מרים נבו

מרים נבו

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	25 בנובמבר 1917 בודפשט, הונגריה
פטירה	23 באוקטובר 2020 (בגיל 102) תל אביב-יפו, ישראל
שם לידה	Rózsa Mária
סוגה מועדפת	תיאטרון
מדינה	הונגריה, ישראל
תקופת הפעילות	1937–2020 (כ־83 שנים)
פרופיל ב-IMDb

מרים רוז'ה-נבו (25 בנובמבר 1917 – 23 באוקטובר 2020) הייתה שחקנית תיאטרון, במאית ומורה למשחק ישראלית. כלת פרס נורדאו לאמנות על מפעל חיים וכלת פרס קיפוד הזהב.

ביוגרפיה

נולדה בשם מריה רוז'ה לאיגנץ (נפתלי) רוז'ה וזלמה לבית פרידריך, במשפחה של אומנים וגדלה בבודפשט, הונגריה. אביה, (w:hu:Rózsa Ignác), במקור רוט, היה סופר ומחנך. היא בוגרת האקדמיה לאמנות המשחק בבודפשט, שיחקה בתיאטרון הלאומי של בודפשט ובבורגתיאטר בווינה. השתלמה גם בסמינר למשחק של מקס ריינהרדט בווינה. רוז'ה נישאה לראשונה ללאסלו קוטי, רופא במקצועו. במרץ 1944 פלשו הנאצים להונגריה והחלו ברדיפת היהודים לצורך השמדתם. באפריל אותה שנה נולדה למרים ולבעלה בת, אנה. מספר ימים לאחר הלידה הגיעה מריה אולט, פציינטית נוצריה לבדיקה אצל לאסלו. מריה ראתה שלאסלו ענד טלאי צהוב ונדהמה לגלות שהוא יהודי. כששמעה ממנו על מצבו הנואש בשל חרדתו לגורל התינוקת, החליטה אולט להתגייס להצלתה. היא הביאה את התינוקת לכפר וטענה שמדובר בתינוקת שהוריה נהרגו בהפצצות. בהמשך הביאה גם את מרים לכפר והסבירה שמדובר בצועניה. אולט הצליחה אף להביא את בעלה של מרים לכפר ודאגה שיסתתר במרתף היין של אביה. מחשש להלשנה נאלצה מריה להעביר את מרים ובעלה מספר פעמים. בהמשך גם עזרה מריה להוריה של מרים ולאחותה. בתום המלחמה החליטו השתיים להפגש יום אחד בירושלים. אביה שרד את השואה, נותר בהונגריה ונפטר שם ב-1960.

רוז'ה עלתה לישראל עם בתה, בשנת 1950. מריה אולט הגיעה לביקור בישראל ב-1965, ביוזמת ובמימון מרים נבו, הוכרה כחסיד אומות העולם ונטעה עץ ביד ושם.

בישראל שיחקה נבו ארבע שנים בתיאטרון הקאמרי. לאחר מכן בתיאטראות זווית, הסימטה, הבימה, פרסה ועוד. יצאה ללמוד באנגליה בימוי בזכות מלגה שקיבלה. היא ייסדה את סדנת התיאטרון לנוער בלוד וביימה מספר הצגות בבית הסוהר לנשים נווה תרצה.

תלמידיה סיפרו על יחסה האוהד והתומך אליהם, כולל הזמרת אתי אנקרי שנבו שיכנה אותה בביתה במהלך שנה.

בשנת 2000 הייתה מועמדת לפרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר בסרט "אחות זרה" של דן וולמן.

לנבו בת יחידה ונכדים המתגוררים בארצות הברית.

מרים נבו נפטרה ב-23 באוקטובר 2020 בגיל 102. עקב מגפת הקורונה, לא הורשתה משפחתה להגיע לישראל מיד לאחר פטירתה. תלמידיה לשעבר, אשר שמרו עימה על קשר עד ימיה האחרונים, ערכו את הלווייתה שבוע לאחר שנפטרה. בהלווייתה נכחו נכדיה, לאחר שקיבלו היתר מיוחד להיכנס לישראל.

הצגות בהן הופיעה

• ארץ רחוקה
• משחק האחרון
• אהבתה של יובל אור
• הקמצן
• האיש שבא לסעוד
• היורשת
• רומיאו וג'נט
• הירושה
• אוליבר!
• אקום
• שחקנים נגד קהל
• החליפה
• קסנדו (תיאטרון הסימטה, 1984)
• פגישות ביער
• הימים הנוראים לבועז
• המשחק האחרון של אידה צורית
• קול קרא והלכתי
• פניה
• ואקום
• אופרה בגרוש
• ההולכים בחושך - בתפקיד: אם-אם ההולך

פילמוגרפיה

• 1972 – נורית
• 1977 – מבצע יונתן (אידה בורוביץ')
• 1987 – מאש"ה, פסל
• 1991 – רצח בשבת בבוקר, סרט טלוויזיה, גברת הילדסהיימר
• 1994 – פאפא
• 1994 – המרחק, גלינה
• 1995 – אפרוחים
• 1996 – מי האבא?, שכנה
• 2000 – אחות זרה, עדה
• 2002 – טיפול נמרץ, גברת קאופמן

פרסים ואותות כבוד

• כלת פרס נורדאו לאמנות על מפעל חיים
• כלת פרס קיפוד הזהב עבור תרומה מיוחדת בתיאטרון הפרינג' בישראל

קישורים חיצוניים

• מרים נבו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• מרים נבו, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• מרים נבו, בארכיון הבימה
• מרים נבו, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• מרים נבו, באתר הבמה
• ערב מקרא ונגינה – מרים רוז'ה-נבו ומנשה בקיש
• שבוע אחרי שנפטרה: תלמידיה של השחקנית מרים נבו ערכו את הלווייתה, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 4:05), 2 בנובמבר 2020