מנחם מנדל דיזנדרוק
 | |
| הרב מנחם מנדל דיזנדרוק. סאן פאולו 1970. | |
| לידה |
30 ביוני 1902 סטרי, גליציה |
|---|---|
| פטירה |
30 באפריל 1974 (בגיל 71) סאן פאולו, ברזיל  |
| תקופת הפעילות |
? – 30 באפריל 1974 |
| תחומי עיסוק | רב, דרשן, חוקר, זמר בריטון, פעיל ציוני |
| רבותיו | הרב צבי פרץ חיות; הרב משה וונדרמן; הרב משה אביגדור עמיאל; מכס קליין |
  | |
מנחם מנדל דיזנדרוק (30 ביוני 1902, כ"ב בסיון תרס"ב, – 30 באפריל 1974, ח' באייר תרל"ד) היה רבה של קהילת ליסבון, רב קהילה בסאן פאולו, דרשן, זמר בריטון, חוקר ופעיל ציוני.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנחם דיזנדרוק נולד בשנת 1902 בסטרי, גליציה, לאברהם הקר ולליבה יהודית דיזנדרוק. לאחר שהתייתם מאימו עבר לקולומיאה ובשנת 1911 עברה משפחתו לווינה, שם הוא למד בבית המדרש לרבנים בהדרכתו של הרב צבי פרץ חיות, רבה של וינה. כמו כן, למד לימודי קודש אצל דודו, הרב ד"ר משה וונדרמן. הוסמך לרבנות בשנת 1927. במקביל ללימודי הרבנות, רכש הכשרה מוזיקלית בהלחנה ובשירה בקונסרבטוריון (היום: האוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה), בהדרכתו של מכס קליין.
השתתף בתנועות הנוער הציוניות שפעלו בווינה ובין היתר היה חבר בחברת "אהבת ציון", שם הכיר גם את אשתו, הלנה (אלישבע צביה) איינהורן. השניים נישאו באנטוורפן בשנת 1927.
בשנים 1927 עד 1930 חי בבלגיה ובשנת 1928 קיבל את קהילתו הראשונה באנטוורפן. למד אצל הרב אביגדור עמיאל.
בפורטוגל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1930 הוזמן על ידי הקהילה היהודית הספרדית בליסבון לשמש מנהיגה הרוחני, ליד הרב אברהם קסטיל מחברון. לאחר פטירתו של הרב קסטיל בשנת 1944, כיהן כרב הקהילה עד לשנת 1952. בדמותו הכריזמטית השפיע על הנוער בתחום היהדות והציונות.[1]
בימי מלחמת העולם השנייה הוא מונה לנציג-כבוד של הסוכנות היהודית, של קרן היסוד ושל הקרן הקימת לישראל, עבור פורטוגל, ספרד ומרוקו (בשנים 1940–1945) ונשיא ההסתדרות הציונית בפורטוגל (1944-1940). במסגרת תפקידים אלה, היה מעורב במאמצים ובפעולות שנעשו על ידי אותם גופים להצלתם של פליטים יהודים שהגיעו לפורטוגל והתיישבו בליסבון ובערים אחרות בסביבתה. עבד בשיתוף פעולה גם עם הארגונים HIAS, ג'וינט ועוד, שפעלו בפורטוגל להצלתם של הפליטים.
קיבל אישור מיוחד לחקור את המסמכים ההיסטוריים השמורים בארכיון הלאומי טורה דו טומבו (Torre do Tombo), הנוגעים לתולדות היהודים בפורטוגל, בעת שהכניסה לארכיון טרם אושרה לכלל הציבור. תרם מידיעותיו בשפה העברית וביהדות לחוקרים מקומיים שעסקו בתחומים אלה ובשל כך התמנה חבר־כבוד באקדמיה למדעים של פורטוגל. בין היתר השתתף במחקר ביבליוגרפי על אודות ספרי דפוס עבריים שראו אור בפורטוגל לפני המאה ה-16 (אינקונבולה).[2] פרסם שורת מחקרים בתחום המוזיקה היהודית, כגון "היהדות והמוזיקה" (1937), "קופלס ספרדיים" (1938) ועוד.
בראשית שנות השלושים, כאשר הזמרת הלירית והמוזיקולוגית אמה רומרו דה קמרה רייס (Emma Romero da Câmera Reis), קידמה את קיומם של קונצרטים ורסיטלים שהציגו מלחינים חדשים המבצעים מוזיקה מן העולם, דיזנדרוק שיתף עימה פעולה והופיע בסדרה של קונצרטים בהם ביצע שירים בעברית וביידיש. הצטיין כזמר של יצירות קלסיות בהופעות שזכו לתהודה תקשורתית בעיתוני התקופה. הוא התמנה לחבר-כבוד של האגודה הלאומית למוזיקה הקאמרית ושל הקונסרבטוריון למוזיקה בליסבון, בהם ביצע את יצירותיהם של המלחינים שומאן, שוברט, דבוז'אק ומאהלר.
בברזיל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשלהי 1952 נקרא הרב דיזנדרוק לסאן פאולו, ברזיל, כדי לנהל את בית הספר "בית־חינוך" והתיכון "יבנה".
בין 1956–1959, כיהן כרב הקהילה הספרדית של סאן פאולו; בין 1959–1964, רב בקהילה הקונסרבטיבית Congregação Israelita Paulista, בחטיבה האורתודוקסית שלה. מאז ועד לפטירתו, היה רב הקהילה Congregação e Beneficencia Sefardi Paulista, של יהודי חלב בסאן-פאולו.
היה חבר במספר מועצות, בין היתר של הקונפדרציה הישראלית של ברזיל, של הפדרציה הישראלית של מדינת סאו פאולו, של ההסתדרות הציונית של ברזיל (שימש סגן־נשיא ההסתדרות במשך כמה שנים) ושל תנועת "המזרחי". הרבה להשתתף בכינוסים שעודדו את השיח בין-דתות, בהם הציג את היהדות ואת הקהילה היהודית. היה ממייסדי הארגון "אחווה נצרית-יהודית". כהוקרה על השירותים שנתן ועל פעילותו הציבורית, בדצמבר 1963 הוא קיבל ממועצת העיר סאן פאולו, את התואר "יקיר העיר סאן פאולו" (“Cidadão Paulistano).[3]
פרסם מאמרים ודברי הגות רבים בכתבי-עת ברזילאים ובינלאומיים בנושאי יהדות והרצה בפורומים שונים בתחום האתיקה, הפילוסופיה והספרות ביהדות. זמן קצר לפני פטירתו בשנת 1974,[4] השלים את ספר דרשותיו על סדר פרשיות התורה, שראה אור בפורטוגזית בשנת 1977, בשם Sermões (מהדורה שנייה: 2011).
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]דודו, אחי אמו, פרופ' צבי דיזנדרוק, מסינסינטי. דוד אחר, הרב משה וונדרמן, רב ב"חברת מקדש מעט" בווינה, ממייסדי סניף של תנועת "המזרחי" ושל בית ספר יהודי פרטי בסטרי. היה אחד המורים הראשונים בסטרי, שלימדו עברית בהגייה ספרדית.[5] ילדיו: ארנולד דיזנדרוק (נפטר בשנת תשע"ז), איש עסקים ומחבר ספר על אנוסי פורטוגל בזמן החדש;[6] לילי דיזנדרוק, ציירת, ואלחנן דיזנדרוק, איש עסקים, נשיא חברת וולט דיסני בברזיל, לשעבר. נכדו, גיל דיזנדרוק, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. נינו, צ'ארלס דיזנדרוק, פרופסור לכימיה בטכניון.
פרסומיו וכתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- M. Diesendruck, O Dia do regresso. Lisboa 1934
- M. Diesendruck, In Memoriam do Exmo. Sr. Rev. Abraham Castel, Lisboa 1944
- M. Diesendruck, Sermões, São Paulo 2011
פרסם מאמרים דעה רבים, הנה במבחר מהם:
- M. Diesendruck, "A época Dourada da Península Ibérica", Crônica Israelita, 16/8; 31/8; 16/9 1956
- M. Diesendruck, “A Obra de Samuel Schwarz (Célebre historiador dos cristãos-novos de Portugal)”, Brasil-Israel, 40 (Dezembro 1953), pp. 15-16”
הותיר אחריו כמה וכמה חיבורים בכתב יד, בהם:
- A filosofia judaica no período Hispano-Árabe
- O comércio dos judeus nos períodos bíblicos e talmúdicos
- Don Isaac Abravanel
- Maimonides e a sua Obra
- A eternidade do problema judaico
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Who's Who in World Jewry, New York 1965, p. 191
- Arnold Diesendruck, “Redescobrindo o rabino Diesendruck”, Resenha Judaica, Maio 1984, p. 26
- Samuel Levy, “Mendel (Menahem) Diesendruck”, Lúcia Liba Mucznik et. Al., eds., Dicionário do Judaísmo Português, Lisboa 2009, pp. 206-207
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Avraham Milgram, "Crypto‑Jews, Sephardim, Ashkenazim, and Refugees from Nazi Europe in Early Twentieth‑Century Portugal: Together and Apart", Contemporary Jewry 40 (2020), p. 614.
- ^ Bibliografia Geral Portuguesa, Vol. I, Lisboa 1941, p. LXXXVII
- ^ Marcos Kertzmann, "Homenagem a Diesendruck", O Novo momento, 6/11/1964
- ^ מודעות על פטירתו התפרסמו בכמה וכמה מעיתוני זמנו, בהם: Jewish Chronicle, May, 17, 1974
- ^ Sefer Stryj [Pages 78-85], www.jewishgen.org
- ^ Arnold Diesendruck, Os Marranos em Portugal (1920-1950), São Paulo 2002.