לדלג לתוכן

מפקד האוכלוסין בברית המועצות (1926)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כרזת קידום למפקד 1926

מפקד אוכלוסין 1926 של ברית המועצות רשמית, מפקד ברית המועצות הראשון התקיים בדצמבר 1926. זה היה כלי חשוב בבניין המדינה של ברית המועצות, סיפק לממשלה מידע אתנוגרפי חשוב וסייע בהפיכתה מחברת קיסרית לחברה סובייטית. ההחלטות שקיבלו אתנוגרפים בקביעת האתניות של יחידים, בין אם באזורים האסיאתיים או האירופיים של האימפריה הרוסית לשעבר, דרך עריכת "רשימת האתניות של ברית המועצות", וכיצד נמשכו גבולות מעורבבים לאזורים הייתה השפעה משמעותית על המדיניות הסובייטית בהמשך. אתנוגרפים, סטטיסטיקאים ובלשנים ערכו שאלונים ורשימת אתניות למפקד. עם זאת, הייתה להם גם מטרה שאפתנית יותר לשנות במכוון את זהותם על פי עקרונות המרקסיזם-לניניזם. כדברי אנסטס מיקויאן, ברית המועצות הייתה: "יצירה וארגון של מדינות חדשות".[1]

מפקדים קודמים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד ברית המועצות הראשון הגיע אחרי שני מפקדים חלקיים שביצעו הבולשביקים לאחר תפיסת השלטון שלהם ברוסיה. הראשון, המפקד הכללי של 1920, התרחש במהלך מלחמת האזרחים ומלחמת פולין-ברית המועצות. לפיכך היא לא הצליחה להתמודד עם עריכת מפקד בקרים, חלק גדול מטרנסדניסטריה, קווקז, אוקראינה, ביילורוסיה, המזרח הרחוק, סיביר ומרכז אסיה במרכז ברית המועצות, כמו גם עם חלקיה הצפוניים הרחוקים. עם זאת היה גידול של 15 מיליון איש בלבד: בשנת 1926 חלה עלייה באוכלוסייה בין 1920 ל-1926, המהווים כ-131,304,931 איש על פי מגזין TIME, בעוד שהיא עדיין לא נחשפה בהיסטוריה של רוסיה. מפקד 1923 הוגבל לערים. לפני המהפכה הרוסית, מפקד האימפריה הרוסית היחיד נעשה בשנת 1897.

מתודולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על ידי סיווג האוכלוסייה במונחים של לאומים - כמנוגדים לשבט או קהילה - יחד עם מדיניות שהעניקה למדינות הללו אדמות, משאבים וזכויות, עודדו מומחים ואליטות מקומיות להתערב באיסוף המידע אודותיהם.

רשימת אתניות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימה זו, הנקראת "תוכנית ועיבוד רישום אתני כלל-סובייטי לשנת 1926, כרך 7, מילון הלאומים" ופורמסה במוסקבה 1927, פותח על ידי קודמו של השירות הפדרלי לסטטיסטיקה: המינהל המרכזי לסטטיסטיקה של ברית המועצות.[2]

רשימת הלאומים וקבוצות אתניות (מצוינים לאומים, אשר מנו לפחות 50,000 במפקד)
  1. רוסים – 77,791,124
  2. אוקראינים – 31,194,976
  3. בלארוסים – 4,738,923
  4. קזחים – 3,968,289
  5. אוזבקים – 3,904,622
  6. טטרים – 3,159,176 [3]
  7. יהודים – 2,680,823[4]
  8. גאורגים – 2,149,461 [5]
  9. אזרים – 1,706,605
  10. ארמנים – 1,567,568
  11. מורדבינים – 1,340,415
  12. גרמנים – 1,238,549
  13. צ'ובאשים – 1,117,419
  14. טג'יקים – 978,680
  15. פולנים – 782,334
  16. טורקמנים – 763,940
  17. קירגיזים - 762,736
  18. בשקירים – 713,693
  19. אודמורטים - 514,187
  20. מארים - 428,192
  21. ואינחים - 392,600 [6]
  22. מולדובנים – 278,903
  23. אוסטים – 272,272
  24. קרלים - 248,120
  25. מישארי - 242,640
  26. יקוטים - 240,709
  27. בוריאטים - 237,501
  28. קומי - 226,383
  29. יוונים – 213,716
  30. אווארים קווקזים - 158,769
  31. אסטונים - 154,666
  32. לטבים – 151,410
  33. פרמיאקים - 149,488
  34. קאראקלפאקים – 146,317
  35. קברדינים - 139,925
  36. פינים - 134,701
  37. לזגינים - 134,529
  38. קלמיקים – 132,114
  39. בולגרים – 111,296
  40. דרגינים - 108,963
  41. קומיקים - 94,549
  42. קוריאנים - 86,999
  43. טלישים - 77,323
  44. כורדים - 69,184
  45. צ'רקסים - 65,270
  46. צוענים - 61,234
  47. אבחזים - 56,957
  48. קארצ'ים - 55,123
  49. אויגורים - 53,010

אוכלוסייה לפי רפובליקות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ברית המועצותברית המועצות רוסיה - 100,891,244 (17,442,655 אוכלוסייה עירונית)
    • הרפובליקה הקזחית - 6,503,006 (עירונית: 539,249)
    • הרפובליקה הקירגיזית - 993,004 (עירונית: 121,080)
  • הרפובליקה האוקראינית - 29,018,187 (עירונית: 5,373,553)
  • ברית המועצותברית המועצות הרפובליקה האוזבקית - 5,272,801 (1,102,218 אוכלוסייה עירונית)
    • הרפובליקה הטג'יקית - 827,200
  • ברית המועצותברית המועצות בלארוס - 4,983,240 (847,830 אוכלוסייה עירונית)
  • ברית המועצותברית המועצות עבר הקווקז
    • הרפובליקה הגרוזינית - 2,666,494 (594,221 אוכלוסייה עירונית)
    • אזרבייג'ן - 2,314,571 (649,557 אוכלוסייה עירונית)
    • הרפובליקה הארמנית - 880,464 (167,098 אוכלוסייה עירונית)
  • ברית המועצותברית המועצות הרפובליקה הטורקמנית - 1,000,914 (עירוני: 136,982)
  • סך הכל בברית המועצות - 147,027,915 (עירונית: 26,314,114)

עשרת הערים הגדולות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דירוג עיר אוכלוסייה
1 מוסקבה 2,025,947
2 לנינגרד 1,614,008
3 קייב 513,637
4 באקו 453,333
5 אודסה 420,862
6 חרקוב 417,342
7 טשקנט 323,544
8 רוסטוב על הדון 308,103
9 טביליסי 294,044
10 דנפרופטרובסק 232,925

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Henry Joachim Dubester (1948). "USSR: Census of 1926". National Censuses and Vital Statistics in Europe, 1918–1939: An Annotated Bibliography, with 1940–1948 Supplement. USA: Gale Research Company.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Национальный вопрос и национальная култура в Северо-Кавказском крае (Итоги и перспективы): К предстоящему съезду горских народов" (Natsionalny vopros i natsionalnaya kultura v Severo-Kavkazskom kraye (Itogi i perspektivy): K predstoyashchemu syezdu gorskikh narodov), Rostov-on-Don, 1926.
  2. ^ Empire of Nations: Ethnographic Knowledge and the Making of the Soviet Union by Francine Hirsch, Cornell University Press, 2005, pp. 329–333
  3. ^ כולל תת-קבוצה אתנית של טטרים, הנקראת מישארי
  4. ^ במהלך המפקד יהודים חולקו לקבוצות: יהודים (אשכנזים) - 2,599,973, יהודי ההרים - 25,974, יהודים גאורגים - 21,471, יהודים בוכרים - 18,698, קרימצ'קים - 6,383, קראים - 8,324
  5. ^ כולל קבוצות אתניות : מגרלים, אג'רים, סוואנים, לאזים
  6. ^ שם כולל לצ'צ'נים ואינגושים, שהיה מקובל אז