בני הנדל
 | |
| צילום משנת 2015 | |
| לידה |
6 באוגוסט 1946 (בן 78) בראשוב, ממלכת רומניה  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
  | |
בני הנדל (נולד ב-6 באוגוסט 1946) הוא שדרן רדיו, מנחה, קריין אמנותי, עורך ומתרגם ישראלי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנדל נולד בעיר בראשוב שבטרנסילבניה, רומניה, בשנת 1946 ועלה עם הוריו בשנת 1959 מן העיר סיביו. הוריו, יוצאי בוקובינה, היו ניצולי שואה מטרנסניסטריה. הנדל הוא בוגר התיכון ליד האוניברסיטה והחוגים לבלשנות ולאנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים.[1]
את דרכו האמנותית החל ב-1969 כשחקן-זמר בהפקת תיאטרון החאן הירושלמי "כלאדם" - מחזמר ימי-ביניימי בבימויו של אריה זקס, שם מילא את תפקיד האלוהים.
בשנת 1970 היה לשחקן רדיו בתסכיתי ילדים ונוער בקול ישראל. ב-1974 התמנה לעורך, קריין ומגיש בקול ישראל.
בסוף שנות ה-70 התפרסם בהגשת תוכניות השבת "זמר שכזה" ו"ציוניוני הדרך" ברשת ג'. ב-1979 השתתף בדיבוב סדרת ההנפשה המיתולוגית "היה היה - האדם", במסגרת הטלוויזיה החינוכית הישראלית. בשנים 1980–1982 שימש שליח הסברה וחינוך בארצות הברית, מטעם הסוכנות היהודית.
משנת 1982 קיבל עליו לערוך ולהגיש ברשתות קול ישראל תוכניות בנימה אישית:
- שבשבת – שירי עמים
- טיוטות – מילים פוגשות צלילים
משנת 1986 ועד 2005 ערך תוכניות ידע-עולם, מדע, מוזיקה ותרבות:
- חוגה: שיחות עם יוצרים, טיילים וחוקרים בשילוב מוזיקת עולם
- אקדמיה באלף: ראיונות עם מרצים מן האקדמיה בנושאי מומחיותם
[2] לשידוריו היה קהל מאזינים מסור, ועם פרישתו המוקדמת לגמלאות, ב-2005, ניהלו מאזיניו מערכה כדי לאפשר את המשך תוכניותיו במסגרת עצמאית.
הנדל מופיע כמנחה בכנסים, טקסים וערבי מוזיקה וספרות בישראל ומחוצה לה, באוניברסיטאות ובמכוני תיעוד, תרבות ומחקר: יד ושם, ספריית בית אריאלה, משכנות שאננים ועוד. הוא מופיע כמנחה וקריין אמנותי בקונצרטים, עם התזמורת הסימפונית ירושלים, תזמורת הבארוק ירושלים, הקאמרטה הישראלית ירושלים, התזמורת הקאמרית הישראלית, אנסמבל פניקס, אנסמבל מיתר ועוד.
הנדל הוא מתרגם של פרוזה ושירה. בין המשוררים שאת שיריהם תרגם: וורדסוורת', טניסון, ויסטן יו אודן, אדמונד ברק, היינריך היינה, ברטולט ברכט, איציק מאנגר, לאונרד כהן, ד"ר סוס, של סילברסטיין ואלן אלכסנדר מילן. שירי מילן, וורדסוורת' וטניסון בתרגומו הפכו ליצירות מוזיקה קאמרית בידי המלחין משה זורמן והושמעו בשנת 2010 בפסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון בכפר בלום ובפסטיבל "מאסטרו עין הוד".
באוקטובר 2020, במסגרת המחאה נגד בנימין נתניהו, תרגם הנדל את שיר המחאה הקטלאני "היָּתֵד" מאת ליואיז ליאק (Lluis Llach, L'ESTACA) וביצע אותו יחד עם בני משפחתו וידידים. הסרטון של ביצוע השיר, בהפקתו של הנדל ויוני חיימוביץ' ובבימויו של מיכאל (מוקי) הדר, הועלה לאחר יוטיוב וזכה ל-20 אלף צפיות בשלושת הימים הראשונים להעלאתו.[3]
הנדל נשוי לנירה, אב לשני בנים.
מתרגומיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תיק אדום לקאלן, מאת ג’יימס מיטשל, תל אביב: עם עובד, 1981
- בקצה מדרכת הרחוב, שירים וציורים מאת של סילברסטיין, הוצאת אדם, תל אביב, 1985
- אנחנו שבעה מאת ויליאם וורדסוורת', בכתב העת פרוזה, יולי 1987
- שירים מאת א.א. מילן, בכתב העת פרוזה, יוני 1988
- אור בעלית הגג, שירים וציורים מאת של סילברסטיין, עם בנו שחר הנדל, תל אביב: ספרי עליית הגג, 1993
- ליפול למעלה, שירים וציורים מאת של סילברסטיין, עם בנו אוֹרי הנדל, תל אביב: הוצאת מודן, 1997
- הימים הצבעוניים שלי, מאת דוקטור סוס, תל אביב: מודן, 1997 (השיר הולחן ומושר בידי הזמר דודו טסה)
- אלפרד לורד טניסון, גבירת טירת שאלוט; תירגם מאנגלית בני הנדל, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2009
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בני הנדל, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- בני הנדל, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שהעולם יהיה עולם של שמיעה - בעיתון "ישראל היום" 3 במאי, 5 במאי 2017
- ^ הקלטות מתוכניותיו של בני הנדל בספרייה הלאומית בירושלים
- ^
היתד, בביצוע בני הנדל, סרטון באתר יוטיוב
