לדלג לתוכן

מרוות איג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןמרוות איג
מרוות איג
מרוות איג
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צינוראים
משפחה: שפתניים
סוג: מרווה
מין: מרוות איג
שם מדעי
Salvia eigii
‏זהרי, 1931

מַרְוַת אֵיג (שם מדעי: Salvia eigii) היא צמח עשבוני רב-שנתי אנדמי לישראל ובסכנת הכחדה בסוג מרווה ממשפחת השפתניים. למין זה מתפתחת שושנת עלים בגובה 30 ס"מ וקוטר 60 ס"מ, וממנה יוצאים גבעולים גבוהים (בגובה מטר לערך) עם פריחה ורודה בין החודשים מרץ ליוני. הפרחים דו-שפתניים מחוספסים וזיפניים, הגביע מסתיים בשיניים חדות או קוצניות ולוע פתוח בעת הבשלת הזרעים. השפה העליונה של הכותרת ורודה כהה ובעלת שלוש שיניים והשפה התחתונה ורודה בהירה ושמוטה עם שתי אונות מעליה. בפרח פסים באדום כהה לאורך הלוע.

מרוות איג דומה מאוד למין מרוות ירושלים והיא מובחנת ממנה במקום גידולה ובמספר סימנים. מרוות איג גדלה בעיקר בקרקעות חרסיתיות עמוקות ומעובדות בחבל הים-תיכוני ואלו מרוות ירושלים גדלה בקרקעות סלעיות בבתות ובחורשים בכל החבל הים-תיכוני, אבל לא בקרקעות עמוקות. מרווה ירושלים מכוסה בשערות בלוטיות וחלקיה העליונים  דבקים, לא כך במרוות איג. במרוות ירושלים הכותרת אדום עמוק או ארגמן ואלו במרוות איג הכותרת ורודה או לילך.

מרוות איג אותרה והוגדרה על יד הבוטנאי מיכאל זוהרי וקרויה על שם הבוטנאי אלכסנדר איג ממניחי היסודות למדע הבוטניקה באוניברסיטה העברית בירושלים. היא אינה צמח מוגן לפי החוק הישראלי וניתנת לריבוי בגינות. קל לגדלה מזרעים.

מאפיינים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוות איג צמח עשבוני רב-שנתי (בן חלוף), ים תיכוני, גובהו 30 עד 60 ס"מ, פריחתו ורודה והוא בעל שושנת עלים גדולים ומקומטים, שממנה מתפתח גבעול אחד או יותר זקוף ומסועף לגבעולי משנה אלכסוניים הנושאים תפרחות.

הגבעול רָבוּעַ, מחוספס-זיפני (שערותיו קשות וקצרות), כמעט משונן, בעיקר לאורך המקצועות, בחלקו העליון הוא אינו דביק (בשונה מרוות ירושלים הדומה לה).

העלים נגדיים, פשוטים, משוננים וירוקים, והם מקומטים וקירחים מלמעלה, שעירים מעט לאורך העורקים מלמטה. עלי השושנת גדולים, בעלי פטוטרת ארוכה, דמויי ביצה, בסיסם דמוי לב, שולי העלה בעלי שינון מעוגל בלתי סדיר ולעיתים יש אונות. עלי הגבעול דמויי אזמל, יושבים או בעלי פטוטרת קצרה מאד ונראים כלופתים את הגבעול, שפתם משוננת וקודקודם חד. עלי התפרחת קטנים יותר וחסרי פטוטרת, אורכם כאורך הגביע, הם כמעט קירחים, דמויי ביצה, בסיסם דמוי לב, לעיתים אדמדמים.

הפרחים נישאים בדורים מרוחקים זה מזה. בכל דור 6 עד 2 פרחים. עוקצי הפרחים מחוספסים.

הגביע דו-שפתני, ירוק או לעיתים מאדים, משתייר ומתפרה מ-10 מ"מ ל-15 מ"מ והוא מחוספס-זיפני, ללא שערות בלוטיות (בשונה ממרוות ירושלים); השפה העליונה נוטה אחורה מעט ובעלת 3 שיניים קטנות; השפה התחתונה ישרה ובעלת 2 שיניים שאורכן קצר מעט מאורך צינור הגביע.

הכותרת דו-שפתנית, ורודה עם גוני לבן וארגמן, שעירה, אבל לא בשערות בלוטיות (בשונה ממרוות ירושלים) והיא ארוכה פי שניים מהגביע; צינור הכותרת, שאורכו כ10 מ"מ, בולט מעט מן הגביע; השפה העליונה בולטת מעל הגביע, זקופה וכפופה קדימה כחרמש, צבעה ורוד או ארגמן, כהה יותר משאר הכותרת; השפה התחתונה בעלת שלוש אונות. האונה האמצעית רחבה פרושה ושמוטה (נטויה מטה); שתי  האונות הצדדיות זקופות וצרות ונראות כקרניים מעליה ולא מצדדיה.

העלווה מתפתחת מאמצע נובמבר עד סוף מאי, והפריחה ממרץ עד יוני.

בית גדול ותפוצה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוות איג גדלה בעיקר בקרקעות חרסיתיות עמוקות ומעובדות בחבל הים-תיכוני ואלו מרוות ירושלים גדלה בקרקעות סלעיות בבתות ובחורשים בכל החבל הים-תיכוני אבל לא בקרקעות עמוקות. מרוות איג היא מין אנדמי לישראל ובסכנת הכחדה בגלל המעבר מחקלאות מסורתית לחקלאות מודרנית ועיור, ולכן גם בסכנת הכחדה עולמית. הצמח נמצא בארץ ב-4 גלילות: גליל תחתון, כרמל (רמת הנדיב), דרום הגולן (נוב) ובדרום משור החוף (קריית גת) ב-9 אתרים. רוב האתרים נמצאים בגליל התחתון: ברכס יבניאל, בכלנית, בשדה אילן ובאזור צומת גולני.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרוות איג בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מרוות_איג&oldid=40181782"