מארון א-ראס
 | |
| דגם של כיפת הסלע במארון א-ראס | |
| מדינה |
 לבנון |
|---|---|
| מחוז | א-נבטיה |
| נפה | בינת ג'בייל |
| שליטה |
 ישראל[1] |
| גובה | 911 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 2,300 (2006) |
| קואורדינטות | 33°06′04″N 35°26′38″E / 33.101°N 35.444°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
מַארוּ֫ן א-רַּאס (בערבית: مارون الراس) הוא כפר שיעי בדרום לבנון הממוקם כמה מאות מטרים מגבול ישראל–לבנון, מצפון-מערב לאביבים ומדרום-מזרח לעיירה בינת ג'בייל. הכפר שוכן על הר בגובה 900 מטר מעל פני הים, ושייך למחוז א-נבטיה. במלחמת לבנון השנייה כבש צה"ל את הכפר ושלט בו במשך חודש, עד נסיגת הכוחות הישראליים משטח לבנון. באוקטובר 2024 כבש צה"ל שוב את הכפר במבצע חיצי הצפון כחלק מהחזית הצפונית במלחמת חרבות ברזל.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התקופה העות'מאנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1596 נרשם הכפר מארון א-ראס בתת-המחוז (נאחיה (אנ')) תבנין שבמחוז (ליוואא' (אנ')) צפת, עם אוכלוסייה של 97 משקי בית מוסלמים. תושבי הכפר שילמו מס קבוע בסך 25% עבור גידולים חקלאיים, כמו חיטה, שעורה, עצי זית, גפנים, עיזים וכוורות.
בשנת 1838 ציין אדוארד רובינסון את הכפר כממוקם על גבעה גבוהה יותר מזו של יארון. בשנת 1881 תיאר סקר הקרן לחקר ארץ ישראל את הכפר כבנוי אבן וכולל כ-150 מוסלמים, וציין כי יש בו מספר משמעותי של אבנים מסותתות היטב ושרידים המצביעים על כך שהייתה בו פעם כנסייה דומה לזו שביארון. עוד ציין כי ישנה כותרת של עמוד עם עיטור מימי הביניים, וארכיטרב עם כתובת יוונית בשלושה חלקים.
תקופת המנדט הבריטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, נספרה אוכלוסיית הכפר יחד עם אוכלוסיות הכפרים סלחא (ער') ויארון. מספר התושבים הכולל היה 1,070 מוסלמים. שטח האדמה הכולל היה 11,735 דונמים, מתוכם 58 דונמים של שטח בנוי.[דרוש מקור]
בשנות ה-70
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך שנות השבעים, כבש צה"ל בטנקים ונגמ"שים, בסיוע גדוד 51 של חטיבת גולני, את תל א-שרייפה ומארון א-ראס, במסגרת מבצע קואופרטיב – מבצע יום שבו סייע צה"ל לראשונה בגלוי ללחימה של אנשי סעד חדאד (בעיקר סיוע ארטילרי). לאחר הכיבוש ביצעו אנשי יחידת א-סאעקה הפלסטינית פעולת נגד מוצלחת והבריחו כוח נוצרי ששהה במקום והשאיר אחריו בשטח חללים, שני זחל"מים, טנק שרמן וג'יפ.[דרושה הבהרה]
בתחילת מרץ 1978, נכנס לכפר כוח קטן של הכוחות הנוצריים ותושבי הכפר, מעל 1,000 תושבים מוסלמים שיעים, לא גילו התנגדות. בתגובה לכך, נכבש הכפר בידי כוחות א-סאעקה של אש"ף[2][3], שהרג חלק מתושביו בנימוק שהם שיתפו פעולה עם הכוחות הנוצריים. חלק מתושביו נמלטו ליארון[4]. בהמשך מרץ 1978 הכפר היווה תחנה ראשונה לכוחות צה"ל במבצע ליטני. כוחות חיל רגלים של צה"ל תקפו את הכפר והמחבלים נסוגו לקצה הכפר. אולם משנוכחו שאינם יכולים לסגת עוד התפתח קרב קשה שבסופו נכבש הכפר על ידי כוחות צה"ל[5], שהמשיכו ממנה לעיירה בינת ג'בייל[6]. הכפר סבל מהרס רב בעקבות המבצע[7].
בתחילת אוקטובר 1978 השתתפו תושבים מהכפר בהפגנה שבקשה מישראל לסייע להם במאבק נגד אש"ף[8].
מלחמת לבנון השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני מלחמת לבנון השנייה הוערך מספר תושבי הכפר ב-2,300. אין מספר מדויק בשל קשיים בעריכת מפקד אוכלוסין בלבנון.
במהלך מלחמת לבנון השנייה, התנהל בכפר קרב מארון א-ראס בין צה"ל לחזבאללה. ב-20 ביולי 2006 נכבש הכפר על ידי סיירת צנחנים בקרב גבורה. סיירת צנחנים זכתה בצל"ש יחידתי על חלקה בקרב. בקרב נהרגו 5 חיילי צה"ל מיחידת אגוז שבאה לסייע לצנחנים וכן עשרות מחבלי חזבאללה. במהלך המלחמה השתמש כוח של חיל ההנדסה הקרבית בצפע שריון כדי להחריב את הקסבה של מארון א-ראס[9].
מלחמת חרבות ברזל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-28 באפריל 2023 ביקר בכפר שר החוץ של איראן, חוסיין אמיר עבדאללהיאן, במסגרת ביקורו בלבנון, והשקיף על הגבול עם ישראל[10].
לאחר מתקפת הפתע על ישראל ב-7 באוקטובר 2023 ופריצת מלחמת חרבות ברזל, הצטרף חזבאללה ללחימה בחזית הצפון ושיגר עשרות רקטות לעבר שטח ישראל. במסגרת הלחימה בין צה"ל לחזבאללה תקף חיל האוויר מדי פעם בכפר, מה שגרם למרבית תושבי הכפר להימלט ממנו.[דרוש מקור]
ב-8 באוקטובר 2024 כבש צה"ל את הכפר כחלק מהתמרון הקרקעי בלבנון[1].
במהלך המלחמה נהרסו לחלוטין כ-67% מהמבנים בכפר (323 מבנים מתוך 485), וכ-8% נהרסו חלקית (39 מבנים), לפי ניתוח תצלומי לוויין שנערך בדצמבר 2024[11].
זיהויו עם "מי מרום"
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארכאולוג ג'ון גרסטנג זיהה את אזור מארון א-ראס כמקום הקרוי בתנ"ך מֵי מֵרוֹם, מקום המערכה בין יהושע בן נון לבין ברית מלכי צפון ארץ כנען[12], על סמך מיקומו של הכפר על פסגה שלרגליה אגן מישורי ושפע מעיינות[13]. זיהוי זה התקבל על רבים מחוקרי ארץ ישראל ופרשני המקרא, בהם יוסף ברסלבי, יחזקאל קויפמן ואחרים. על פי השערה זו, שם הכפר משמר את צליל השם המקראי.
עם זאת, מספר חוקרים ובראשם יצחק מייטליס לא מסכימים עם הזיהוי מפני שהיה שימוש במרכבות וסוסים בקרב[14] ואין אפשרות למרכבות לנוע בהרים שבאזור מארון א-ראס. חלקם מזהים את המקום בעמק החולה שהוא עמק גדול שמתאים למרכבות וצמוד לחצור. בנוסף, השם "מי מרום" מרמז על אתר עשיר במים, ועמק החולה אכן עונה על התיאור הזה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 איתי בלומנטל, בצה"ל השיגו שליטה במרון א-ראס והניפו בו את דגל ישראל, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 8 באוקטובר 2024
- ^ יוסף הגלילי, המחבלים מתקרבים לגבול ישראל, על המשמר, 8 במרץ 1978
- ^ שמעון וייס, פגה המתיחות באזור מארון אל־ראס, דבר, 5 במרץ 1978
- ^ מנחם רהט, "תשאל את הישראלים אם יש להם אוכל ומים בשבילנו", מעריב, 6 במרץ 1978
מנחם רהט, המחבלים הביאו לכפר מארון אל-ראס משוריינים וג'יפים נושאי מקלעים, מעריב, 7 במרץ 1978 - ^ מנחם רהט, חשבנו שהמחבלים לוחמים גדולים אך בבריחתם נתגלו כנמושות, מעריב, 19 במרץ 1978
- ^ יעקב ארז, מסלול האש היה: מהר דב עד צוקי הים, מעריב, 16 במרץ 1978
- ^ שמואל שגב, תבנין מסתגלת לאורח חיים חדש ..., מעריב, 24 במרץ 1978
- ^ מנחם רהט, "בגין, איפה אתה?", צעקו אלפי מפגינים מדרום לבנון, מעריב, 8 באוקטובר 1978
- ^ ירדן בן-צור, מרון הרוס, במחנה (מוצג בפורום צבא וביטחון בפרש).
- ^
ג'קי חורי, שר החוץ של איראן ביקר בגבול לבנון-ישראל: "רק בכוח נוכל להבטיח שקט", באתר הארץ, 28 באפריל 2023
- ^
ציוץ של Ben Tzion Macales ברשת החברתית אקס (טוויטר), "מארון א-ראס... אחוז ההרס בכפר: כ-75%", 11 בדצמבר 2024
- ^ ספר יהושע, פרק י"א, פסוק ה'.
- ^ John Garstang, The Foundation of Bible History: Joshua, Judges. London: Constable & Co. 1931, pp. 192-197
- ^ ספר יהושע, פרק י"א, פסוקים ד'–ה': "וַיֵּצְאוּ הֵם, וְכָל-מַחֲנֵיהֶם עִמָּם--עַם-רָב, כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת-הַיָּם לָרֹב; וְסוּס וָרֶכֶב, רַב-מְאֹד. וַיִּוָּעֲדוּ, כֹּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה; וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ יַחְדָּו, אֶל-מֵי מֵרוֹם, לְהִלָּחֵם, עִם-יִשְׂרָאֵל."
