מעורבות ארצות הברית בשינויי משטר באמריקה הלטינית

מעורבות ארצות הברית בשינויי משטר באמריקה הלטינית באה לידי ביטוי בדרך כלל בתמיכה אמריקאית בהפיכה במדינה בה שולטת מפלגת שמאל פוליטי, ואת מקומה תופסת ממשלת בובות, המונהגת על ידי איש צבא המשליט במדינה משטר סמכותני. הפיכות אלה היו נפוצות בעיקר בתקופת המלחמה הקרה, בהתאם לדוקטרינת טרומן. לעיתים קרובות ההפיכות התרחשו ברפובליקות בננות, מדינות חסרות יציבות פוליטית וכלכלית, על מנת לקדם את מטרותיה העסקיות של ארצות הברית במדינה.

מעורבות ארצות הברית בשינויי משטר באמריקה הלטינית התרחשה בעיקר במהלך המאה ה-20, אך לאורך ההיסטוריה נרשמו מקרים של מעורבות ארצות הברית בשינויי משטר במדינות רבות בעולם.

היסטוריה

אורוגוואי

ארצות הברית תמכה בהפיכה הצבאית באורוגוואי בשנת 1973 וברודן חואן מריה בורדברי ששימש כנשיא עד שנת 1984. השלטון הצבאי הוציא אל מחוץ לחוק איגודי עובדים ומפלגות פוליטיות. בשנת 1984 פרצה שביתה כללית במשק שאילצה את הצבא לסגת מהשלטון ולערוך בחירות דמוקרטיות.

אל סלוודור

במהלך המאה ה-20 התערבה ארצות הברית מספר פעמים במערכות בחירות באל סלוודור, מתוך דאגה לאינטרסים העסקיים של חברת הפירות המאוחדת, שייצאה לארצות הברית בננות ואננס (מכאן הכינוי "רפובליקת בננות"). הנשיאים שהוצבו במדינה מטעם ארצות הברית עוררו עליהם את זעם האיכרים, ונתקלו בהתנגדות אלימה שגרמה למלחמת אזרחים במדינה.

ארגנטינה

ערך מורחב – המשטר הצבאי בארגנטינה (1976–1983)

בארגנטינה בוצעה בשנת 1976 הפיכה צבאית בה הודחה נשיאת ארגנטינה, איסבל פרון, שנבחרה באופן דמוקרטי. את מקומה תפסה חונטה צבאית שהנהיגה במדינה שלטון דיקטטורי בראשותו של הגנרל חורחה רפאל וידלה. תחת משטר זה נרצחו כ-30,000 בני אדם בהיעלמות כפויה. המשטר ביצע הפרות רבות של זכויות אדם, בהן מעצרים חוץ-משפטיים, הוצאות להורג המוניות, עינויים, אונס, היעלמות אסירים פוליטיים ומתנגדי המשטר וחטיפת תינוקות.

ההפיכה והמשטר הצבאי זכו לתמיכת ממשלת ארצות הברית. שר החוץ האמריקאי הנרי קיסינג'ר ערך כמה ביקורים רשמיים בארגנטינה במהלך השלטון הצבאי.

בוליביה

ממשלת ארצות הברית תמכה בהפיכה בבוליביה בשנת 1971 בראשות הגנרל הוגו בנסר , שהפילה את הנשיא המכהן חואן חוסה טורס . טורס נתפס בעיני ארצות הברית כאיש שמאל, בפרט לאחר שכינס אספה עממית בה היו מיוצגים מגזרי עובדים, בהם כורים, מורים ואיכרים.

בנסר הוביל הפיכה צבאית עקובה מדם, ולאחר שתפס את השלטון קיבל סיוע צבאי ואזרחי מממשלת ארצות הברית. בתקופת שלטונו של בנסר הוא דיכא את חופש הביטוי, פירק איגודי עובדים וסגר אוניברסיטאות. אלפי מתנגדים פוליטיים נכלאו ונחקרו בעינויים, רבים מהם נרצחו או "נעלמו".

טורס, הנשיא המודח, נמלט לבואנוס איירס, שם נחטף ונרצח בשנת 1976 כחלק ממבצע קונדור, במהלכו דיקטטורים בדרום-אמריקה רצחו את יריביהם הפוליטיים בסיוע ארצות הברית.

בשנת 1978 אילץ ממשל קרטר את בנסר להשיב בהדרגה את הדמוקרטיה למדינה ולערוך בחירות חופשיות.

ברזיל

כבר בשנת 1962 נשיא ארצות הברית, ג'ון פ. קנדי, ביקש "למנוע מברזיל להיות דומה לסין או קובה". מדיניות אנטי-קומוניסטית זו נמשכה על ידי יורשו, לינדון ג'ונסון.

בשנת 1964 בוצעה בברזיל הפיכה בתמיכת ממשל ג'ונסון בה הודח נשיא ברזיל הסוציאל-דמוקרט ז'ואאו גולאר. לאחר מכן נשלטה המדינה בידי רודנים במשך שנים רבות.

גואטמלה

נשיא גואטמלה, חקובו ארבנס גוסמן, שנבחר בבחירות דמוקרטיות וחופשיות, ניסה לבצע רפורמות חברתיות במדינה, אך בשנת 1954 הודח בהפיכה צבאית בתמיכת ה-CIA. הפיכה זו החלה תקופה של שלטון צבאי דיקטטורי במדינה, שנמשך כ-40 שנה וזכה לתמיכה אמריקאית.

אפראין ריוס מונט, אחד הדיקטטורים ששלט במדינה זמן רב, נפגש באופן רשמי עם נשיא ארצות הברית רונלד רייגן, שהעניק תמיכה צבאית וכלכלית למשטרו. מונט הואשם מאוחר יותר בפשעים נגד האנושות.

הרפובליקה הדומיניקנית

במאי 1961 נרצח שליט הרפובליקה הדומיניקנית, רפאל טרוחיו, בכלי נשק שסופקו על ידי ה-CIA, שסייע למתנגדיו. במקומו הוצב חואן בוש , שקיבל מימון מה-CIA, אך הוא הודח בשנת 1963.

ונצואלה

משנת 2000, בה נבחר הוגו צ'אווס לנשיא ונצואלה והנהיג בה רפורמות סוציאליסטיות, ניסתה ארצות הברית להפילו.

בשנת 2002 היה ניסיון להפיכה צבאית במדינה, והנשיא צ'אווס הודח על ידי חברי האופוזיציה. נציגי ממשל בוש קיימו פגישות עם מנהיגי האופוזיציה במשך חודשים לפני ניסיון ההפיכה, ולאחר הדחת צ'אווס מיהרו להביע תמיכה בשלטון החדש. אולם כעבור יומיים הוחזר צ'אווס לתפקידו, לאחר לחץ של איגודי העובדים במדינה והבעת תמיכה מצד מפקדי הצבא.

בשנת 2013 ירש ניקולאס מדורו את תפקידו של צ'אווס, ומאז נאבק ללא הרף נגד ההשפעה האמריקאית במדינה. במספר הזדמנויות הוא טען שארצות הברית מתכננת הפיכה על מנת להפילו. בשנת 2015 הורתה ארצות הברית להטיל סנקציות על שבעה שרים בממשלת מדורו בגין הפרת זכויות אדם, צעד שהוצג על ידי מדורו כרדיפה פוליטית. לאחר שגם ארגון מדינות אמריקה יצא נגד השלטון הדיקטטורי במדינה, טען מדורו שהארגון משתף פעולה עם ארצות הברית על מנת להפילו.

ב-20 במאי 2018 נבחר מדורו מחדש, אך במערכת הבחירות היה אחוז הצבעה נמוך במיוחד, ותוצאותיה נחשדו כזיוף. כתוצאה מהבחירות נוצר משבר חוקתי בוונצואלה.

לאחר הבחירות הושבע מדורו כנשיא, אך לאחר שבועיים הושבע חואן גואידו כנשיא זמני של ונצואלה, בעקבות הטענה של האופוזיציה בוונצואלה ושל מדינות וארגונים בינלאומיים, שתוצאות הבחירות אינן לגיטימיות. נשיאותו של גואידו מוכרת על ידי 57 מדינות, בהן ארצות הברית וישראל, בעוד ש-21 מדינות תומכות במדורו.

באוגוסט 2019 נודע כי הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי העניקה כ-42 מיליון דולר למפלגתו של גואידו, תקציב שיועד למשכורות, נסיעות ועלויות נלוות. במקביל הטיל ממשל טראמפ סנקציות נוספות על ונצואלה, כחלק מהמאמצים להדיח את מדורו מתפקידו. הממשל הורה להקפיא את כל נכסי ממשלת ונצואלה בארצות הברית ואסרה על עסקאות בינה לבין אזרחים וחברות אמריקאיות.

ניקרגואה

ראו גם – פרשת איראן–קונטראס

ארצות הברית כבשה את ניקרגואה במהלך מלחמות הבננה ושלטה בה מ-1912 עד 1933, אך גם לאחר מכן נותרו במדינה כוחות צבא אמריקאיים והיא הייתה נתונה להשפעה ישירה של ארצות הברית.

בבחירות בניקרגואה בשנת 1974 נבחר שוב הרודן אנסטסיו סומוסה דביילה, שזכה לתמיכת ארצות הברית. הוא הודח בידי החזית הסנדיניסטית, ובהמשך נרצח בהתנקשות בחייו בפרגוואי. בניקרגואה התרחשה במשך שנים רבות מלחמת אזרחים בין החזית הסנדיניסטית לקונטראס, שאומנו, מומנו וחומשו על ידי ה-CIA.

פנמה

מעורבות ארצות הברית שזורה בהיסטוריה של פנמה. פרדיננד דה לספס, שיזם וניהל את פרויקט תעלת סואץ, הקים בשנת 1880 חברה לכריית תעלת פנמה. בשנת 1889, לאחר שהחברה פשטה את הרגל (עקב שערוריית פנמה), ארצות הברית אילצה את קולומביה להעניק עצמאות לפנמה (שהייתה עד אז חלק מקולומביה), ואז רכשה את הנכסים של חברת תעלת פנמה וסיימה את כריית התעלה בשנת 1914.

עם סיום הכרייה, האזור סביב התעלה הושם תחת ריבונות ארצות הברית. רק בשנת 2000 הועברה השליטה בתעלה לידי פנמה.

בשנת 1981 נהרג בתאונת מטוס אומאר טוריחוס , ראש החונטה הצבאית ששלטה בפנמה. טוריחוס תמך בקבוצות מורדים אנטי-אמריקאים בניקרגואה, ואת מקומו תפס מנואל נורייגה, שהיה בן ברית של הממשל האמריקאי ושל ה-CIA. על אף זאת, היחסים בין נורייגה לממשלת ארצות הברית התדרדרו וגרמו לפלישה האמריקאית לפנמה, שהסתיימה בהפלתו של נורייגה.

פרגוואי

ארצות הברית תמכה בשלטון הדיקטטורה של מפלגת "האיגוד הרפובליקני הלאומי" בפרגוואי, שנמשך 65 שנה, ברובן שלט בה אלפרדו סטרסנר. לאחר ההפיכה השלטונית שהפילה את סטרסנר בשנת 1989 תמכה ארצות הברית בשלטון החדש, שאנשיו היו אף הם ממפלגת השלטון.

רק בבחירות בשנת 2008 הודחה מפלגת "האיגוד הרפובליקני הלאומי" מהשלטון, ופרננדו לוגו נבחר לנשיא פרגוואי. ממשלת לוגו ביצעה רפורמות חברתיות רבות, בהן פתרונות דיור לבעלי הכנסה נמוכה, טיפול רפואי חינם בבתי חולים ציבוריים, שיקום השכבות הנמוכות באוכלוסייה וקידום זכויות העמים הילידים.

פרו

ה-CIA היה מעורב בפוליטיקה של פרו משנת 1962 עד 2004, בתחילה כדי לתמוך בגופים ממשלתיים אנטי-קומוניסטים, ובהמשך ה-CIA הסתייע בגורמי מודיעין פרואניים במהלך המלחמה בסמים. הנשיא אלברטו פוג'ימורי וראש המודיעין הפרואני ולדימירו מונטסינוס נתמכו בגלוי על ידי ה-CIA.

צ'ילה

בשנת 1970 נבחר סלבדור איינדה לנשיא צ'ילה בבחירות דמוקרטיות, והנהיג מדיניות סוציאל-דמוקרטית. בתגובה הורה ריצ'רד ניקסון, נשיא ארצות הברית, לפתוח במלחמת סחר מול צ'ילה. בשנת 1973 בוצעה במדינה הפיכה צבאית במעורבות ה-CIA. בראש ההפיכה עמד אוגוסטו פינושה, שהנהיג במדינה דיקטטורה צבאית בגיבוי ארצות הברית.

המשטר הצבאי בצ'ילה התאפיין בדיכוי שיטתי של מפלגות פוליטיות וברדיפת מתנגדים במידה שהייתה חסרת תקדים בהיסטוריה של צ'ילה. בתקופת השלטון הצבאי נמנו למעלה מ-3,000 הרוגים או נעדרים, עשרות אלפי אסירים שעברו עינויים, וכ-200,000 מתושבי צ'ילה שאולצו להגר מהמדינה. השפעת הדיקטטורה על הפוליטיקה והכלכלה של צ'ילה מורגשת עד היום.

קובה

ארצות הברית כבשה את קובה ושלטה בה משנת 1898 עד 1902, ומשנת 1906 עד 1909. כמו כן נשלטו חלקים גדולים מהאי בידי צבא ארצות הברית משנת 1917 עד 1922.

לאחר מכן הובילו מנהיגי קובה מדיניות סוציאליסטית במדינה. בשנת 1952 ביצע הגנרל פולחנסיו בטיסטה הפיכה צבאית נגד הנשיא קרלוס פריו סוקראס ואילץ אותו לצאת לגלות במיאמי, פלורידה. ההפיכה עוררה תנועה אנטי-אמריקאית בראשותו של פידל קסטרו, שהצליח להדיח את בטיסטה בשנת 1959 במהפכה הקובנית. קסטרו הלאים את העסקים האמריקאיים במדינה, בהם בנקים, בתי זיקוק לנפט, ומטעי סוכר וקפה. בתגובה יזמה ארצות הברית את הפלישה למפרץ החזירים, מבצע כושל שניסה למוטט את משטרו של קסטרו, במהלכו ה-CIA אימן ומימן מורדים קובנים. במהלך השנים ניסו אנשי ה-CIA להתנקש בקסטרו 8 פעמים.

ארצות הברית החילה סנקציות על קובה משנת 1960, והן נמשכות עד היום. סנקציות אלה פגעו קשות בכלכלת המדינה, במצב הסוציו-אקונומי ובתיירות, וגרמו לגל הגירה עצום מקובה לארצות הברית. בשנת 2017 הודיע נשיא ארצות הגרית ברק אובמה על שורת הקלות בסנקציות, אך לאחר תקופה קצרה הוא הוחלף על ידי דונלד טראמפ, שביטל את ההקלות.

קוסטה ריקה

קוסטה ריקה היא מדינה חריגה מבחינת ההשפעה האמריקאית. התקיים בה משטר סמכותני רק לתקופה קצרה, משנת 1917 עד 1919, וממשלת ארצות הברית, בראשות וודרו וילסון, לא הכירה בו.

בשנת 1948 פרצה בקוסטה ריקה מלחמת אזרחים, שבסופה הופלה הממשלה שזכתה לתמיכת הקומוניסטים, וה-CIA סייע לכוחות האופוזיציה. הנשיא החדש, חוסה פיגרס פרר, אכזב את האמריקאים: הוא אימץ גישה שמאלית והמשיך את הרפורמות החברתיות שיזמה הממשלה הקודמת. לאחר שנה וחצי שבה קוסטה ריקה למערכת בחירות דמוקרטית.

ראו גם

• החצר האחורית של אמריקה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מעורבות ארצות הברית בשינויי משטר באמריקה הלטינית בוויקישיתוף