משה פרובינצאלו
| לידה |
1503  |
|---|---|
| פטירה |
1576 (בגיל 73 בערך) |
| תקופת הפעילות |
?–1576 |
  | |
רבי משה פרובינצאלו או פרובינצאלי (ה'רס"ג, 1503 – ד' באלול ה'של"ו, יולי 1576) היה רב וראש ישיבה במודינה ומנטובה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד באיטליה, כנראה בעיר רוזה (אנ'), ולכן לפעמים מכונה "רבי משה די רושו" או "דרוזה"[1], למשפחה שגורשה מפרובאנס בשנת 1501. אביו היה רבי אברהם פרובינצאלו. לא ברור בדיוק מי היו רבותיו. מצד אחד, אחד מחכמי דורו, רבי עזרא טרבוט כתב עליו: "ולפי הנראה שימש תלמידי חכמים כל צרכו", אולם הוא עצמו[2], מציג שיטה חדשה לפיה בדורותינו אין צורך ללמוד דווקא מפי רב, אלא הלימוד מהספרים מספיק, וייתכן שאף הוא גדל בתורה בצורה כזו, מבלי ללמוד מפי רב מסוים. כנראה בצעירותו כיהן כדיין בקהילת מודינה. בהמשך כיהן כרב קהילת האיטליאנים ("הלועזים") במנטובה, שם עמד בראשות ישיבה לקבוצת תלמידים שנקראה בפיו "החבורה". בין תלמידיו נמנו רבי יהודה מוסקאטו ורבי מנחם עזריה מפאנו[3]. לצד זאת, העביר שיעורים בבית הכנסת הגדול בעיר, דבר שעורר את זעמו של הרב יעקב קלונימוס, מרבני קהילת האשכנזים במנטובה[4].
בשנת ה'ש"ח עמד במרכזו של ויכוח, כאשר הכריז חרם על ר' משה בן שושן, שליחו של רבי יוסף קארו מצפת להדפסת ספרו בית יוסף, לאחר שהאחרון סירב לבוא ולהעיד לפניו בדין תורה בסכסוך בין המדפיסים מסביונטה, הסמוכה למנטובה. רבי משה בן שושן, מצדו החרים את ר' משה פרובינצאלו, משום שסבר שהחרם כנגדו היה שלא כדין. רבני צפת, קרימונה, ר' משה באסולה ורבי יעקב ישראל פינצי תמכו בחרמו של ר' משה בן שושן, ואילו רבי מאיר קצנלנבוגן, רבי יצחק לאטאס ורבי ברוך חזקיטו תמכו ברבי משה פרוביצאלו[5]. לפי כמה מקורות, בעקבות אירוע זה הודח מתפקידו, אך הוחזר אליו כעבור זמן קצר[6].
הפולמוס החריף ביותר שר' משה פרובינצאלו עמד במרכזו היה הפולמוס אודות הגט שנודע כ""גט תמרי-ונטרוצו", בשנים ה'שכ"ה-ה'שכ"ו. גט זה, שסודר בבית הדין בוונציה, נפסל על ידי כמה חכמים, ובראשם ר' משה. חכמי ונציה דרשו בפניו שיתייצב בפניהם לנמק את טענתו, אך הוא סרב. בתמיכת רבים מחכמי איטליה, הוציאו רבני ונציה פסק דין: "שלא ידון רמ"ף ולא יורה ג' שנים מהיום שבו יודה לדעתם של שאר הרבנים ויפסיק את ערעורו על הגט". אל חכמי איטליה הצטרף הרדב"ז, שהגדיל לפסוק: "ולא יקראוהו עוד בשם רב ויתנצלו את עדיו". לעומתם, רבי יוסף קארו יצא להגנתו של ר' משה. אמנם, ביטול ההכרה בסמכותו לא שינה את מעמדו בקרב בני קהילתו במנטובה, וכן המשיך להשיב תשובות לרחבי איטליה. ר' משה הוחזר לתפקידו רק באחרית ימיו, בשנת ה'של"ה, בתיווכו של רבי אליעזר אשכנזי, שבתחילה נמנה עם מחרימיו של ר' משה אך משהתוודע אליו פעל בקרב חכמי ונציה להחזרתו לתפקידו.
למרות הפולמוסים והחרמות כמנגדו, הוא התקבל באיטליה ומחוצה לה, ומוזכר בהערכה על ידי הרמ"א[7], רבי שמואל קאיידנובר[8], רבי יוסף קארו[9], רבי משה מטראני[10] ועוד. החיד"א כותב[11] כי רבי משה זכות אמר: "שלא ישגיחו בתשובות אחרונים כי אם התשובות שרומז הרב כנסת הגדולה ומהר"ם פרובינצאל". רבי עזריה מן האדומים כותב[12] כי את החיבור "כסף משנה" שלח רבי יוסף קארו לר' משה פרובינצאלו על מנת שידפיסו במנטובה.
נפטר בד' באלול ה'של"ו. תלמידו רבי יהודה מוסקאטו כתב עליו הספד[13].
פסקיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתשובותיו ניכרת מגמתו להגן ולחזק את מנהגי יהודי איטליה[14], למשל בהעדפת ייבום על חליצה[15] התרת סתם יינם בהנאה[16] ועוד. תשובה משמעותית שפרסם הייתה בעניין הדפסת ספר תורה על קלף, בה הוא מסיק לאסור[17]. אסר חבישת פאה נכרית ככיסוי ראש[18] ומשחק בכדור בשבת[19]. כמו כן, חייב הנחת תפילין בחול המועד, בהעדפתו את תורת הנגלה, בניגוד לעמדת הרמ"ע מפאנו, שמטעמים קבליים פסק שלא להניח תפילין בחול המועד.
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שו"ת רבנו משה פרובינצאלו - יצא לאור מכתב היד על ידי הרב אברהם יוסף יאני, מכון ירושלים, ה'תשמ"ט (ב' חלקים).
- ביאור עניין שני קוים גאומטריה בסוף מורה נבוכים להרמב"ם. סביונטה ה'שי"ג.
- הגהות על ספר "בחינות עולם" לרבי ידעיה הפניני. מנטובה ה'שט"ז.
- אלה הדברים - על פרשת "גט תמרי- וינטורצו"
- השגה על הספר "מאור עיניים" לרבי עזריה מן האדומים. נדפסה על הספר במהדורת ה'של"ה.
- בשם קדמון- ענייני דקדוק. ונציה ה'שנ"ז.
תשובות רבות ומכתבים שכתב פורסמו בכתבי עת שונים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דניאל שוורץ, לתולדות רבנו משה פרובינצאלו, במבוא לשו"ת רבנו משה פרובינצאלו חלק א, מכון ירושלים, ה'תשמ"ט.
- יצחק יודלוב, הערות ביבליוגרפיות לפרשת הגט תמרי-ונטורוצו, עלי ספר ב', ה'תשל"ו.
- אפרים קופפר, הרמת "כתר תורה מעל ראשו" של ר' משה פרובינצאלו ונוסח הבדלה שלו, סיני סג, ה'תשכ"ח.
- שלמה סימונסון, שערוריית הגט תמרי-ונטורצו, תרביץ שנה כח (ה'תשי"ט), עמ' 375–388.
- אפרים קופפר, הבהרות נוספות ל"שערוריית הגט תמרי-ונטורוצו, תרביץ לח חוברת א, (ה'תשכ"ט) עמ' 54–60.
- יעקב בוקסנבוים, פרשיות מהווי יהודי איטליה במאה הט"ז, אוניברסיטת תל אביב ה'תשמ"ו.
- ראובן בונפיל, זוטות לפרשת הגט תמרי-ונטורוצו, ספר יובל לשלמה סימונסון (ה'תשנ"ג), עמ' יט-כח.
- צ. גרטנר, פרשת הגט תמרי-ונטורוצו: גילויים חדשים מבית מדרשו של מרן הבית יוסף, מוריה שנה טז, אייר ה'תשמ"ח, עמ' ט ואילך.
- מאיר בניהו ויוסף לאראס, מינוי 'שרי בריאות' בקרימונה בשנת של"ה והמחלוקת שבין הרב אליעזר אשכנזי והרב אברהם מנחם פורטו הכהן, מיכאל: מאסף לתולדות היהודים בתפוצות, כרך א ה'תשל"ג, עמ' עח-קמג.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שו"ת רבנו משה פרובינצאלו חלק א, אתר אוצר החכמה (הצפייה מעמ' 40 ואילך למנויים בלבד).
- שו"ת רבנו משה פרובינצאלו חלק ב, אתר אוצר החכמה (הצפייה מעמ' 40 ואילך למנויים בלבד).
- "פסק הגאון כמוהר"ר משה פרובינצאלו" בעניין תענית בכורים וערב פסח שחל בשבת, אתר אוצר החכמה.
- ביאור זה יצא ראשונה - פסק דין בעניין בוררות בגיטין וקידושין, באתר אוצר החכמה.
משה בן אברהם פרובינצאלו (1503-1575), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ למשל באבקת רוכל סימן רצג ועוד
- ^ שו"ת מהר"ם פרובינצאלו סימן ו
- ^ שו"ת רבנו משה פרובינצאלו סי' סב
- ^ קופפר, עמ' קמב
- ^ מבוא הרב יוסף בוקסבוים לשו"ת "מתנות באדם", עמ' 30
- ^ ראו שוורץ, עמ' 15-16
- ^ שו"ת הרמ"א סימן נט
- ^ שו"ת אמונת שמואל סימן ד
- ^ אבקת רוכל סימן קצה
- ^ שו"ת המבי"ט חלק ב סימן קלח
- ^ שם הגדולים מערכת גדולים קעא
- ^ מאור עיניים, מהדורת בן יעקב, א עמ' 242
- ^ נפוצות יהודה דרוש לג
- ^ כפי שהעיד על עצמו בסי' יח וסי' נו
- ^ רבי יצחק למפרונטי, פחד יצחק ערך 'חליצה'.
- ^ סי' לט
- ^ ייתכן שזהו "אחד מן החברים" שעילהם התבסס הרמ"ע מפאנו בתשובתו, סימן צג.
- ^ סימן צ
- ^ סימן נג