מרים מרבה
לידה |
9 באפריל 1931 בוקרשט, ממלכת רומניה |
---|---|
פטירה |
25 בדצמבר 1997 (בגיל 66) בוקרשט, רומניה |
מוקד פעילות | רומניה |
מקום לימודים | האוניברסיטה הלאומית למוזיקה בבוקרשט |
שפה מועדפת | רומנית |
כלי נגינה | פסנתר |
צאצאים | נאוסיקא מרבה |
מרים לוצ'יה מרבה (ברומנית: Myriam Lucia Marbé, 9 באפריל 1931 בוקרשט - 25 בדצמבר 1997 בוקרשט) הייתה מלחינה קלאסית רומנייה, יהודיה במוצאה. היא לימדה כמרצה בכירה להלחנה ולקונטרפונקט בחוג להלחנה של האוניברסיטה הלאומית למוזיקה בבוקרשט.
מרבה היא אחת ממלחיני האוונגרד של רומניה במאה ה-20, והטביעה את חותמה על זירת המוזיקה המשכילה במדינה זו בשנים 1960–1980. לפי הערכת המוזיקולוג קורנליו דן ג'ורג'סקו, היא השתייכה למגמה ה"לירית-מתבוננת" של היצירה המוזיקלית הרומנית. בסגנונה כמלחינה בלטה נימה מדיטטיבית בנוגע לנושאים קיומיים כמו החיים והמוות.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדות וצעירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרים לוצ'יה מרבה נולדה בשנת 1931 בבוקרשט. אביה, ד"ר מקסימיליאן מקס מרבה, רופא ובקטריולוג ממוצא יהודי ספרדי, דובר לדינו וגרמנית, עבד במכון פסטר בבוקרשט (לימים מכון יון קנטקוזינו) שהיה סמוך לביתו. הוא היה חייל בצבא הרומני בימי מלחמת העולם הראשונה והיה החוקר היהודי היחיד בתחום הרפואה שהושאר לעבוד במוסד ממשלתי בבוקרשט בימי הדיקטטורה הצבאית-פשיסטית של יון אנטונסקו.[1] אחרי סיום מלחמת העולם השנייה עלו רוב בני משפחתו לישראל. האם של מרים מרבה, אנג'לה לבית ולטר, הייתה מורה לפסנתר בתיכון למוזיקה ידועה בבוקרשט, בת לאאוג'ן ולטר, אדם שלפי מסורת המשפחה שורשיו היו באירלנד ובארצות הברית, ושהתיישב בעיירה טופליצה בטרנסילבניה. אשתו של וולטר הייתה יהודייה. בבית משפחת מרבה נפגשו רבים מאנשי האליטה האינטלקטואלית של בוקרשט, כולל אמנים כמו הצייר דומיטרו גיאצה או מבקר האמנות ג'ורג'ה אופרסקו. על האווירה שוחרת התרבות ששררה בבית סיפרה מרבה: "אצלנו בבית ניגנו מוזיקה קאמרית, ולפעמים בין הערביים, אמא ניגנה בפסנתר "אהבת המשורר" מאת שומאן, בעוד אבא עקב ומלמל את חרוזיו של היינה...".
בילדותה למדה מרבה פסנתר אצל אמה, והתלבטה לבחור בין לימודי רפואה ולמוזיקה. בגיל 13 בשנת 1944, אחרי הדחת המשטר האנטישמי, נרשמה ללימודים בקונסרבטוריון למוזיקה בבירת רומניה. היא למדה בו עד שנת 1954 אצל מורים ידועים, דוגמת פלוריקה מוזיצ'סקו (1887–1969) וסילביה קפצנה (פסנתר), יון קירסקו (תאוריית המוזיקה), מרציאן נגריה, מיכאי ז'ורה (1891–1971), לאון קלפר (1900–1991), שלימד קונטרפונקט והלחנה, יון דומיטרסקו (הרמוניה) ותאודור רוגלסקי (תזמור). באותה תקופה התוודעה למלחין מיכאיל אנדריקו שקירב רבים מהמוזיקאים הצעירים למוזיקה העכשווית. היא השתתפה בעניין רב בקורסים של ג'ורג'ה בריאזול ואחרים על הפולקלור הרומני. לא פעם השתתפה מרבה בשיעורים ובמפגשים שהתקיימו בבתיהם הפרטיים של מורים כמו ז'ורה ואנדריקו (שהשמיע תקליטים עם מוזיקה של אנטון וברן ואחרים) או אצל חברים כמו המלחין אאורל סטוריה כשקראו בסתר בספרו של המוזיקולוג הצרפתי רנה ליבוביץ על הטכניקה של ארנולד שנברג. אנדריקו סבל בהמשך מהשלכות תמיכתו בחידושים במוזיקה ונרדף על ידי השלטון.
אחרי נישואים ראשונים וגירושים התחתנה מרבה עם הסופר בעל המוצא היווני עם השורשים היהודיים אריסטידה פולופול, שנודע בשם העט "פאול אריסטידה" ,בן למשפחה אריסטוקרטית מהאמידות ברומניה, שסבלה מאוד מהדיכוי בתקופה הקומוניסטית. אבי בעלה, דמוסטנה פולופול, שכיהן כמזכיר מדינה במשרד המשפטים בזמן השר לוקרציו פטרשקנו, שם קץ לחייו בתקופה שבה התחילו הרדיפות של המשטר החדש נגד פטרשקנו והאנשים שהיו בקשר איתו.
פעילותה האמנותית והפדגוגית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים 1954–1988 לימדה מרבה כמרצה לקונטרפונקט והלחנה באקדמיה למוזיקה (ה"קונסרבטוריון") של בוקרשט, שנקראת כיום האוניברסיטה הלאומית למוזיקה. היא לא קודמה למעמד של פרופסור בין היתר בגלל סירובה להצטרף למפלגת הפועלים הרומנית (המפלגה הקומוניסטית).
לצד שטפאן ניקולסקו, טיבריו אולאך, אאורל סטרויה, אנטול ויארו - בבוקרשט, וקורנל צראנו - בקלוז', בלטה מרים מרבה בין המורים שקידמו חדשנות בתחום ההלחנה, ויצרה בעצמה מוזיקה בהשפעת הסריאליזם, הסונוריזם, המוזיקה המרחבית וכו'.
עם תלמידיה הרבים נמנו מלחינות כמו ויולטה דינסקו, מאיה צ'ובאנו, מיכאלה סטנקולסקו-ווסגניאן וליביה תאודורסקו-צ'וקניה. בשיעוריה שמה מרבה דגש גם על שילוב האמנויות - היא עודדה את תלמידיה לבקר במוזיאונים, להביט באלבומי אמנות, ולקרוא ספרי מופת מן הספרות הרומנית והעולמית.
בשנים 1968–1972, בתקופת הליברליזציה היחסית החולפת שהתחוללה אז ברומניה הקומוניסטית, הרשה לה השלטון לנסוע למערב אירופה ולהשתתף בבית ספר הקיץ למוזיקה חדשה בדרמשטאט במערב גרמניה וב-1971 בצרפת בפסטיבל הבינלאומי רואיאן לאמנות עכשווית.
בשנת 1963 נולדה לה בת, נאוסיקאא מריה פולופול-מרבה, לימים סופרת ופובליציסטית. הבת עקרה להולנד בשנת 1982 ולמדה והתיישבה שם. בעלה של מרבה, אריסטידה פולופול, נשאר גם הוא במערב בסוף שנות ה-80 ונרצח ב-1989 במחנה מהגרים בגרמניה על ידי דייר חולה נפש.
אחרי קריסת המשטר הקומוניסטי, בשנים 1989–1990 זכתה מרבה במלגת עבודה מטעם העיר מנהיים בגרמניה.
פרט לפעילותה כמלחינה כתבה מרבה מאמרים בתחום המוזיקה הקלאסית. בין השאר, כתבה מונוגרפיה על המלחין הלאומי של רומניה, ג'ורג'ה אנסקו, מסות וניתוחים ביקורתיים על הסגנון במוזיקה.
על יצרתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם יצירותיה הידועות ניתן למנות לידר על טקסטים של משוררים רומנים וזרים, את "טקס עבור צמאון האדמה" (Ritualul pentru setea pământului) שזיכה את המקהלה הרומנית "מדריגל" בניצוחו של מרין קונסטנטין באחד מהצלחותיה הגדולות בעולם, Timpul regasit (הזמן שנמצא) להרכב כלים בארוקיים, Vocabular (מילון), Trommelbas, הסימפוניה "אור-אריאדנה" (Simfonia Ur-Ariadna) "הגן הקסום "Grădina fermecată" לחלילית) הרקוויאם פרה אנג'ליקו-שאגאל-וורונץ (Fra Angelico-Chagall-Voroneț), יצירות רבות למוזיקה קאמרית, קונצ'רטי לכלים שונים וכו'. לדברי המוזיקולוגית עדה ברומארו, המוזיקה של מרבה אקפרסיבית, נאמנה לגישה אמנותית הומניסטית, ואינה מופשטת או משועבדת למגמות האוונגרדיות הקפדניות שהיו פעילות בשלהי המאה ה-20 ושאותן הכירה היטב.[2]
פרסים ואותות הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1970-1971, 1974-1973, 1980, 1982 - פרסים של איגוד המלחינים של רומניה
- 1972 - פרס ברניה של האקדמיה לאמנויות יפות בפריז
- 1977 - פרס האקדמיה הרומנית
- 1989-1990 - מלגת עבודה מטעם העיר מנהיים בגרמניה
- פרס לאשה אמנית מטעם מדינת באדן-וירטמברג בגרמניה
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עזבון כתביה נמצא במכון סופי דרינקר בברמן, גרמניה רוב הפרטיטורות של יצירותיה מפורסמים באתר של המכון ברשת.
יצירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרים מרבה הלחינה כ-100 יצירות מוזיקליות מקוריות .
מוזיקה קאמרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]Nr. | שם | הרכב כלי | שנה |
1. | סונטה לקלרינט ולפסנתר | קלרינט, פסנתר | 1961 |
2. | סונטה לחליל ולוויולה | חליל, ויולה | 1965 |
3. | סונטה לשתי ויולות | ויולות | 1965 |
4. | Timpul inevitabil - הזמן הבלתי נמנע | סרט, פסנתר | 1971 |
5. | קונצ'רטו לצ'מבלו ו- 8 כלים | צ'מבלו, כינור, ויולה, צ'לו, קונטרבס, חלילית, קלרינט, קרן יער, קרן אנגלית, סקסופון | 1978 |
6. | Souvenir d'un paysage inconnu - זכריון של נוף לא ידוע | חליל, ויולה | 1979 |
7. | רביעיית מיתרים מס. 1 Les musiques compatibles 1 המוזיקות התואמות | רביעיית מיתרים | 1981 |
8. | רביעיית המיתרים מס. 2 | רביעיית מיתרים | 1985 |
9. | Trommelbass (תוף גדול) | שלישיית מיתרים וכלי הקשה | 1985 |
10. | Des-Cântec - (הסרת כישוף -[3] | חליל, אבוב, קלרינט, קרן יער, פגוט | 1986 |
11. | Après Nau (אחרי נאו) | צ'לו ועוגב | 1987 |
12. | Le Monde est une Scène העולם הוא במה | קלרינט, טרומבון, כינור, קונטרבס וכלי הקשה | 1987 |
13. | Cvartet de coarde nr.3, Lui Nau - רביעיית מיתרים מס.3 "לנאו" | רביעיית מיתרים | 1988 |
14. | Contact - מגע | קלרינט, כינור, ויולה, קונטרבס | 1989 |
15. | E–Y–The | קלרינט ו-4 צ'לי | 1990 |
16. | Diapente - דיאפנטה (קווינטה מושלמת) | 5 צ'לי | 1990 |
17. | Paos פאוס | ויולה, קלרינט | 1995 |
18. | Arc-en-ciel קשת וענן | סרט וחליל | 1997 |
19. | Song of Ruth שירת רות | 5 צ'לי | 1997 |
מוזיקה סימפונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מס. | שם | שנה | |
1. | הסרנדה "מוזיקה קטנה של השמש" Serenada Mică muzică a soarelui | 1974 | |
2. | - טריום Trium קטע סימפוני לתזמורת גדולה | 1978 | |
3. | - סימפוניה מס.1 אור-אריאדנה Ur-Ariadna למצוסופרן, סקסופון ותזמורת | 1988 |
מוזיקה קונצ'רטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מס. | שם | הרכב כלי | שנה |
1. | Timpul Inevitabil הזמן הבלתי נמנע | פסנתר ותזמורת | 1971 |
2. | משל עליית הגג ב' (La Parabole du Grenier II) | צ'מבלו והרכב כלי | 1977 |
3. | קונצ'רטו לוויולה ולתזמורת | ויולה ותזמורת | 1977 |
4. | קונצ'רטו לוויולה דה גמבה ולתזמורת | ויולה דה גמבה ותזמורת | 1982 |
5. | קונצ'רטו לדניאל קינצקי, לסקסופון ולתזדמורת | סקסופון ותזמורת | 1986 |
מוזיקה כלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מס. | שם | כלי | שנה |
1. | סונטה לפסנתר | פסנתר | 1956 |
2. | סונטה לקלרינט סולו, Incantatio כישוף | קלרינט | 1964 |
3. | משל עליית הגג א' (La Parabole du Grenier I) | פסנתר, צ'מבלו וגלוקנשפיל ופעמונים צינוריים | 1976-1975 |
מוזיקת בלט
[עריכת קוד מקור | עריכה]מס. | שם | שנה |
1. | Nunta Zamfirei - חתונת זמפירה - לפי ג'ורג'ה קושבוק | 1954 |
מוזיקה קולית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מס. | שם | הרכב | שנה |
1. | Colind קולינדה | Mélodies isolées מלודיות בודדות | 1950 |
2. | Madrigalele liricii japoneze המדריגלים של הליריקה היפנית | מקהלת נשים | 1964 |
3. | Ritual pentru setea pământului פולחן לצמאון האדמה | 7 קולות, כלי הקשה ופסנתר ממוכן | 1968 |
4. | Joc Secund משחק משני - לפי שירו של יון בארבו | הרכב כלי, הרכב קולי וסרט | 1969 |
5. | Vocabularul I – Cântec המילון א - שיר | סופן, קלרינט, פסנתר, פעמונים | 1974 |
6. | Les oiseaux artificiels צפורים מלאכותיות | הרכב כלי וקריינים | 1979 |
7. | Timpul regăsit הזמן שנמצא | סופרן או טנור, סרט או חליל, 3 ויולות, צ'מבלו | 1982 |
8. | An die Musik על המוזיקה | אלטו, חליל ועוגב | 1983 |
9. | An die Sonne על השמש | מצוסופרן וסקסופון | 1986 |
10. | Farbe und Klang צבע וצליל - מחזור לידר על טקסטים מאת אולריך פון ליכטנשטיין, היינריך פון פלדקה, היינריך היינה, פרידריך פון האוזן, המלך קונרד וכריסטיאן מורגנשטרן | מצוסופרן, חליל וצ'מבלו | 1990 |
11. | Prețuitorul השמאי | רביעיית מיתרים, טנור, קריין, טרומבון וכלי הקשה | 1990 |
12. | Passages dans le Vent מעברים ברוח | Mélodies isolées : voix-instruments מלודיות בודדות:קולות-כלים | 1994 |
מוזיקה דתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]Nr. | שם | הרכב מוזיקלי | שנה |
1. | Stabat Mater סטאבט מאטר | 12 קולות, חליל, אבוב, קלרינט, פגוט, חצוצרה, קרן יער, טרומבון, כלי הקשה, ויולה, קונטרבס |
אופרה ומוזיקה לירית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מס. | שם | שנה |
1. | In Memoriam יזכור - קטע לירי לאבוב, שתי קרנות יער, פסנתר, צ'לסטה, תופים ותזמורת מיתרים - סויטה מקהלתית על טקסטים מאת איליה קונסטנטין ופאול אריסטידה | 1959 |
2. | Fra Angelico - Chagall – Voroneț, Requiem רקוויאם - פרה אנג'ליקו- שאגאל - וורונץ
למצוסופרן, מקהלה והרכב קאמרי |
1990 |
3. | Atmosphères אטמוספירות | 1966 |
4. | Dialogi -nicht nur ein Bilderbuch für Christian Morgenstern שיחות - לא רק ספר איורים לכריסטיאן מורגנשטרן | 1989 |
5. | Sym-phonia סימ-פוניה - למצוסופרן והרכב קאמרי לפי שירים מאת אלזה לסקר-שילר | 1990 |
מרבה כתבה גם שירים (לידר) על טקסטים מאת טודור ארגזי, ג'ורג'ה טופרצ'אנו, פרנסואה ויון, פדריקו גארסיה לורקה
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Ada Brumaru cap Muzică în N.Cajal, H. Kuller, - Contribuția evreilor din România la cultură și civilizație Hasefer, București 2004
- Detlef Gojowy -Myriam Marbe: neue Musik aus Rumänien 2007
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מרים מרבה, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
- מרים מרבה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- ביוגרפיה באתר מכון סופי דרינקר מאת קדיה גרנקה (Kadja Grönke)
- פטרה מאנו - היסטוריה והמכלודות שלה - רוויו לספרו של לוצ'יאן בויה בכתב העת "ויאצה מדיקאלה" - החיים הרפואיים - גיליון 14 (1160) 12 באפריל 2012
- רקוויאם מאת מרים מרבה באתר הפורום למוזיקה קלאסית