וסופרו של כתב יד ליידן המפורסם של התלמוד הירושלמי, ורבי בנימין הרופא^[6].

עוד מבני המשפחה הידועים לנו:

רבינו שבתי ב"ר שלמה מן הענוים (סביב ה' אלפים-ה'ק'), מחבר פירוש על שאילתות דרב אחאי שנדפס על ידי שמואל קלמן מירסקי.
רבי מנחם צמח עניו (סביב ה'ק'-ה'ר').
רבי פנחס חי עניו מפרארה (ה'תנ"ג-ה'תקכ"ח), תלמיד רבי יצחק למפרונטי ומחבר הספרים 'גבעת פנחס' ו'תוספת ביכורי קציר'. היה רב ואב"ד של קהילת פירארה. מסופר עליו שהיה עניו כמו שמו, ומעולם לא החרים אדם, למרות תפקידו הציבורי ארוך השנים, ומעולם לא כתב סגולות וקמיעות.^[7]

קישורים חיצוניים

משפחת הענוים מאת הרב אילן גולן
ד"ר יצחק ברוידה, ‏"משפחת הענוים", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)

הערות שוליים

^ ראו בהקדמה ל"שיבולי הלקט" חלק ב', הוצאת "מכון ירושלים"
^ הובא במבוא לספר תניא רבתי, מהדורת מוסד הרב קוק, תשע"א, עמ' 6 הע' 36.
^ חבור על גלות וגאולה MS. Kaufmann A 556, באתר web.nli.org.il
^ על פי הקולופון המופיע כאן כאן היה לו בן בשם יהודה, שכתב שמכר את כתב היד לרבי נתן ורבי אברהם בני רבי יחיאל בן רבי דניאל.
^ כך לדוגמה מופיע [1] כאן בסיום כתיבת תנ"ך בכת"י: בנימין המנקד חזק ב"ר יואב נ"ע ממשפחת הענווים.
^ נזכר בספרו של אחיו '[תניא רבתי]' [כאן פעמיים בעמוד זה.
^ פרופ' ר' יעקב שמואל שפיגל, תשובת רבי פנחס חי ענו בענין כל נדרי, מוריה שפא-שפד, עמ' לט

[1] ראו בהקדמה ל"שיבולי הלקט" חלק ב', הוצאת "מכון ירושלים"

[2] הובא במבוא לספר תניא רבתי, מהדורת מוסד הרב קוק, תשע"א, עמ' 6 הע' 36.

[3] חבור על גלות וגאולה MS. Kaufmann A 556, באתר web.nli.org.il

[4] על פי הקולופון המופיע כאן כאן היה לו בן בשם יהודה, שכתב שמכר את כתב היד לרבי נתן ורבי אברהם בני רבי יחיאל בן רבי דניאל.

[5] כך לדוגמה מופיע [1] כאן בסיום כתיבת תנ"ך בכת"י: בנימין המנקד חזק ב"ר יואב נ"ע ממשפחת הענווים.

[6] נזכר בספרו של אחיו '[תניא רבתי]' [כאן פעמיים בעמוד זה.

[7] פרופ' ר' יעקב שמואל שפיגל, תשובת רבי פנחס חי ענו בענין כל נדרי, מוריה שפא-שפד, עמ' לט

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]