משה אבידור

משה אבידור
לידה	7 בינואר 1906
פטירה	30 במאי 1985 (בגיל 79)
מדינה	ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
	1954–1960; (כ־6 שנים)
תחת שר החינוך והתרבות	בן ציון דינור; זלמן ארן
	→ אליעזר ריגר חנוך רינות ←

משה אֲבִידוֹר (בּוּרשטיין) (7 בינואר 1906 – 30 במאי 1985) היה איש חינוך ישראלי, מורה ומפקח, מנכ"ל משרד החינוך (1954–1960), מנכ"ל הסוכנות היהודית, יו"ר הוועד הישראלי לאונסק"ו ושגריר ישראל לאונסק"ו, מזכיר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

ביוגרפיה

אבידור נולד בשם משה בורשטיין בינואר 1906 בעיר קייב שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (אוקראינה), השני מחמשת ילדיהם (שלושה בנים ושתי בנות) של ציפורה לבית בּוּכְמַן ואברהם מאיר בורשטיין. בילדותו, ב-1913, עלה לארץ ישראל ולמד בגימנסיה הרצליה עמה גלה לכפר סבא בגירוש תל אביב^[1]. נסע ללמוד בארצות הברית. לאחר שקיבל בשנת 1929 תואר ראשון במדעים מאוניברסיטת ניו יורק, המשיך ללימודים מתקדמים במחלקה להיסטוריה באוניברסיטת קולומביה, וקיבל בה תואר שני (1931) ותואר דוקטור (1933). עבודת המוסמך הייתה בנושא החיים הקהילתיים היהודיים בארץ ישראל בשנים 1917–1927 ("A decade of Jewish communal life in Palestine, 1917-1927")^[2], והדיסרטציה שלו, בנושא הממשל העצמי של היהודים בארץ ישראל מאז 1900 ("Self-Government of the Jews in Palestine Since 1900"),‏^[3] התפרסמה ב-1934 בהוצאת הפועל הצעיר (ושוב ב-1976 בווסטפורט, בהוצאת Hyperion Press).

ב-1933, עם תום לימודיו, שב לארץ ישראל והיה למורה להיסטוריה בגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב עד 1942, אז התמנה כמפקח במחלקה לחינוך של ממשלת המנדט, ומילא תפקיד זה עד 1948. מ-1948 ועד 1952 היה למנהל המרכז לחינוך בתפוצות במשרד החינוך והתרבות. במסגרת תפקידו ייצג את ישראל בוועידה של אונסק"ו^[4]. בשנים 1952–1953 כיהן כסמנכ"ל משרד החינוך והתרבות תחת השר בן-ציון דינור, ומיולי 1954 היה מנכ"ל המשרד^[1] (תחילה תחת דינור ומסוף 1955 תחת זלמן ארן) עד פרישתו ב-1960 על רקע סכסוך עם ארן. ב-1960 התמנה כמנכ"ל הסוכנות היהודית (זאת לאחר שפוצל תפקיד מזכיר הסוכנות למנכ"ל ומזכ"ל; משה ריבלין היה המזכיר לצדו). באותה שנה היה אחד משלושת חברי הוועדה שמינה ראש עיריית תל אביב הנכנס מרדכי נמיר לבדיקת מצב המוסדות לחינוך גבוה בעיר ("ועדת שרת" - לצד ראש העירייה לשעבר חיים לבנון ובראשות משה שרת). הוועדה המליצה על כינון אוניברסיטה בעיר (אוניברסיטת תל אביב), והמלצותיה התקבלו פה אחד^[5]. באביב 1966 התפטר מתפקידו בסוכנות^[6]. בסוף אותה שנה היה למזכיר (מנכ"ל) האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים^[7], תחת הנשיא פרופ' אהרן קציר וסגנו פרופ' גרשם שלום^[8].

בנוסף כיהן כיו"ר הוועד הישראלי לאונסק"ו משנת 1955 ועד סוף 1968, עת התמנה כשגריר ישראל לאונסק"ו בפריז^[9], וכיהן בתפקיד זה עד סוף 1970, אז שב לארץ^[10]. באוגוסט 1971, בשנה ה-66 לחייו, נפצע קשה בתאונת דרכים בירושלים^[11] ולא התאושש ממנה עוד. נפטר באביב 1985, ונטמן בהר המנוחות.

בשנת 1954 היה לנשיא הראשון של התאחדות הצופים והצופות בישראל.

חיים אישיים

באפריל 1933 נישא לאידה ריְינִיש (1912–1998), ולזוג נולדו שלוש בנות: דקלה לרנר, פרופ' רמונה מרגלית, ורדה אבידור. אחד מנכדיו הוא עמיר לרנר, מנכ"ל בית איזי שפירא.

פרסומיו

ג’ימס טראסלו אדמס, האפוס של אמריקה; תרגום ראובן גרוסמן, בעריכת נתן ביסטריצקי; עם מבוא והערות מאת משה בורשטין, בצירוף מפות ונספחות, ירושלים: מוסד ביאליק (ספרי מופת מספרות העולם), תש"ח.
משה אבידור ויצחק ספיבק, עם ישראל בארצו ובנכר, 4 כרכים, תל אביב: מסדה, תש"ח–תש"ך. (ספר לימוד לבית הספר התיכון) (ראה אור במהדורות נוספות.)
עשר שנות חינוך: תש"ח-תשי"ח, ירושלים: משרד החינוך והתרבות, תשי"ח. (חוברת)^[12]

Moshé Burstein, Self-Government of the Jews in Palestine Since 1900, Tel Aviv: Ha-Poel Ha-Tzair, 1934. (Reprint: Westport, Conn.: Hyperion Press, (The Rise of Jewish nationalism and the Middle East), 1976.)
Education in Israel, Jerusalem: Youth and Hehalutz Department of the Zionist Organization, 1957.
L’enseignement et ses problèmes, Jerusalem: La Semaine israélienne (Israel aujourd’hui), 1958. (חוברת)
Education for a growing nation, Jerusalem: Israel Digest (Israel today), 1958. (חוברת)
Educación para un pueblo en marcha, Jerusalem: Crónicas (Israel de hoy), 1958. (חוברת)
Das Erziehungswesen, Jerusalem: Informationsabteilung des Aussenministeriums (Schriftenreihe Israel), 1966. (חוברת)

לקריאה נוספת

"Avidor, Moshe", in Who's who in Israel and in the Work for Israel Abroad, 1969, p. 31.
"Avidor, Moshe", in Who's who in world Jewry, 1978, p. 40.

קישורים חיצוניים

רשימת הפרסומים של משה אבידור, בקטלוג הספרייה הלאומית
מידע על משה אבידור בקטלוג הספרייה הלאומית
משה אבידור, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ ¹ ² קאריירה טבעית, מעריב, 19 ביולי 1954
^ רשומה ביבליוגרפית בקטלוג ספריית אוניברסיטת קולומביה (באנגלית).
^ רשומה ביבליוגרפית בקטלוג ספריית אוניברסיטת קולומביה (באנגלית).
^ יצאה משלחת ישראל לועידת אונסק"ו, חרות, 17 ביוני 1951
^ נחום גרוס, מדיניות האוניברסיטה העברית לשמירת מעמדה הבלעדי: השלוחות בתל אביב (1950–1970), המכון למחקר כלכלי בישראל על-שם מוריס פאלק, ירושלים, אפריל 2008, עמ' 17 .
^ התפטר מנהל הסוכנות, מעריב, 24 בינואר 1966.
^ הוקמה ועדת מדענים לקביעת עקרונות לחינוך הגבוה בישראל, דבר, 15 בדצמבר 1966.
^ יוסף לפיד, קציר ראשון של האקדמיה, מעריב, 13 בינואר 1967.
^ ד"ר מ. אבידור שגריר באונסק"ו, דבר, 19 בדצמבר 1968.
^ ז'אק מוריס, ישראל ואונסק"ו – שיתוף־פעולה פורה, דבר, 14 בדצמבר 1970.
^ ד"ר משה אבידור נפצע בתאונה, דבר, 29 באוגוסט 1971; 6 נהרגו, ביניהם איש או"ם, בתאונות דרכים בסוף השבוע, מעריב, 29 באוגוסט 1971.
^ לחוברת הסרוקה באתר הספריה הלאומית לחצו כאן

[מעריב54-1] ¹ ² קאריירה טבעית, מעריב, 19 ביולי 1954

[2] רשומה ביבליוגרפית בקטלוג ספריית אוניברסיטת קולומביה (באנגלית).

[3] רשומה ביבליוגרפית בקטלוג ספריית אוניברסיטת קולומביה (באנגלית).

[4] יצאה משלחת ישראל לועידת אונסק"ו, חרות, 17 ביוני 1951

[5] נחום גרוס, מדיניות האוניברסיטה העברית לשמירת מעמדה הבלעדי: השלוחות בתל אביב (1950–1970), המכון למחקר כלכלי בישראל על-שם מוריס פאלק, ירושלים, אפריל 2008, עמ' 17 .

[6] התפטר מנהל הסוכנות, מעריב, 24 בינואר 1966.

[7] הוקמה ועדת מדענים לקביעת עקרונות לחינוך הגבוה בישראל, דבר, 15 בדצמבר 1966.

[8] יוסף לפיד, קציר ראשון של האקדמיה, מעריב, 13 בינואר 1967.

[9] ד"ר מ. אבידור שגריר באונסק"ו, דבר, 19 בדצמבר 1968.

[10] ז'אק מוריס, ישראל ואונסק"ו – שיתוף־פעולה פורה, דבר, 14 בדצמבר 1970.

[11] ד"ר משה אבידור נפצע בתאונה, דבר, 29 באוגוסט 1971; 6 נהרגו, ביניהם איש או"ם, בתאונות דרכים בסוף השבוע, מעריב, 29 באוגוסט 1971.

[12] לחוברת הסרוקה באתר הספריה הלאומית לחצו כאן

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]