מרסין
 | |
| פוטומונטז' של מרסין | |
| מדינה |
 טורקיה |
|---|---|
| מחוז | הים התיכון |
| נפה | מרסין |
| ראש העיר |
ואהאפ סצ'ר (מפלגת העם הרפובליקאית) |
| שפה רשמית |
טורקית  |
| שטח | 15,485 קמ"ר |
| גובה | 100 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 1,938,389[1] (2023) |
| ‑ במטרופולין | 1,082,125 (2023) |
| ‑ צפיפות | 125.2 נפש לקמ"ר (2023) |
| קואורדינטות | 36°48′00″N 34°37′00″E / 36.8°N 34.616666666667°E |
| אזור זמן | UTC +3 |
| http://www.mersin.gov.tr | |
  | |
מרסין (בטורקית: Mersin; בעבר גם איצ'ל - İçel) היא עיר נמל בדרום טורקיה ובירת הנפה הקרויה על שמה. לעיר מעמד של עיר מטרופוליטנית (Büyükşehir - "עיר גדולה") ולפי אומדן רשמי משנת 2023 אוכלוסייתה מנתה כ-1.9 מיליון תושבים, עובדה ההופכת אותה לעיר השלישית בגודלה במחוז הים התיכון (אחרי אנטליה ואדנה) ולאחת מערי החוף הגדולות בטורקיה כולה. העיר שוכנת לחופי הים התיכון בקצהו המערבי של מישור צ'וקורובה ובמקום בו הרי הטאורוס שבים ונושקים לחוף הים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הממצאים המוקדמים ביותר בסביבתה של העיר נמצאו בתל יימיקטפה (Yümüktepe) בו נחשפו 23 שכבות שהמוקדמת שבהם משנת 6300 לערך לפנה"ס. לאתר נוספו ביצורים בסביבות שנת 4500 לפנה"ס אך נראה כי הוא ננטש החל ב-3200 לפנה"ס לערך ועד למאה ה-12 לפנה"ס. החתים, האשורים והפרסים שלטו באזור ובשנת 333 לפנה"ס הוא נכבש בידי אלכסנדר הגדול. העיר נקראה זפיריון (Ζεφύριον) ביוונית ועם התפרקות ממלכתו של אלכסנדר הגדול בא האזור תחת שליטת בית תלמי והסלאוקים לאחריו. העיר הייתה מרכז לסחר במוליבדן שהובא ממכרות קוריירה הסמוכים ונהנתה ממיקומה על דרכי המסחר לאורך דרומה של אסיה הקטנה.
בתקופה הרומית שונה שמה של העיר לזפיריום (Zephyrium) והיא המשיכה לשמש כנמלה של העיר הסמוכה טרסוס, בירתה של הפרובינקיה קיליקיה. לאחר מכן שונה שמה לאדריאנופוליס, לכבוד הקיסר אדריאנוס. הנצרות התפשטה במרסין בשלב מוקדם יחסית, והיא הייתה למקום מושבו של בישוף. העיר היא מקום מושבו הרשמי של בישוף קתולי עד היום, אף כי המשרה איננה מאוישת מאז 1966. בתקופה הביזנטית ירדה קרנה של העיר, ולאחר הערבים, הסלג'וקים, והנסיכות הבייליקית של רמזאנאואולו, נכבשה בידי העות'מאנים ב-1517. מרסין שבה לפרוח במאה ה-19 כאשר החל גידול הכותנה המסיבי במישור צ'וקורובה. העיר חוברה לרשת מסילות הרכבת ב-1866, ובתחילת המאה ה-20 התגוררו בה כ-18,000 תושבים, מחציתם מוסלמים והיתר נוצרים (יוונים, ארמנים וקתולים). ב-17 בדצמבר 1918 השתלטו הצרפתים על העיר והחזיקו בה במשך מלחמת טורקיה–צרפת עד שפינו אותה ב-3 בינואר 1922 בהתאם להבנות הסכם אנקרה.
העיר כיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]תנופת בנייה מואצת ותהליך של פיתוח יתר החלו עם גדילתו של הנמל בעיר והפיכתו לאזור סחר חופשי ב-1986, וכן עם התקדמותו של פרויקט דרום-מזרח אנטוליה הנמצא בעורפה של העיר.
ההתפתחות גררה עמה הגירה פנימית אל העיר, ובתוך רבע מאה הכפילה העיר את מספר תושביה. דבר זה אף הביא לכך שכחמישית מתושביה כיום הם כורדים ממזרח המדינה. לצד הנמל המשמש גם לדיג, קיימות בעיר תעשיות נפט, מלט, מזון וטקסטיל.
ב-3 ביולי 1992 הוקמה בעיר אוניברסיטת מרסין (Mersin Üniversitesi) ובה לומדים כ-18,000 סטודנטים.
העיר חוברה לכביש המהיר החוצה את מישור צ'וקורובה (O-51) והמחבר אותה לאדנה, אליה היא מקושרת גם בקו רכבת נוסעים.
בשנת 2013 אירחה העיר את משחקי הים התיכון.
ערים תאומות[2]
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קושימוטו (אנ'), וקאיאמה, יפן
אוברהאוזן, נורדריין-וסטפאליה, גרמניה
ולפראיסו, ולפראיסו, צ'ילה
וסט פאלם ביץ', פלורידה, ארצות הברית
אופה, רוסיה, בשקורטוסטן
ניז'נקאמסק, רוסיה, טטרסטן
דרבן, קוואזולו-נטאל, דרום אפריקה
קלייפדה, ליטא
באיין-אולגי, מונגוליה
פמגוסטה, צפון קפריסין
מוראביה הדרומית, צ'כיה
מדן, צפון סומטרה, אינדונזיה
חרסון, חרסון, אוקראינה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מרסין
מרסין, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מרסין, ברשת החברתית אינסטגרם
מרסין, סרטונים בערוץ היוטיוב- אתר הנמל
- אתר אזור הסחר החופשי
- אתר אוניברסיטת מרסין
- תמונות ממרסין
- "מרסין שלי" - פורטל לעיר
- מרסין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 איסטנבול  אנקרה | |||||||||
| 1 | איסטנבול | מרמרה | 15,244,936 | 11 | קייסרי | מרכז אנטוליה | 988,578 |  איזמיר  בורסה | |
| 2 | אנקרה | מרכז אנטוליה | 5,186,002 | 12 | אסקישהיר | מרכז אנטוליה | 789,023 | ||
| 3 | איזמיר | הים האגאי | 2,948,160 | 13 | גבזה | מרמרה | 768,467 | ||
| 4 | בורסה | מרמרה | 2,051,464 | 14 | דניזלי | הים האגאי | 651,200 | ||
| 5 | אדנה | הים התיכון | 1,779,463 | 15 | סמסון | הים השחור | 639,930 | ||
| 6 | גזיאנטפ | דרום-מזרח אנטוליה | 1,680,723 | 16 | אורפה | דרום-מזרח אנטוליה | 596,637 | ||
| 7 | קוניה | מרכז אנטוליה | 1,365,287 | 17 | קהרמאנמרש | הים התיכון | 571,266 | ||
| 8 | אנטליה | הים התיכון | 1,322,766 | 18 | אדאפזרי | מרמרה | 553,316 | ||
| 9 | דיארבקיר | דרום-מזרח אנטוליה | 1,087,786 | 19 | ואן | מזרח אנטוליה | 525,016 | ||
| 10 | מרסין | הים התיכון | 1,040,507 | 20 | מלטיה | מזרח אנטוליה | 485,484 | ||