מרים הרמן

מרים הרמן–בד (2 בינואר 1919 – 5 בינואר 1990) הייתה מראשונות קרייניות רשות השידור בתקופתה המנדטורית ומנהלת מחלקת השידורים לילדים ונוער ברשת א' של קול ישראל.

ביוגרפיה

הרמן-בד נולדה בקניגסברג שבגרמניה, ובהיותה בת ארבע עלתה משפחתה לארץ ישראל והתיישבה בירושלים, בה היא חיה כל ימיה. אביה, ד"ר היינץ (חיים) הרמן, היה רופא עצבים ועד 1948 ניהל את בית החולים "עזרת נשים" בירושלים. מרים למדה בגימנסיה העברית ברחביה ובנעוריה הייתה חניכה בתנועת "השומר הצעיר".

בשנת 1938 נסעה לאנגליה והחלה בלימודיה האקדמיים, אך אלו הופסקו בעקבות מלחמת העולם השנייה והרמן התגייסה לחיל העזר לנשים של הצבא הבריטי ושירתה במצרים. בתום המלחמה השתחררה והתגייסה לארגון "ההגנה". את לימודיה השלימה במהלך השנים וסיימה לימודי תואר שני בספרות אנגלית.

הרמן-בד החלה לעבוד בשנת 1947 ב"קול ירושלים", תחנת הרדיו שנקראה "קול ישראל" לאחר קום המדינה. בראשית דרכה בתחנה שימשה קריינית, כמנחה בקורסים לשדרים וכאחראית על תסכיתי הנוער. בשנים שלאחר מכן החזיקה בתפקידים מנהלתיים נוספים, עם מינויה בראשית שנות החמישים לאחראית על תוכניות הנוער ובראשית שנות השישים למנהלת אגף השידורים לילדים ולנוער. באחריות האגף נכללו שידורי התחנה המיועדים לגיל הרך ועד לנוער בוגר. באמצעותו הונהגו עד לשלהי שנות השבעים השידורים ברדיו לבתי הספר, אשר פסקו עם כניסת הטלוויזיה הלימודית.

בתפקיד זה נותרה עד צאתה לגמלאות, בשנת 1984. במהלך שנים אלו התפתחה מתכונת השידורים וכללה סידורים של עיבודים לתסכיתים של ספרות ילדים ונוער (דוגמת "מסע הפלאים של נילס הולגרסון", "הרפתקאות אלפונס החתול הג'ינג'י", "קרשינדו ואני" (מאת דבורה עומר, שלימים יצא כספר) ו"סיפורי אלף לילה ולילה" בהקראת מוטי ברכאן). נוסף לאלו הוקראו במסגרת התוכניות סדרות סיפורים שרבים מהם יצאו לימים כספרים (דוגמת ספריו של יצחק נוי "גבעת האירוסים השחורים" ו"רון וג'ודי בניו יורק"), וכן שעשועונים (חידוני "בארץ הלמה" של שמואל רוזן) ומגזינים (דוגמת "עולם המדע" ו"חתול בשק").

אנשי רדיו, טלוויזיה ותיאטרון רבים החלו את דרכם תחת הדרכתה. בהם: רבקה מיכאלי, יורם רונן, אסתר סופר, נעמי דליות, נילי המאירי, בצלאל לוי, בני הנדל וכמה מבני משפחת בנאי. בין מגישי המגזינים ניתנה במה לאנשי רוח בנעוריהם ובהם דויד גרוסמן, ששידר את ספר ביכוריו "דו-קרב", אריה אלדד, עליזה רוזן ואחרים.

הרמן-בד השתתפה בעצמה בתסכיתים (בהם "דו-קרב") ובהקראת סיפורים (בהם "ידידי מרחוב ארנון"). מלבד קולה המוכר, הרמן-בד נודעה כבעלת השכלה ורואיינה בתוכניות שונות בתחומי מוזיקה קלאסית וספרות אנגלית וכללית.

הרמן-בד נתפסה בציבור כאשת מקצוע שהגשימה למופת את מעמדה כמנהלת דעתנית, עוד בטרם חדרה התודעה הפמיניסטית לישראל. תודעתה הפוליטית המפותחת הביאה אותה ליטול חלק במאבקים מקצועיים, בהם מניעת פיטוריו, בשנות החמישים, של אלף ארי וולף, מנהל אולפני התסכיתים של "קול ישראל", על רקע היותו קומוניסט.

הרמן-בד נישאה בשנת 1961 להלל-פליקס בד, חברה לתנועת "השומר הצעיר" ובנו של הרמן בדט.

קישורים חיצוניים

תולדות תסכית הרדיו העברי בבלוג של עורך דבר בדימוס, דני בלוך