מרדכי פירון

מרדכי פירון

לידה	28 בדצמבר 1921 וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה
פטירה	28 במאי 2014 (בגיל 92) ירושלים
מקום קבורה	הר המנוחות
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	? – 28 במאי 2014
הרב הצבאי הראשי ה־2 יוני 1971 – פברואר 1977 (כ־5 שנים) → שלמה גורן גד נבון ←
תפקידים נוספים	הרבנות הראשית לישראל
פרסים והוקרה	יקיר ירושלים (2013)

הרב מרדכי פירון

תאריך עלייה	במסגרת עליית הנוער ב-1938
מדינה	ישראל
השתייכות	ההגנה צבא הגנה לישראל
דרגה	אלוף
תפקידים בשירות
לוחם בהגנה, הרב הצבאי הראשי
פעולות ומבצעים
המרד הערבי הגדול   מלחמת העצמאות   מבצע קדש   מלחמת ששת הימים   מלחמת ההתשה   מלחמת יום הכיפורים
עיטורים
יקיר ירושלים (2013)
תפקידים אזרחיים
רב בציריך, יועץ לענייני התפוצות

הרב מרדכי פירון (כ"ז בכסלו ה'תרפ"ב, 28 בדצמבר 1921, וינה שבאוסטריה – כ"ח באייר ה'תשע"ד, 28 במאי 2014) היה הרב הצבאי הראשי השני של צה"ל ולאחר מכן רב בציריך במשך שלוש עשרה שנה.

קורות חיים

פירון נולד בווינה שבאוסטריה, בן יחיד לואירנה ויעקב פיסק. למד בתיכון באוסטריה ועלה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער בשנת ה'תרצ"ט (1938). בגיל 16 התחיל ללמוד בבית הספר מקוה ישראל, אך עבר לישיבת כפר הרא"ה ומשם המשיך לישיבת לומז'ה בפתח תקווה. משם עבר לישיבת מרכז הרב בה למד במשך כעשור, שבמהלכו הוסמך לרבנות על ידי הרב יעקב משה חרל"פ והרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב הראשי לישראל. בהמשך עבר ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים.

הרב פירון לחם בשורות ההגנה. עם פרוץ מלחמת העצמאות הצטרף לצה"ל, שם מונה לתפקיד האחראי על הווי דת בגדנ"ע ובנח"ל. הוא שימש בתפקיד ראש ענף הווי דת ברבנות הצבאית. בחודש פברואר 1971 הוענקה לו דרגת אלוף-משנה והוא מונה לסגנו של הרב הצבאי הראשי, שלמה גורן. זו הייתה הפעם הראשונה מאז קום המדינה שקצין ברבנות הצבאית נושא דרגת אל"ם, מלבד הרב הצבאי הראשי. הרב פירון ערך את חופתו של חנוך לנגר, לאחר הכרעת הרב שלמה גורן בפסק דין האח והאחות בשנת 1972.

עם פרישתו מצה"ל של הרב גורן, ביוני 1971, מונה הרב פירון לרב הצבאי הראשי השני, בדרגת תת-אלוף. בתקופתו כרב ראשי במלחמת יום הכיפורים, עסקה הרבנות הצבאית בצורה מקיפה בטיפול בחללים הרבים. הרב פירון הקים בית דין להתרת עגונות המלחמה, בראשות הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף, בו ישבו גם הרב פירון וסגנו, הרב גד נבון. בשנת 1974 הועלה לדרגת אלוף. הרב פירון כיהן כשש שנים בתור הרב הראשי לצה"ל והיה ממייסדי המכללה לביטחון לאומי ב־1978.

לאחר שחרורו מצה"ל כיהן כיועץ לענייני התפוצות לצדו של שר החוץ שמעון פרס. לאחר מכן כיהן כרב בציריך במשך שלוש עשרה שנה.

הרב פירון פרסם מאמרים מדעיים ותורניים רבים בשטח מדעי היהדות ב"מחניים", בביטאונים, עיתונים וקבצים. היה אח בלשכת הכוכב מס' 13 של הבונים החופשיים בחסות הלשכה הגדולה למדינת ישראל.

בשנת 1946 נשא לאשה את אהובה בת משה ליב גרדי, ונולדו להם שלושה ילדים. אשתו נפטרה בשנת תשס"א.

בשנת תשע"ג, 2013 הוענק לו התואר "יקיר ירושלים".

נפטר בכ"ח באייר ה'תשע"ד.

באייר תשפ"ג, מאי 2023, חנכה עיריית ירושלים כיכר על שם הרב פירון בשכונת בית וגן, בטקס שהתקיים במעמד ראש העיר משה ליאון ובני משפחת פירון, בהנחיית משה שטרן.

ספריו

• פרקי הגות ומחשבה - 1. ייחודו של עם ישראל, הוצאת מערכות, 1977. 2. ערכים ביהדות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1980.
• בנתיבי אגדות חז"ל - עיונים במשנתם של קדמונים, הוצאת דון, 1970.
• בשערי האגדה - הליכות וערכים במדרשי חז"ל, הוצאת דון, 1974.
• נתיבים בחכמת היהדות - פרקי מחשבה, מחקר וזיכרון, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2002.

לקריאה נוספת

• אביעד הכהן, צבי טל, ספרא וסייפא – ספר היובל לרב מרדכי פירון, ירושלים, תשע"ד
• חגי הוברמן, רב, אלוף - סיפור חייו של אלוף במיל' הרב מרדכי פירון זצ"ל, ספריית בית אל, תשפ"א.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרדכי פירון בוויקישיתוף

• מידע על מרדכי פירון בקטלוג הספרייה הלאומית
• הספרים של מרדכי פירון, באתר "סימניה"
• עדות תא"ל מרדכי פירון - רב ראשי לצה"ל, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
• ספרא וסייפא, ספר היובל לרב מרדכי פירון, בעריכת אביעד הכהן וצבי א. טל
• דוד תדהר (עורך), "מרדכי פירון", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יג (1963), עמ' 4275
• הרב פירון ברשימת יקירי העיר ירושלים לשנת תשע"ג 2013
• מרדכי פירון, באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים" של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
• יאיר אטינגר, הקרב שאחרי שביתת הנשק ביום כיפור, באתר הארץ, 5 במאי 2014
• על מה נאבקים, הרב פירון מתראיין לתוכנית "הסיפור שלי" של חברת jem - אלול תשס"ט
• יואל רפל, ‏לא עוד קצין דת: ביוגרפיה חדשה במלאת שבע שנים למותו של הרב מרדכי פירון, בעיתון מקור ראשון, 25 ביולי 2021
• מרדכי פירון (1921-2014), דף שער בספרייה הלאומית