מפלגת העצמאות (איסלנד)
,_2017_logo.svg){kind=logo} | |
| מדינה |
 איסלנד |
|---|---|
| מנהיגים | ביארני בנדיקטסון |
| תקופת הפעילות | 25 במאי 1929 – הווה (95 שנים) |
| אידאולוגיות | שמרנות, ליברליזם |
| אותיות | D |
| שיא כוחה | 26 (1999) |
| שפל כוחה | 15 (1931) |
| נוצרה מתוך | המפלגה השמרנית, המפלגה הליברלית |
| מטה |
רייקיאוויק  |
| מיקום במפה הפוליטית | ימין |
| ארגונים בינלאומיים |
איחוד הדמוקרטיה הבין-לאומי, מפלגת העם האירופית |
| נציגויות בפרלמנטים | |
| אלת'ינגי |
16 / 63 |
|
xd | |
  | |
מפלגת העצמאות (באיסלנדית: Sjálfstæðisflokkurinn) היא מפלגה ליברלית-שמרנית[1][2]. כיום מפלגת העצמאות היא המפלגה הגדולה ביותר באלת'ינגי, הפרלמנט האיסלנדי. המפלגה הוקמה בשנת 1929 אחרי מיזוג בין המפלגה השמרנית למפלגה הליברלית. מטרת האיחוד הייתה להביא לסופו של האיחוד בין איסלנד לדנמרק, דבר שקרה לבסוף בשל כיבוש דנמרק בידי הגרמנים בשנת 1944. מאז, המפלגה תמיד הייתה למפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט, עד לשנת 2009 כשהברית הסוציאל-דמוקרטית עקפה לראשונה את מפלגת העצמאות וזכתה ב-20 מושבים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המפלגה נוסדה ב-25 במאי 1929 כתוצאה ממיזוג של המפלגה השמרנית עם המפלגה הליברלית. אחרי האיחוד החליטו ראשי המפלגה לכנות אותה באותו השם שכונתה מפלגת העצמאות ההיסטורית, שהתמוססה בשנת 1927, בעיקר בגלל הקמת המפלגה השמרנית והמפלגה הליברלית[3]. כבר מממערכת הבחירות הראשונה שלה בשנת 1931 המפלגה הייתה לגדולה ביותר בפרלמנט, עד לבחירות שהתקיימו בשנת 2009. בשנת 1934 חלק מחברי המפלגה פרשו ממנה והקימו המפלגה הלאומנית שהייתה קיצונית ובסוף פעילותה נאסרה.
המפלגה חזרה למעמדה כמפלגה הגדולה ביותר לאחר בחירות 2013, כשזכתה ב-19 מושבים. המפלגה הקימה ממשלה יחד עם המפלגה הפרוגרסיבית שהחזיקה שלוש שנים עד שנחשפה פרשת 'מסמכי פנמה' בהם התברר כי יושב ראש מפלגת העצמאות וראש הממשלה סיגמונדור דויד גונלאוגסון היה שותף בבעלות חברה מאיי הבתולה הבריטיים אשר החזיקה מניות של שלושה בנקים איסלנדיים. במהלך המשבר הכלכלי ב-2008 הוא פעל כדי למנוע פגיעה במשקיעים זרים (ובכך למנוע פגיעה במניות שלו). עם כניסתו לפרלמנט ב-2009 הוא לא דיווח על המניות ומכר אותן לאשתו בדולר אמריקני אחד. אחרי לחץ פוליטי גדול, ב-5 באפריל נכנע גונלאוגסון ללחץ והתפטר מראשות הממשלה ואיסלנד הלכה לבחירות[4].
הבחירות הפרלמנטריות שהתקיימו בשנת 2016 הביאו להקמת ממשלה בראשות מפלגת העצמאות יחד עם עתיד מזהיר, מפלגת הרפורמה, תנועת השמאל הירוק, והמפלגה הפרוגרסיבית. כיום מפלגת העצמאות מחזיקה ב-16 מושבים בפרלמנט והיא המפלגה הגדולה ביותר.
מנהיגי המפלגה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מס' | יושב ראש | תחילת כהונה | סיום כהונה | משך הזמן | |
|---|---|---|---|---|---|
| 1 | 
|
ג'ון ת'רלסקסון
(1877–1935) |
29 במאי 1929 | 2 באוקטובר 1934 | 5 שנים, 4 חודשים, 3 ימים
(1,952 ימים) |
| 2 | 
|
אולאפור תורס(1892–1964) | 2 באוקטובר 1934 | 22 באוקטובר 1961 | 27 שנים, 20 יום
(9,882 ימים) |
| 3 | 
|
ביארני בנדיקטסון(1908–1970) | 22 באוקטובר 1961 | 10 ביולי 1970 | 8 שנים, 8 חודשים, 18 יום
(3,183 ימים) |
| 4 | 
|
יוהאן הפסטין(1915–1980) | 10 ביולי 1970 | 12 באוקטובר 1973 | 3 שנים, 3 חודשים, 2 ימים
(1,190 יום) |
| 5 | Geir Hallgrímsson
(1925–1990) |
12 באוקטובר 1973 | 6 בנובמבר 1983 | 10 שנים, 25 יום
(3,677 ימים) | |
| 6 | ת'ורסטיין פאלסון(1947) | 6 בנובמבר 1983 | 10 במרץ 1991 | 7 שנים, 4 חודשים, 4 ימים
(2,681 ימים) | |
| 7 | 
|
דוד אודסון(1948) | 10 במרץ 1991 | 16 באוקטובר 2005 | 14 שנים, 7 חודשים, 6 ימים
(5,334 ימים) |
| 8 | 
|
גייר הארדה(1951) | 16 באוקטובר 2005 | 29 במרץ 2009 | 3 שנים, 5 חודשים, 13 ימים
(1,260 יום) |
| 9 | 
|
ביארני בנדיקטסון(1970) | 29 במרץ 2009 | מכהן | 11 שנים, 23 יום
(4041 ימים) |
תוצאות הבחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]| בחירות | הצבעות | % | מקומות ישיבה | +/– | ממשלה |
|---|---|---|---|---|---|
| 1931 | 16,891 | 43.8 | 15 / 42
|
- | האופוזיציה |
| 1933 | 17,131 | 48.0 | 20 / 42
|
5+ | קואליציה |
| 1934 | 21,974 | 42.3 | 20 / 49
|
- | האופוזיציה |
| 1937 | 24,132 | 41.3 | 17 / 49
|
3- | האופוזיציה |
| 1942 (יולי) | 22,975 | 39.5 | 17 / 49
|
- | מיעוט |
| 1942 (אוקטובר) | 23,001 | 38.5 | 20 / 52
|
+3 | האופוזיציה |
| 1946 | 26,428 | 39.5 | 20 / 52
|
- | קואליציה |
| 1949 | 28,546 | 39.5 | 19 / 52
|
1+ | מיעוט |
| 1953 | 28,738 | 37.1 | 21 / 52
|
2+ | קואליציה |
| 1956 | 35,027 | 42.4 | 19 / 52
|
2- | האופוזיציה |
| 1959 (יוני) | 36,029 | 42.5 | 20 / 52
|
1+ | האופוזיציה |
| 1959 (אוקטובר) | 33,800 | 39.7 | 24 / 60
|
4+ | קואליציה |
| 1963 | 37,021 | 41.4 | 24 / 60
|
- | קואליציה |
| 1967 | 36,036 | 37.5 | 23 / 60
|
1- | קואליציה |
| 1971 | 38,170 | 36.2 | 22 / 60
|
1+ | האופוזיציה |
| 1974 | 48,764 | 42.7 | 25 / 60
|
3+ | קואליציה |
| 1978 | 39,982 | 32.7 | 20 / 60
|
5+ | האופוזיציה |
| 1979 | 43,838 | 35.4 | 21 / 60
|
1+ | האופוזיציה |
| 1983 | 50,251 | 38.6 | 23 / 60
|
2+ | קואליציה |
| 1987 | 41,490 | 27.2 | 18 / 63
|
5- | קואליציה |
| 1991 | 60,836 | 38.6 | 26 / 63
|
8+ | קואליציה |
| 1995 | 61,183 | 37.1 | 25 / 63
|
1- | קואליציה |
| 1999 | 67,513 | 40.7 | 26 / 63
|
1+ | קואליציה |
| 2003 | 61,701 | 33.6 | 22 / 63
|
4- | קואליציה |
| 2007 | 66,754 | 36.6 | 25 / 63
|
3+ | קואליציה |
| 2009 | 44,371 | 23.7 | 16 / 63
|
9+ | האופוזיציה |
| 2013 | 50,454 | 26.7 | 19 / 63
|
3+ | קואליציה |
| 2016 | 54,990 | 29.0 | 21 / 63
|
2+ | קואליציה |
| 2017 | 49,543 | 25.2 | 16 / 63
|
5- | קואליציה |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מפלגת העצמאות (באיסלנדית, באנגלית ובפולנית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נורדיסק, וולפרם, מפלגות ובחירות באירופה, 2017
- ^ Joakim Nergelius, Nordic and Other European Constitutional Traditions, BRILL, 2006-06-08, ISBN 978-90-474-0978-6. (באנגלית)
- ^ שרון סקוברסקי, מפלגות פוליטיות באירופה, אוניברסיטת מישגן, עמ' 522, מסת"ב 978-0-313-23804-8
- ^ Tim Hume, Zoe Robert and Holly Yan CNN, Iceland swears in new PM amid Panama Papers fallout, CNN