מקור (ספר מאת דן בראון)
 | |
| עטיפת המהדורה בכריכה רכה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | דן בראון |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | מותחן |
| מקום התרחשות |
מדריד, סגרדה פמיליה, מוזיאון גוגנהיים בילבאו  |
| הוצאה | |
| הוצאה | Doubleday |
| תאריך הוצאה | 2017 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | כנרת זמורה-ביתן דביר, דביר |
| תאריך | 2018 |
| תרגום | אסף שור |
| סדרה | |
| סדרת ספרים | רוברט לנגדון |
| ספר קודם | התופת |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | מסת"ב 978-965-566-649-6 |
  | |
מקור הוא רומן מתח ומסתורין משנת 2017 מאת הסופר האמריקאי דן בראון,[1] המהווה את הכרך החמישי בסדרת ספרי "רוברט לנגדון", לאחר הכרך הרביעי "התופת". הספר יצא לאור ב-3 באוקטובר 2017 על ידי הוצאת "דאבל דיי".[2][3] עלילת הספר מתרחשת בעיקר בספרד, אך כוללת מספר קטעים בדובאי ובבודפשט.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדמונד קירש, המיליארדר, מדען המחשב והעתידן, הנחשב לאתאיסט קולני, מגיע לפגישה בקטלוניה עם הבישוף הרומי-קתולי אנטוניו ואלדספינו, הרב היהודי יהודה קובש, והאימאם המוסלמי סייד אל-פאדל, שלושת חברי פרלמנט הדתות העולמי. הוא מודיע להם כי הגיע לתגלית מהפכנית שהוא מתכנן לשחרר לציבור בעוד חודש ועורך בפניהם הצגה סודית של התגלית. עקב ההשפעה הקריטית הצפויה לקהל המאמינים, הוא נועד עם השלושה, על אף שנאתו המוכרת לדת הממוסדת, אותה הוא מאשים על מות אמו. 3 ימים לאחר מכן, השלושה שיצאו מזועזעים לאחר ההצגה, מבינים שקירש שיקר להם וכי הוא מתכונן לחשוף את תגליתו בשידור ישיר לכל העולם באותו הלילה. הבישוף שולח לו הודעה קולית מאיימת שיבטל את ההכרזה ולא, הם יצאו בהכרזה מקדימה שלהם שתהרוס אותו.
למרות זאת, קירש ממשיך בתוכניתו, ועורך אירוע במוזיאון גוגנהיים בבילבאו למוזמנים נבחרים בלבד. בין הנוכחים נמצאים המורה לשעבר של קירש, פרופסור רוברט לנגדון, ואוצרת גוגנהיים, אמברה וידאל, שעזרה לארגן את האירוע, והיא ארוסתו של מלך ספרד לעתיד, הנסיך חוליאן. לפני האירוע, האורחים מקבלים אוזניות שדרכן הם מתקשרים עם קול בשם וינסטון, אשר מגלה ללנגדון כי הוא למעשה בינה מלאכותית שהומצא על ידי קירש. וינסטון מוביל את לנגדון לפגישה פרטית עם קירש, אשר מגלה כי המצגת שלו תספק את התשובות לשתיים השאלות החשובות ביותר של החיים: "מאין באנו?" ו"לאן אנחנו הולכים?"
לאחר פרולוג שהיה בעצם הקלטה של הרצאה של לנגדון בעצמו, מגלה קירש במהלך המצגת, המתקיימת בכיפה מיוחדת שנעשתה כדי להיראות כמו אחו באוויר הפתוח ומשודרת ברחבי העולם, כי כוונתו היא לסיים את עידן הדת ולהוביל לעידן של מדע. לפני שהוא מספיק לגלות את התשובות ל-2 השאלות הבסיסיות של החיים, קירש נורה ונהרג על ידי לואיס אווילה, אדמירל לשעבר בצי הספרדי. אווילה, איבד את אמונתו בעקבות מותם של בני משפחתו בפיצוץ טרור ומצטרף לכנסייה הפלמריאנית השנויה במחלוקת. אווילה מקבל את הפקודות מאדם בשם העוצר, הטוען כי הוא בכיר בכנסייה הפלמריאנית ומספר לאווילה כי המחבל שהרג את בני משפחתו היה מחסידיו של קירש. יותר מאוחר מתגלה כי אווילה אחראי לחיסולו של האימאם המוסלמי סייד אל-פאדל בעוד מתנקש אחר נשלח לחסל את הרב יהודה קובש.
בעוד אווילה בורח, לנגדון פוגש באמברה. הוא מטיל ספק במהימנותו של הארוס שלה, הנסיך חוליאן, עקב העובדה כי הבקשה של הרגע האחרון לצרף את אדמירל אווילה לרשימת האורחים הגיעה מהארמון. הם חומקים מאנשי המשמר המלכותי הספרדי (הגווארדיה ריאל) ובורחים מהמוזיאון. הם מחליטים לשחרר את תגליתו של קירש, הם גונבים את הטלפון של קירש ועוקבים אחר ההוראות מווינסטון לגשר, שם הם לוקחים מונית נהר לשדה תעופה. ווינסטון מוביל אותם למטוס הסילון הפרטי של קירש, מדגם גולפסטרים G-550, לטיסה מבילבאו לברצלונה. במהלך הטיסה אמברה מספרת ללנגדון על מצב יחסיה הלא ברור עם ארוסה הנסיך חוליאן בשל הצעת הנישואין המפתיעה שלו, אותה הציע בשידור חי בטלוויזיה לפני שידע כי אמברה עקרה ולא יכולה ללדת. אמברה מגלה כי המצגת מוגנת על ידי סיסמה בת 47 תווים, שורה משיר האהוב על קירש. אף על פי שלא ידעו באיזה שיר מדובר, אמברה ולנגדון מסיקים שאפשר למצוא אותו בדירתו של קירש בקומה העליונה של הקאסה מילה האגדי של אנטוני גאודי.
בינתיים, שלוש הרציחות עוררו סערה בחדשות הטלוויזיה בכבלים ובמדיה חברתית, שלובתה על ידי מידע שהודלף על ידי מקור אנונימי בשם מונטה המסתתר מאחורי הכתובת Monte@iglesia.org. כאשר השמועה על הפגישה בקטלוניה מתפשטת, החשד נופל על המשתתף היחיד שנותר בחיים, ולדספינו. הדברים רק מחריפים כאשר ולדספינו מבריח את הנסיך חוליאן מהארמון, שהם משאירים את הטלפונים שלהם מאחור. כדי להציל את המצב, מנהלת יחסי הציבור, מוניקה מרטין, שמה תחת מעצר את מפקד המשמר המלכותי, דייגו גארסה, בחשד לרציחות וטוענת כי לנגדון חטף את אמברה, אף על פי שהיא מודה ביחידות שהיא באמת חושדת בולדספינו בשל טקסט שנמצא בטלפון שלו.
כאשר הם מגיעים לברצלונה, לנגדון ואמברה הולכים לקאסה מילה, כדי למצוא את השיר. לנגדון מגלה כי קירש גסס מסרטן הלבלב, מה שגרם לשחרור המהיר של המצגת. אף על פי שבתחילה לנגדון סובר כי מחבר השיר הוא פרידריך ניטשה, הוא מוצא בהמשך קופסה שאמורה להכיל את ספר יצירותיו המלאות של האמן ויליאם בלייק, שהיה גם משורר וגם מיסטיקן. הקופסה ריקה, למעט פתק המציין שקירש תרם את הספר לסגרדה פמיליה והשאיר אותו פתוח בעמוד מסוים. בינתיים מגיעה המשטרה, ובעוד שאמברה מנסה להסביר שהיא לא נחטפה, הטלפון של קירש ובו הבינה המלאכותית, וינסטון, נשבר. אנשי המשמר המלכותי מגיעים במסוק ומחלצים את אמברה ואת לאנגדון למקום מבטחים. לנגדון מבטיח לאמברה כי הוא יכול למצוא את המיקום הפיזי של וינסטון והיא מכריחה את אנשי המשמר המלכותי לקחת אותם לסגרדה פמיליה.
בהגיעם לסגרדה פמיליה, השניים מלווים לספר על ידי האב המקומי בניה. הספר פתוח לבית הסופי של ארבע הזואות. הם מגלים כי הסיסמה היא: "The dark Religions are departed & sweet Science reigns (דתות האופל נטושות והמדע המתוק שולט)", כשהמילה "et" מחליפה את סימן האמפרסנד כדי להשלים ל-47 אותיות. בינתיים, מגיע אווילה בצו העוצר, הורג את אנשי המשמר המלכותי ומתחיל לרדוף אחרי לנגדון ואמברה. במהלך קרב על גרם המדרגות, אווילה נופל אל מותו, בעוד לנגדון נותר מחוסר הכרה. למרות מחאותיה של אמברה, לנגדון הפצוע מחליט להמשיך במשימתם והם נמלטים מהמשטרה במסוק.
לנגדון נזכר בדיוקן עצמי שווינסטון הראה לו עוד בגוגנהיים והדבר משמש כרמז המוביל למיקומו הפיזי של וינסטון בתוך מרכז מחשוב העל של ברצלונה (אנ') הבנוי על חורבותיה של הקפלה טורה ג'ירונה. הם מגיעים אל מקורו של וינסטון, מחשב על מסיבי בשם E-Wave, מזינים את הסיסמה, מפעילים את המצגת של קירש ומשדרים אותה למאות מיליוני צופים שמספרם הלך וגדל ככל שהאירועים בלילה זה הלכו והחריפו.
התגלית המדעית של קירש
[עריכת קוד מקור | עריכה]כזכור, קירש, הבטיח כי המצגת שלו תספק את התשובות לשתיים השאלות החשובות ביותר של החיים: "מאיפה באנו?" ו"לאן אנחנו הולכים?".
מאין באנו?
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי התאוריה הביולוגית הנקראת ה"מרק הקדמון", לפני כ-4 מיליארד שנים, האטמוספירה הקדומה של כדור הארץ הייתה עשירה בתרכובות שנמצאות במערכת השמש, שהכילו מימן, מתאן, אמוניה ואדי מים, ולא הכילה חמצן בצורתו החופשית. בתנאים אלה, בעזרת ברקים, חום גבוה וקרינה קוסמית התאפשרה יצירתן של תרכובות אורגניות מורכבות יותר כחומצות אמינו, פפטידים ונוקלאוטידים. בהמשך נוצרו חומרים מורכבים עוד יותר כחלבונים שבתורם יצרו רכיבי על מורכבים יותר. ביסוד התאוריה, עומדת ההנחה כי אין הבדל מהותי בין חומר חסר חיים לחומר חי, ולכן חיים יכלו להיווצר בדרך של אבולוציה כימית.
בשנת 1953, ערכו באוניברסיטת שיקגו, הרולד יורי וסטנלי מילר ניסוי שנועד לדמות את התנאים ששררו בכדור הארץ בתקופת המרק הקדמון. השניים הצליחו אמנם לייצר 3 חומצות אמינו אך לא אורגניזם חי. בשנת 2008 נעשתה בדיקה מחדש של 11 מבחנות מקוריות של הניסוי שנשתמרו בהקפאה, באמצעות טכנולוגיות חדישות של ספקטרומטריית מסה ו-HPLC והתגלה שהניסוי ייצר 22 חומצות אמינו, ולא 3. 20 מבין החומצות הללו הן הדרושות לקיום חיים.
אך מדוע לא נוצרו חיים? בתחילה סבר קירש כי הניסוי של מילר ויורי ארך זמן קצר מדי יחסית וכי אילו ניתן היה להריצו במשך מיליוני שנה, היו מתפתחים חיים. באמצעות מחשב העל שבנה יצר קירש סימולציה כדי לבחון טענה זו. הוא הריץ ניסוי שנדמה כי נערך במשך זמן של מיליוני שנה אך לצערו גם הוא לא הצליח לייצר חיים.
בחינה מחדש של חוקי הפיזיקה סייעה לו להבין את הבעיה. לפי החוק השני של התרמודינמיקה, השינוי באנטרופיה, מידת האי־סדר של מערכת (במקרה זה, היקום), לא יכול להיות שלילי, כלומר היקום שואף לאי־סדר ולפיזור אנרגיה. לפי חוק זה, לא אמורים היו להיווצר מבנים ביולוגיים כלל וחיים בפרט שכן מדובר במבנים מסודרים הדורשים השקעת אנרגיה בבנייתם. קירש טען שהתשובה לכך שבכל זאת נוצרים חיים היא כי איים קטנים של סדר או של ריכוזי אנרגיה מייעלים את תהליך פיזור האנרגיה וגורמים לאי סדר גדול יותר. דוגמה לטענה זו ניתן למצוא בתהליך הפוטוסינתזה שבו הצמח מפזר את אנרגיית השמש ביעילות על ידי הפיכתה לאנרגיה כימית וחום.
על פי המסקנה החדשה, נותן קירש למחשב העל את הפקודה הפשוטה "פזר אנרגיה" תוך שימוש ביכולות האדירות שבנה כדי שהדבר יתבצע ביעילות מקסימלית ואכן הסימולציה יוצרת תאים חיים.
בכך מנסה קירש כאתאיסט להוכיח שתהליך יצירת החיים ניתן להסבר על פי חוקי הטבע ואיננו דורש התערבות אלוהית.
לאן אנחנו הולכים?
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שפתר את שאלת המוצא, קירש ממשיך במצגת ומנסה להבין מהו העתיד. הוא טוען שכדי לנבא את העתיד יש להסתכל בעבר. על פי תורת האבולוציה בכלל ואבולוציה של האדם בפרט, כל מין חדש של אדם התפתח עוד במהלך תקופת שלטונו של קודמו בעולם ואחר כך השתלט על העולם במקומו. לדוגמה האדם הניאדרנטלי שלט בעולם עד לפני כ-40 אלף שנה ומאז ההומו ספיינס הוא השולט. בעזרת מחשב העל, קירש מנסה לחשב כמה עוד זמן נותר לאדם המודרני לשלוט בכיפה והמחשב נותן תוצאה של 50 שנים בלבד. קירש גם משער שהמין החדש כבר בקרבנו והוא למעשה כולל את מכשירי הטכנולוגיה המתקדמת שבהווה מצויים מחוץ לגוף האדם אך בעתיד יהיו בתוכו (כגון איברים מלאכותיים) ויהפכו אותו למין חדש – יצור כלאיים של אדם ומכונה.
בניגוד להצגת קירש לשלושת המנהיגים הדתיים, שהסתיימה בנימה אפוקליפטית, קירש מסיים את המצגת בנימה חיובית תוך הבעת תקווה שפיתוח מדעי וההשתחררות מסכסוכים דתיים יובילו לעתיד אוטופי של שלום ("דתות האופל נטושות והמדע המתוק שולט").
המשך העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המצגת הדהימה את העולם ועוררה ויכוחים נרחבים. אמברה חוזרת לארמון ולנגדון וגארסה מנוקים מכל ההאשמות. וינסטון מגלה כי, לפי צוואתו של קירש, הוא יבצע פקודת השמדה עצמית בשעה 13:00 למחרת.
בינתיים, ולדספינו מביא את חוליאן לפגישה סודית עם אביו הגוסס בעמק הנופלים הידוע לשמצה מתקופת פרנקו. המלך מודה כי הוא הומוסקסואל וכי הוא ואלדספינו הם נאהבים, אם כי היחסים היו אפלטוניים בגלל מחויבותו של ולדספינו לכנסייה. שניהם אומרים לחוליאן לא ללכת על פי המסורת הישנה, אלא לעשות מה שהוא מרגיש שמתאים למדינה. המלך מת במהלך הלילה וואלדספינו מתאבד, ומסיר כל חשד שהיה כלפיו לגבי רצח קירש. חוליאן מתפייס עם אמברה והם מחליטים להתחיל מחדש.
למחרת, כאשר הוא מנתח את כל ההתרחשויות שקרו, לנגדון מבין כי וינסטון הוא המקור האנונימי מונטה איגלסיה שהזין את התקשורת בתאוריות קונספירציה (הפירוש של המילים מונטה איגלסיה בספרדית הוא "הר/גבעה" ו"כנסייה", ובאנגלית חיבור של המילים Church+hill ואילו וינסטון נקרא על שמו של וינסטון צ'רצ'יל). הוא גם מזועזע לשמוע כי וינסטון הוא גם העוצר ששלח את האדמירל אווילה לרצוח את קירש. מתברר כי וינסטון ביצע חשבון של עלות מול תועלת בהתחשב בכך שקירש היה חולה סופני שרצה שתגליתו המדעית תתפרסם לכמה שיותר אנשים. וינסטון העריך שרצח קירש יהפוך אותו לקדוש מעונה – מה שיעלה את מספר הצופים במצגת. על הדרך הוא משתמש באווילה כדי להכפיש את המוניטין של הכנסייה הפלמריאנית, שנואי נפשו של קירש.
הידיעה שיצירתו המופלאה של ידידו היא זו שהביאה למותו משאירה את לנגדון מזועזע בעוד וינסטון משמיד את עצמו. למרות זאת, לנגדון חוזר לסגרדה פמיליה, שבה הוא ואחרים מגזעים שונים מאוחדים בתקווה לעתיד.
דמויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רוברט לנגדון: פרופסור אמריקני לסימבולוגיה באוניברסיטת הרווארד, קיימברידג', מסצ'וסטס.
- אדמונד קירש: מיליארדר בן ארבעים שנה וסטודנט לשעבר של רוברט לנגדון בהרווארד.
- אמברה וידאל: מנהלת מוזיאון גוגנהיים בילבאו, ארוסתו של נסיך ספרד חוליאן ושותפתו של אדמונד קירש.
- וינסטון: המחשב הקוונטי של אדמונד קירש ועוזרו האישי, שנקרא על שם וינסטון צ'רצ'יל.
- חוליאן: נסיך ספרד ויורש העצר.
- הבישוף אנטוניו ואלדספינו: הבישוף הנאמן למשפחת המלוכה הספרדית, אשר קירש נפגש בתחילתו של הרומן.
- רבי יהודה קובש: פילוסוף יהודי בולט.
- סייד אל-פאדל: אימאם אסלאמי בולט.
- אדמירל לואיס אווילה: קצין לשעבר של הצי הספרדי שאיבד את אשתו ובנו בפיגוע ולאחר מכן הופך לחבר אדוק בכנסייה הפלמריאנית. הוא אחד האנטגוניסטים העיקריים של הרומן.
- המפקד גארסה: מפקד הגווארדיה ריאל, המשמר המלכותי הספרדי, שנעצר בטעות על רצח קירש.
- האב בניה: הכומר של סגרדה פמיליה.
- מוניקה מרטין: רכזת יחסי הציבור של ארמון המלוכה הספרדי.
אתרים ויצירות המאוזכרים בספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
-
חזית מוזיאון גוגנהיים בבילבאו -
-
-
-
.jpg)
כתיבה והוצאה לאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוגוסט 2018, הספר דורג במקום הראשון ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס. הספר נכלל ברשימה עצמה במשך 23 שבועות.[4]
בראון בילה זמן רב בספרד[5] וביקר ברבים מהמקומות המוזכרים בספר, כגון הגוגנהיים בבילבאו.[6]
בראון כתב ועסק במחקר לצורך הספר במשך ארבע שנים. הוא הקדיש את יצירתו זו לאמו, שנפטרה בשנת 2017. במהדורת הבכורה הודפסו 2 מיליון עותקים ב-42 שפות שונות.[7]
ביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הניו יורק טיימס החמיא על "התמקדות ברעיונות רציניים הנוגעים לדת ולאתאיזם, והאם הדת והמדע יכולים להתקיים יחד" וציין את ההומור ה"גיקי" של הספר.[8] הגרדיאן מצא את המזימות האפוקליפטיות כנושא רלוונטי לעידן המודרני, אך הוא גם ציין שהדיאלוג בין הדמויות גרם להן להישמע קיברנטיות.[9] ביקורת נוספת של הגרדיאן גרסה כי "הספר היה מהנה בדרכו המגושמת".[10]
הוושינגטון פוסט מתח ביקורת חריפה וכינה את נושאי הספר ואת סגנון הכתיבה "שחוקים".[11] USA Today נתן לספר ציון של 2.5 מתוך 4 תוך טענה שמדובר באותו חומר ישן בלבוש חדש, אך העריך כי מעריצי סדרת לנגדון יאהבו את הספר.[12] הדיילי טלגרף תיאר את הספר כמתח קל המתמקד יותר בעובדות היסטוריות ורעיונות אינטלקטואליים ונתן לו ציון 3 מתוך 5 כוכבים. הביקורת תיארה את בראון כ"קומוניקטור טוב אך מספר סיפורים גרוע".[13]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מקור (באנגלית)- הספר "מקור", באתר "סימניה"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Schaub, Michael (May 30, 2017). "New Dan Brown book, 'Origin,' will continue his mega-selling Da Vinci Code series". Los Angeles Times.
- ^ Flood, Alison (September 28, 2016). "Dan Brown returns to Da Vinci decoder for new novel Origin". The Guardian.
- ^ Cowdrey, Katherine (28 September 2016). "New Dan Brown novel Origin out next year". The Bookseller.
- ^ The New York Times Best Sellers". Retrieved 13 September2018.
- ^ "Dan Brown on God and artificial intelligence in his new thriller, "Origin"". Retrieved 13 September 2018.
- ^ Italie, Hillel. "Dan Brown talks religion, science and his new novel 'Origin'". TribLIVE.com. Retrieved 13 September 2018.
- ^ "The World According to Dan Brown". Retrieved 13 September 2018.
- ^ "In Dan Brown's 'Origin,' Robert Langdon Returns, With an A.I. Friend in Tow". Retrieved 13 September 2018.
- ^ Conrad, Peter (8 October 2017). "Origin by Dan Brown – a Nostradamus for our muddled times". the Guardian. Retrieved 13 September 2018.
- ^ Leith, Sam (4 October 2017). "Origin by Dan Brown review – fun in its own galumphing way". the Guardian. Retrieved 13 September 2018.
- ^ "Review - Attention, Tom Hanks: Dan Brown's new novel, 'Origin,' is ready for you". Washington Post. Retrieved 13 September 2018.
- ^ "Robert Langdon chases clues, and God, in Dan Brown's 'Origin'". Retrieved 13 September 2018.
- ^ Kerridge, Jake (4 October 2017). "Origin by Dan Brown, review: light on action, heavy on historical factoids". Retrieved 13 September 2018 – via www.telegraph.co.uk.
| ספרים מאת דן בראון | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| ספרים |
| ||||
| עיבודים |
| ||||
| ספרים נוספים | מבצר דיגיטלי (1998) • נקודת ההונאה (2001) • סימפוניית הטבע (2020) | ||||