מקס מילר
 | |
| לידה |
6 בדצמבר 1823 דסאו, אנהלט-דסאו  |
|---|---|
| פטירה |
28 באוקטובר 1900 (בגיל 76) אוקספורד, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| שם לידה |
Friedrich Max Müller |
| ענף מדעי |
פילולוגיה, מדע הדתות, מזרחנות, אינדולוגיה |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
אוניברסיטת אוקספורד |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
|
| צאצאים |
Beatrice Stanley Muller, Mary Emily Müller, William G. Max Muller |
| תרומות עיקריות | |
| חתימה |
 |
  | |
פרידריך מקס מילר (בגרמנית: Friedrich Max Müller; 6 בדצמבר 1823 - 28 באוקטובר 1900) היה פילולוג, אוריינטליסט וחוקר תרבות גרמני, שעסק בחקר מיתולוגיה, דת ופולקלור. ממייסדי תחום המחקר האקדמי על ההיסטוריה והתרבות ההודית וכן תחום הדת ההשוואתית. על תחומים אלו כתב ספרות מחקרית ופופולרית כאחד, וכן היה אחראי על הצוות שהוציא את "Sacred Books of the East", סדרה של חמישים תרגומים לאנגלית של ספרות בתחומים אלו. ברוב חייו האקדמיים חי באנגליה.
נולד בדסאו למשורר הרומנטי וילהלם מילר. ב-1841 החל ללמוד באוניברסיטת לייפציג, ב-1843 קיבל תואר דוקטור עבור עבודת מחקר על האתיקה של שפינוזה ועבר לברלין ללמוד אצל פרידריך וילהלם שלינג, עבורו תרגם חלק מהאופנישדות מסנסקריט. עבר ללמוד אצל פרנץ בופ (Franz Bopp). הוא גם גילה כישרון לשפות קלאסיות, ולמד יוונית, לטינית, ערבית, פרסית וסנסקריט.
שלינג ניתב את מילר מהיסטוריה של השפה להיסטוריה של הדת. בשלב זה פרסם מילר את תרגומו לספר האגדות ההודי היטופדשה (Hitopadesha). ב-1845 עבר לפריז ללמוד סנסקריט אצל אז'ן ברנו (Eugène Burnouf).
בשנת 1850 מונה מולר לסגן פרופסור טיילוריאני לשפות אירופיות מודרניות באוניברסיטת אוקספורד באנגליה. בשנה שלאחר מכן, לפי הצעתו של תומאס גייספורד (אנ'), הוא זכה לתואר M.A לשם כבוד וחבר בקולג' של כריסט צ'רץ', אוקספורד. לאחר שהצליח לזכות בתפקיד הפרופסורה מלא בשנת 1854, הוא קיבל את התואר המלא של M.A בצו כינוס. ב-1858 הוא נבחר למלגה לכל החיים באול סולס קולג'
בהיותו למומחה להודו הוא היה מתנגד חריף לתאוריה של ניקולאי נוטוביץ' על כך שישו התגורר תקופה מסוימת בהודו. לדעת מילר, מסמכים שהיו בידי נוטוביץ' היו מזויפים.
מדע הדת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1870 נשא מולר הרצאה בשם "מדע הדת". ב-1873 הוא הרחיב את ההרצאה ל"מבוא למדע הדת". הוא הציג סקירה היסטורית של חקר הדת במאמץ להפוך את המחקר למדעי יותר. בהצגתו הוא חשב שניתן יהיה לחקור תופעות דתיות בצורה מדעית אמיתית תוך בחינה מדוקדקת של השערות ואימות או דחייה שלהן על סמך ראיות זמינות. הוא טען שהיוונים ניסו להציע תיאוריות, ואילו לאחר מכן הנוצרים ראו בדתות אחרות כ"שגויות" ולא ראויות למחקר רציני. הראיה שלו הייתה שבמשך מאות השנים הצטברו ראיות לכך שתרבויות אחרות, היו מתקדמות ומעודנות למדי, וקיימו את עצמן ללא מערכת האמונות והערכים היודו-נוצריים. יתר על כן, היו עדויות נרחבות לכך שהנוצרים נלחמו זה בזה עד מוות במלחמות דת ואזרחים. לטענתו "האמת" של הדת חייבת להמצא מעבר למריבות ולייחודו של המערב.[1]
במאה השמונה עשרה התפתחה אמונה שיכולה להיות דת אחת, בסיסית ומקורית, שכל בני האדם יכולים להגיע אליה באמצעות שימוש בהיגיון ולהגיע למין הרמוניה כוללת. היא תתקבל באמצעים טבעיים ולא תהיה התייחסות או הסתמכות כלשהי על התגלות על-טבעית כלשהי. לימים אמונה זו זכתה לכינוי דאיזם ונחשב שזו תהיה הדת הטבעית לכל המין האנושי. המאמינים בכך חשבו תהיה לה אמונה באלוהות אחת ותחזיר את הצורה המקורית, או האמונה המקורית. קיוו שדבר זה יגרום לכך שכל בני האדם יוכלו לחיות בשלום ובהרמוניה. [2]
מולר, בדומה לדאיסטים, האמין שניתן לפתח מחקר מדעי של הדת שדרכו ניתן יהיה:[3]
- להסביר את כל הדתות
- להסביר הכל באמצעות חקירה של דת שהיא מחקר היסטורי
- ניתן יהיה לגלות את הרעיונות והמנהגים הדתיים המוקדמים ביותר ולאחר מכן להתחקות אחר התפתחותם לצורות של ימינו. עוד הוא חשב, שמחקר כזה יחשוף או ימצא "חוקים" מדעיים שיסבירו את התפתחותם של הבדלים וצורות שונות לאורך זמן.
בשנות השבעים טען כי חקר דתות חייב להיות השוואתי אחרת איננו מדע. כשם שטען גתה כי ידיעת שפה בודדת אינה מספיקה להבנה מהי שפה, כך טען מילר לגבי דתות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ירון כהן צמח, יסודות מדע הדתות, חלק א', חלק ב', אתר אימגו
- מקס מילר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי מקס מילר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
