מנזרי המאה ה-16 על מורדות הפופוקטפטל

מנזרי המאה ה-16 על מורדות הפופוקטפטל
Monasterios en las faldas del Popocatépetl

מבט לחזית הכנסייה של המנזר בטפוסטלאן
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 1994, לפי קריטריונים 2 ו-4 שטח האתר 243.8 דונם שטח אזור החיץ 329.6 קמ"ר שנת הרחבה 2021
מידע כללי
סוג	אתר מורשת עולמית
מיקום	מורלוס
מדינה
מידות
שטח	21.56 הקטאר
קואורדינטות	18°56′05″N 98°53′52″W

מנזרי המאה ה-16 על מורדות הפופוקטפטל (בספרדית: Monasterios en las faldas del Popocatépetl) הם חמישה עשר מנזרים מהמאה ה-16 שנבנו על ידי האוגוסטינים, הפרנציסקנים והדומיניקנים במטרה להפיץ את הנצרות הקתולית באזורים מדרום וממזרח להר הגעש פופוקטפטל במרכז מקסיקו. מנזרים אלה הוכרו על ידי אונסק"ו כאתרי מורשת עולמית בשנת 1994, מכיוון שהם מהווים את המודל למבני המנזר והכנסייה המוקדמים וכן למאמצי ההתנצרות בספרד החדשה וכמה מקומות מעבר לאמריקה הלטינית. מנזרים אלה כוללים באופן אחיד כמעט אטריום גדול מאוד לפני כנסייה בת ספינה אחת עם קפייה אבירטה (בספרדית: קפלה פתוחה). האטריום תפקד כנקודת המפגש בין העמים הילידים לבין הנזירים המיסיונרים, כשהמיסה עבור המומרים החדשים נערכה בחוץ במקום בתוך הכנסייה. סידור זה חזר על עצמו באזורים אחרים במקסיקו, כאשר הנזירים הללו הקימו מנזרים חדשים ברחבי ספרד החדשה.

חמש עשרה המנזרים פתוחים למבקרים, כאשר אחד עשר נמצאים בצפון מדינת מורלוס, שלושה במדינת פואבלה ואחד בטלקסקלה. לצורכי תיירות מפרסמים את אחד עשר המנזרים במורלוס גם כ"מסלול הרי הגעש" (Ruta de los Volcanes) או "מסלול המנזרים" (Ruta de los Conventos). במושב ה-44 בשנת 2021 הורחב אתר המורשת ונוספה לו קתדרלת טלקסקלה.

אזור

אתר המורשת העולמית כולל חמישה עשר מנזרים הממוקמים מדרום וממזרח לעיר מקסיקו סיטי, רובם במדינת מורלוס, למעט שלושה שנמצאים במדינת פואבלה, ואחד במדינת טלקסקלה. המנזרים במורלוס ממוקמים במועצות האזוריות של אטלאטלאווקאן (Atlatlahucan), קוארנבקה, טטלה דל וולקאן (Tetela del Volcán), יאוטפק (Yautepec), אוקואיטוקו (Ocuituco), טפוסטלאן (Tepoztlán), טלאיאקפן (Tlayacapan), טוטולפן (Totolapan), יקאפיסטלה (Yecapixtla) וסקואלפן דה אמילפס (Zacualpan de Amilpas). השלושה בפואבלה ממוקמים בקלפן (Calpan), וחוצינגו (Huejotzingo) וטוצ'ימילקו (Tochimilco) והמבנה בטלסקלה שוכן בעיר טלקסקלה. רוב המנזרים האלה ממוקמים בפאתי הר הגעש פופוקטפטל.

אף על פי שפופוקטפטל הוא הר געש פעיל, אף אחד מהמנזרים לא הושפע מפעילות זו, אם כי חלקם נפגעו מפעילות סייסמית. הסכנה של הר הגעש נמוכה במנזרים אלה ובעוד יותר ממאה המונומנטים ההיסטוריים של האזור, כי באזור זה יש מעט קילוחי לבה מהר הגעש ומכיוון שהמונומנטים לא נבנו באזורים בהם לבה נוטה לזרום.

אתר המורשת העולמית

הר הגעש פופוקטפטל, כפי שהוא נראה ממעבר ההרים פאסו דה קורטס

חמישה עשר המנזרים הוכרזו אתר מורשת עולמית של אונסק"ו ב-17 בדצמבר 1994, בשל היותם המודל למנזרים והטפה להתנצרות ביבשת האמריקאית. הם נבנו בתחילת התקופה של התנצרות הילידים לאחר הכיבוש, והם מייצגים את אימוץ הסגנון האדריכלי על ידי המיסיונרים הפרנציסקנים, הדומיניקנים והאוגוסטינים הראשונים, שכלל שימוש בחלל פתוח חיצוני. שימוש זה בשטח פתוח בתכנון כנסיות ומנזרים אומץ ברוב מקסיקו ובחלקים אחרים של אמריקה הלטינית. קיימת מחלוקת אם המנזרים מייצגים אכיפה מוחלטת של עיצוב אירופי או שמא הם אימצו היבטים מסוימים של אתרי הטקסים המקומיים. עם זאת, השימוש בקפלות פתוחות ו"קפייס פוסס" (capillas posas) או קפלות פינתיות באטריום הוא ייחודי. האטריומים הגדולים אפשרו להכיל את המומרים הילידים הראשונים, שלא היו רגילים להיכנס למבנים סגורים גדולים. האטריום הפך חיוני כנקודת המפגש בין המיסיונרים לילידים.

לאחר שהמנזרים הוכרזו כאתר מורשת עולמית, התחייב המכון הלאומי לאנתרופולוגיה והיסטוריה של מקסיקו (בראשי תיבות INAH) להשקיע מיליוני פסו מקסיקני לשיקום ושימור אחד עשר מאתרי המנזר. חלק גדול מהכסף הופנה לבעיות הנגרמות עקב לחות בקירות. אחד הפרויקטים הראשונים היה שיקום ציורי הקיר במנזר טטלה דל וולקאן. פרויקט מוקדם נוסף היה שיקום הגנים והשדות של מנזר אטלאטלאווקאן. בשדות אלה מגדלים כיום אבוקדו וגידולים אחרים הנמכרים כדי לסייע במימון התחזוקה.

למעלה מ-70% מהמנזרים שנבנו במאה ה-16 עדיין במצב טוב. עם זאת, ישנן טענות כי הכסף שהוקצה לעבודות השיקום אינו מספיק למטרה, והרבה פחות ממה שתוקצב עבור מונומנטים אחרים כגון הבזיליקה של גבירתנו מגוואדלופה או אפילו ארמון המרקיז מאפרטדו (Palacio del Marqués del Apartado), שניהם במקסיקו סיטי. חלק ניכר מהעבודה שבוצעה כרוך בשיקום אזורי האטריום, מסדרונות התהלוכות וקפלות האטריום, במקומות שהם עדיין קיימים. מאמץ מרכזי נוסף הוא להיפטר מהאזוב ומהצמחים שגדלו על הבניינים עצמם. עבודות השיקום והשחזור במספר מנזרים הביאו במקרים מסוימים, לגילוי מחדש של ציורי קיר. עם זאת, עדיין יש צורך לבצע עבודות שיקום רבות.

אף על פי שפופוקטפטל הוא הר געש פעיל, אף אחד מהמנזרים לא הושפע מפעילות זו, אם כי חלקם נפגעו מרעידות אדמה. הסכנה למנזרים אלו ולמעלה מ-100 מונומנטים היסטוריים באזור מהר הגעש נמוכה, כי באזור זה יש מעט קילוחי לבה מהר הגעש ומכיוון שהמונומנטים לא נבנו באזורים בהם לבה נוטה לזרום.

כדי לפרסם עוד יותר את מנזרי המורשת העולמית במורלוס, המדינה מקדמת את אחד עשר המנזרים בתחומה כ"מסלול המנזרים" (Ruta de los Conventos) או כ"מסלול הרי הגעש" (Ruta de los Volcanes). המסלול מתחיל בקוארנבקה, בירת מורלוס, כאשר כנסיית המנזר משמשת כקתדרלה של העיר. המסלול עובר אז מזרחה ומעט צפונה דרך טפוסטלאן (Tepoztlán), אואסטפק (Oaxtepec), טלאיאקפן (Tlayacapan), טוטולפן (Totolapan), אטלאטלאווקאן (Atlatlahucan), יקאפיסטלה (Yecapixtla), אוקואיטוקו (Ocuituco), טטלה דל וולקאן (Tetela del Volcán) ווייאפן (Hueyapan) לפני הסיום בסקואלפן דה אמילפס (Zacualpan de Amilpas).

המנזרים

חמש עשרה המנזרים מהמאה ה-16 שהוכרזו על ידי אונסק"ו כאתרי מורשת עולמית הממוקמים מסביב למרגלות הר הגעש פופוקטפטל הם:

קוד אונסק"ו	תמונה	שם במקור	שם בעברית	עיירה	מדינה	קואורדינטות	אזור מוגן בדונמים
702-001		Templo y Antiguo Convento de San Mateo Apóstol	המקדש והמנזר הישן של השליח מתי הקדוש	אטלאטלאווקאן	מורלוס	18°56′5″N 98°53′52″W	שטח האתר: 12.3 אזור החיץ: 1.3
702-002		Catedral de Cuernavaca	קתדרלת קוארנבקה	קוארנבקה	מורלוס	18°52′2″N 99°14′42″W	שטח האתר: 15.7 אזור החיץ: 14.3
702-003		Convento de Santo Domingo de Guzmán	מנזר דומיניקוס הקדוש	וייאפן	מורלוס	18°53′10″N 98°41′25″W	שטח האתר: 9.1 אזור החיץ: 5
702-004		Convento de Santo Domingo de Guzmán	מנזר דומיניקוס הקדוש	אואסטפק	מורלוס	18°54′25″N 98°58′15″W	שטח האתר: 9.9 אזור החיץ: 1.14
702-005		Templo y Antiguo Convento de Santiago Apóstol	המקדש והמנזר הישן של השליח יעקב הקדוש	אוקואיטוקו	מורלוס	18°52′37″N 98°46′32″W	שטח האתר: 6.2 אזור החיץ: 12.8
702-006		Convento de la Natividad o de la Anunciación	מנזר לידת ישו או הבשורה למרים	טפוסטלאן	מורלוס	18°59′10″N 99°5′7″W	שטח האתר: 14.2 אזור החיץ: 13.1
702-007		Convento de San Juan Bautista	מנזר יוחנן המטביל	טטלה דל וולקאן	מורלוס	18°53′31″N 98°43′46″W	שטח האתר: 11.9 אזור החיץ: 28.9
702-008		Convento de San Juan Bautista	מנזר יוחנן המטביל	טלאיאקפן	מורלוס	18°57′20″N 98°58′52″W	שטח האתר: 6.2 אזור החיץ: 13.6
702-009		Convento de San Guillermo	מנזר גיירמו הקדוש	טוטולפן	מורלוס	18°59′24″N 98°55′6″W	שטח האתר: 36.1 אזור החיץ: 12.3
702-010		Convento de San Juan Bautista	מנזר יוחנן המטביל	יקאפיסטלה	מורלוס	18°53′3″N 98°51′47″W	שטח האתר: 12 אזור החיץ: 31.3
702-011		Convento de la Inmaculada Concepción	מנזר העיבור ללא חטא	סקואלפן דה אמילפס	מורלוס	18°47′11″N 98°46′5″W	שטח האתר: 19.4 אזור החיץ: 2.4
702-012		Convento de San Francisco de Asís	מנזר פרנציסקוס מאסיזי	קלפן	פואבלה	19°6′0″N 98°27′54″W	שטח האתר: 15.1 אזור החיץ: 7.5
702-013		Convento de San Miguel Arcángel	מנזר המלאך מיכאל	וחוצינגו	פואבלה	19°9′27″N 98°24′13″W	שטח האתר: 56.5 אזור החיץ: 12.9
702-014		Convento de la Asunción de Nuestra Señora	מנזר הבשורה לגבירתנו	טוצ'ימילקו	פואבלה	18°53′28″N 98°34′21″W	שטח האתר: 11 אזור החיץ: 24
702-015		Catedral de Tlaxcala	קתדרלת טלקסקלה	טלקסקלה	טלקסקלה	19°18′50″N 98°14′15″W	שטח האתר: 28.2

אלמנטים משותפים

הקפלה הפתוחה של קתדרלת קוארנבקה

הסיבה להכרזה על המנזרים כאתר מורשת עולמית היא שבנייתם שימשה מודל לתכנון אדריכלי ועירוני עבור המנזרים והעיירות שנבנו אחריהם. מנזרים אלה נבנו כמבנים מוצקים מאוד עם קירות עבים וצורה פשוטה מאוד. בחלק מהמתחמים אפשר לראות שינות מאבן שגורמים למתחמים להיראות כמו טירות או מבצרים. אלו נועדו למטרות הגנה, מכיוון שהנזירים פלשו לאדמות של מסו-אמריקה בכדי לכפות דת חדשה. מסיבה זו, כנסיות ומנזרים מסוג זה נקראים "מקדשי מבצר".

ברוב המנזרים יש אטריום גדול מול הכנסייה, קפלה פתוחה, ארבע קפלות בכל פינה של האטריום, וצלב במרכז האטריום, תחנות הצלב על קירות האטריום, כנסייה מקורה, ואזור הקלויסטר עבור נזירים. שלא כמו בכנסיות שנבנו לפני ובמאות השנים שלאחר מכן, לאטריום היה תפקיד קריטי במנזרים אלה, שנבנו בתחילה לצורך המרת הדת של הילידים. בכל מנזר היו רק קומץ נזירים, אך מאות מומרים ילידים שאמורים להשתתף במיסה. חלק מהסיבה הייתה להכיל את הכמות הגדולה של המשתתפים אבל גם משום שטקסים טרום ספרדיים בוצעו בחוץ. לשם ההטפה הדתית נבנו תחילה האטריום והקפלה הפתוחה הנלווית אליו. האטריומים מוקפים בקירות נמוכים, שגובה אף אחד לא עולה על חמישה מטרים, כדי לתת תחושה אינטימית יותר, אך לשמור על האזור בחוץ. הקפלות הפתוחות נבנו כמעט תמיד בצד הכנסייה הראשית ופונות לאותו כיוון, לעבר האטריום. מכיוון שרוב הילידים לא ידעו לקרוא או לכתוב, עוטרו הכנסיות והקפלות הפתוחות בסצנות תנ"כיות על מנת להפיץ את הדת באמצעות הציורים. בקירות האטריום יש לעיתים קרובות סימונים לתחנות הצלב וארבע קפלות, אחת בכל פינה. אלו נקראים קפייס פוסס (capillas posas). הם שימשו במהלך תהלוכות, במיוחד במהלך קורפוס כריסטי, כשהם מחזיקים בלחם הקודש. באמצע האטריום הוצב צלב אבן גדול. מבחוץ לכנסיות המוקדמות הללו, צלבים מופיעים כמעט תמיד ללא דמותו של ישו. הסיבה לכך היא שהנזירים לא רצו שהילידים יקשרו את המנהג הישן של הקרבת קורבנות אדם לדת החדשה וישתמשו בכך כהצדקה להמשך הנוהג.

לכנסיות היה גג גדול והיה להם שם אחד בלבד כשבצד אחד, בדרך כלל בדרום, נמצא אזור הקלויסטר של הנזירים. ברוב הקלויסטרים יש או היו ציורי קיר, גנים גדולים ומזרקות. אלמנטים דקורטיביים בשניהם משתנים, לעיתים קרובות מערבבים מגמות שונות שהיו נפוצות באירופה באותה תקופה, כגון חלונות רוזטות הנפוצים בקתדרלות צרפתיות, שערים דומים לאלה בספרד ואפילו מזבחות משולשות בסגנון אסלאמי. בכנסיות ניתן למצוא מספר אלמנטים חבויים כגון מספרים חשובים לאמונות של הילידים, כגון מספר המדרגות והיבטים של הדמויות הדקורטיביות. לא ידוע אם אלה נסבלו על ידי הנזירים או שנוספו בחשאי.

היסטוריה

מבט על המתחם בטוצ'ימילקו

המנזרים הם חלק מההיסטוריה של הניצור המוקדם של מקסיקו. הפרנציסקנים הוזמנו ראשונים להגיע על ידי הרנאן קורטס, ואחריו זמן קצר לאחר מכן הגיעו הדומיניקנים והאוגוסטינים. לאחר שהתבססו במקסיקו סיטי וביתרת עמק מקסיקו , הם ניצרו את האזור מדרום וממזרח להר הגעש. בין המיסיונרים היו חואן דה טקטו (Juan de Tecto), חואן דה איורה (Juan de Ayora) ופדרו דה גאנטה . האחרון למד נאוואטל כדי לתקשר עם הילידים. המנזרים הראשונים נבנו על ידי הפרנציסקנים בשנת 1524, שייסדו את המנזרים וחוצינגו, קוארנבקה, קלפן וטוצ'ימילקו. הדומיניקנים הלכו בעקבותיהם בשנת 1526, והקימו את המנזרים באואסטפק, טפוסטלאן, טטלה דל וולקאן ווייאפן. האוגוסטינים הגיעו בשנת 1533 והקימו את המנזרים באוקואיטוקו, טוטולפן, יקאפיסטלה, טלאקאפן, אטלאטלאווקאן וסקואלפן דה אמילפס. מאוחר יותר, אותם מנזרים שלחו מיסיונרים לחלקים אחרים של ספרד החדשה, כגון גררו, ואחאקה, צ'יאפס וגואטמלה.

המנזרים שימשו כאבני הפינה של העיירות שהוקמו או שהוקמו מחדש על ידי הספרדים בתקופה הקולוניאלית המוקדמת מאוד, כאשר שאר האוכלוסייה הילידית התיישבה או התיישבה מחדש סביבן. המנזרים שימשו גם כבתי חולים מוקדמים, בתי ספר ומתקני אחסון למזון ומים, כאשר לעיתים קרובות מובילה אליהן אמת מים. האוגוסטינים לא רק עסקו בניצור האוכלוסייה: הם הקימו את מרכזי החינוך הראשונים לילידים ללימוד מקצועות אירופאיים. הדומיניקנים נתנו עדיפות רבה יותר לפיתוח הכלכלי של האזורים שהם ניצרו, וניצלו את פוריות הארץ. הם היו בולטים יותר במקומות הגבוהים יותר.

חלקם, כמו זה בטלאיאקפן, שימשו קסרקטינים במהלך המהפכה המקסיקנית ונמצאו גרפיטי של חיילים מאותה תקופה. גם מנזרים אחרים, כמו יקאפיסטלה, מכילים כתובות גרפיטי מודרניות, בשל חוסר שמירה במקום.

המנזרים

מבט אל הקלויסטר ומגדל הפעמונים של המנזר ביקאפיסטלה

מנזר לה אסונסיון בקוארנבקה ידוע יותר בשם קתדרלת העיר. הוא נוסד על ידי הפרנציסקנים, ובמקור אפשרו רק לאצילים ילידים להיכנס לשטחו יחד עם הספרדים. זה היה המבנה החמישי בספרד החדשה בהזמנתו ובפיקוחו של המיסיונר טורביו דה בנאוונטה מוטוליניה . היחיד מבין ארבעה עשר המנזרים שהוכרזו ב-1994 שעבר שינויים משמעותיים במהלך ההיסטוריה שלו. בגלל חשיבות העיר ותפקידה של הכנסייה כמקום מושב הבישוף, עברו הכנסייה ושטחיה שינויים. הקפלה הפתוחה הגדולה הפכה לשער הראשי וקפלות האטריום הוגדלו לכנסיות בגודל משמעותי. הסבב האחרון של שיפוצים ושינויים גדולים, שכלל שיקום ציורי הקיר שלו על ידי מומחים והוספת אלמנטים מודרניים, במיוחד באזור המזבח הראשי, התרחש בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים של המאה ה-20. במנזר נשמרים מספר פרסקו, שבחלקם מתוארים מיסיונרים של ספרד החדשה בפיליפינים וביפן. הקפלה הפתוחה משמשת לעיתים קרובות לחתונות.

מנזר לידת ישו או הבשורה למרים בטפוסטלאן, הממוקם על גבעה בעמק טפוסטקו (Tepozteco), נבנה בשנים 1550–1564 ועדיין מתנשא מעל הבניינים האחרים בעיר. בתחילה שהו בו רק חמישה נזירים דומיניקנים. באטריום הגדול יש צלב אבן גדול עם סמלי הפסיון של ישו. יש קפלה פתוחה וקפלות בפינות, אך רובן הרוסות. הקלויסטר מכיל אפריז עם סמל המסדר. ישנן עדויות לסינקרטיזם של אמונות ילידות וקתוליות כגון דמותו של מלאך בעל תווי פנים אירופיים אך עם כנפי נשר, בדומה לאלה שניתן למצוא בקצלקואטל. בחלק הפנימי יש פרסקו עם כלב שולואיצקואינטלה (גזע כלבים חסר שיער) עם לפיד בפיו וגבול מסביב לקירות עם פרחי סקווש וורדים, מוקף באבנים יקרות, כולל אבן מקומית המכונה בשם צ'לצ'יוויטה (chalchihuite). הכיכר מול אטריום של המנזר בטפוסטלאן היא שוק הומה שמוכר הכול, החל מצורכי מזון בסיסיים ועד אביזרי העידן החדש.

חזית כנסיית המנזר בטלאיאקפן

המנזר בטלאיאקפן נבנה בשנים 1554–1572 על ידי האוגוסטינים ומכיל את אחת הכנסיות הגדולות ביותר במדינת מורלוס. המנזר הוא בעיקר בסגנון רנסאנס, אך יש לו גם היבטים גותיים. גם כאן ניתן למצוא סינקרטיזם עם שילוב שמשות וירחים בעיטור חזית הכנסייה. אזור הקפלה הפתוחה ואזור הקלויסטר הוסב למוזיאון המנוהל על ידי אגודה אזרחית מקומית. כאן נמצאים שמורים בצורה הטובה ביותר יצירות ציורי הקיר בשחור-לבן של המתחם, יצירות קדם ספרדיות וקולוניאליות, וכן כמה שרידים חנוטים מהמאה ה-18. ציורי הקיר השמורים משתרעים על פני 2,700 מטרים רבועים ומתארים דמויות וסצנות כגון יוסף הקדוש, קתרינה מסיינה והצגת ישו בבית המקדש.

מנזר סן גיירמו ממוקם בטוטולפן ונבנה על ידי האוגוסטינים בשנת 1553. הקלויסטר שלו קטן אף על פי שקירותיו והתומכות שלו כבדים מאוד. הקפלות הפינתיות באטריום עדיין שלמות ויש מספר ציורי שמן בולטים ועוגב ישן בבית המקהלה בכנסייה. באחד החדרים בקומה הראשונה של המנזר ליד החזית הראשית של הכנסייה יש גם אפריז יוצא דופן בשני צבעים. עבודת ציור זו ועבודות אחרות במעברים הפנימיים של הקלויסטר שוחזרו לאחרונה. ארקדות אבן ועמודים מעוטרים באבנים קטנות משובצות במלט.

המנזר הדומיניקני על שם דומיניקוס הקדוש באואסטפק ממוקם על גבעה תלולה למדי מעל בימת פולחן קדם ספרדית. מסיבה זו, האטריום אינו ממוקם מול הכנסייה והוא גבוה יותר מהכנסייה. בחלק הפנימי של הכנסייה, קשתות גותיות תומכות בגג והקמרון מעוטר במוטיבים פרחוניים. ישנם שני קישוטים מאחורי המזבח מעץ מהמאה ה-17. במנזר של אואסטפק יש עמודים בקלויסטר עם תמונות של קדושים, וקמרונות חבית מעוטרים במוטיבים חוזרים כמו פלר דה ליס. בציורי הקיר כאן יש שרידים של צביעה יוצאת דופן בצבע כחול, אך רוב הציורים איבדו לגמרי את צבעם. רוב ציורי הקיר שנעלמו כליל נהרסו עקב לחות, הנובעת בעיקר מחוסר תחזוקה של ניקוז הגג. הקלויסטר של המנזר הוסב למוזיאון, אך רק שלושה מהאולמות פתוחים לקהל הרחב. הוא מכיל אוסף צנוע של יצירות קדם ספרדיות ובעלי חיים, חרקים וצמחים מהאזור.

המקדש והמנזר הישן של השליח מתי הקדוש באטלאטלאווקאן נבנה על ידי האוגוסטינים בסביבות 1570 על שרידי מקדש קדם ספרדי בחלק הגבוה ביותר של העיר. תחנות הצלב באטריום מיוצגות על ידי קפלות קטנות בצד החיצוני של קיר האטריום. יש בו שתי קפלות מקורות באטריום שלו, באחת מהן יש ציור קיר של העץ הגנאלוגי של אוגוסטינוס הקדוש. חזית הכנסייה גבוהה במיוחד, אלמנט נפוץ במבנים אוגוסטיניים, ומתנשאת לגובה של כ-50 מטרים. ציורי פרסקו כיסו את רוב פנים המתחם, עם קמרונות המשלבים אלמנטים מוריים עם אלה של הרנסאנס האיטלקי. תאי הווידוי נבנו בדפוס "s" בקיר המפריד בין הכנסייה לאזור הקלויסטר. בקלויסטר, אחת האטרקציות העיקריות היא קמרון אחד בקומת הקרקע, המעוטר בשרשרת עשויה תמונות של הלב הקודש של ישו . המפלס העליון משמש כביתו של כומר הקהילה.

המקדש והמנזר הישן של השליח יעקב הקדוש באוקואיטוקו מתוארך לשנת 1534 והוא המנזר האוגוסטיני הראשון ביבשת האמריקאית, כאשר הכומר חואן דה סומאראגה ערך את המיסה הראשונה שלו בשנת 1534. הוא שימש לא רק מרכז מיסיונרי, אלא גם מרכז הכשרה לנזירים. במנזר יש קמרון בקומה התחתונה של הקלויסטר שהדמויות המצוירות בו צבועות בחום, לבן וירוק. הקפלה לעולים לרגל סגורה, בניגוד למנזרים האחרים, אך שאר המתחם פתוח למבקרים. היו כמה שינויים במבנים מאז שנבנו, אך אלמנט אחד שנשמר היטב הוא מזרקת האבן מהמאה ה-16, העתיקה ביותר מבין כל המנזרים של אתר המורשת העולמית. מזרקה זו היא העתק של אחת המזרקות בארמון אלהמברה בקורדובה. היא כוללת שישה אריות מאבן חול הפונים למרכז, אשר פוסלו על ידי אומנים ילידים. בחלקו החיצוני של הקלויסטר, יש מזרקה נוספת שהייתה ידועה בעבר כמזרקת בתולות הים (Fuente de las Sirenas), אך היא הידרדרה קשות. שניהם סיפקו לקהילה מים שזרמו אליהם מפופוקטפטל.

המרפסת והחזית של המנזר לשעבר על שם דומיניקוס הקדוש בווייאפן

מנזר דומיניקוס הקדוש בווייאפן הוא המנזר השוכן במקום הגבוה ביותר מבין כול המנזרים במדינת מורלוס, באקלים קר בהשוואה לרוב שטח המדינה. זהו אחד המנזרים הקרובים ביותר להר הגעש. הוא נוסד על ידי הדומיניקנים, אך המנזר שלו נבנה מלבני בוץ (אדובי) ועץ עם גג רעפים במקום אבן. הוא התפורר מהר יחסית בגלל איתני הטבע וננטש. הוא נשאר סגור ברובו עד היום. רק אזור האטריום פתוח למבקרים עד 13:00 בכל יום. החזית הצנועה של הכנסייה הראשית שרדה ויש בה גומחה בארוקית בולטת. אפשר גם לראות מספר ציורי קיר שנותרו.

מבט לאטריום של המנזר לשעבר עם אחד מציורי הפרסקו ששוחזרו לאחרונה בחזית.

מנזר יוחנן המטביל בטטלה דל וולקאן נבנה על ידי הדומיניקנים במחצית הראשונה של המאה ה-16 ואף ביקר בו הרנאן קורטס. הוא נמצא בגובה רב ליד הר הגעש מוקף ביער אורנים באקלים קר יחסית. בחוץ יש ארקדות המקיפות את המתחם, אך מוסתרות חלקית על ידי עצים. החלקים העליונים של הקירות מסביב למתחם מכוסים בצבע. בקומה התחתונה של הקלויסטר יש דמויות המתוארות על הקשתות ובקירות. רבים מהם הם נזירים אוגוסטינים. בקמרונות מעל השבילים ישנם כרובים רבים המביסים רוחות רעות וחלקם אף נלחמים זה בזה. אלמנט אדריכלי ייחודי הוא קירוי קורות עץ בסגנון מורי על חדר תשמישי הקדושה. מתקיים כאן שוק אומנות בכל יום רביעי. באטריום יש סדרה של ציורי קיר באיכות גבוהה מאוד, שצייר אומן יליד מקומי במאה ה-16. הם שוחזרו בשנת 2008.

המנזר האוגוסטיני של יוחנן המטביל ביקאפיסטלה תוכנן על ידי חורחה דה אבילה (Jorge de Ávila) וחרונימו דה סן אסטבן (Jeronimo de San Esteban), על סמך התוכניות לקתדרלה המטרופוליטנית של מקסיקו סיטי. יש קיר אטריום עם 365 פסלים משולשים הדומים לאלו של בפירמידה של טאוקלי וגם שינות. אזור האטריום משמר את קפלות הפינה שלו ואת צלב האבן המרכזי שלה. חזית הכנסייה נחשבת לאחת הדוגמאות הטהורות ביותר לאדריכלות הרנסאנס בספרד החדשה, אך היא כוללת חלון רוזטה בסגנון גותי. הקלויסטר גדול ומואר, אך יש לו רק קומה אחת מאחור; בדרך כלל יש לקלויסטר שתי קומות לאורך כל הדרך. חזית הקלויסטר אכן בעלת שתי קומות. בשער לעולים לרגל יש תמונה של מריה הבתולה מוקפת כרובים. לתמונה זו יש רקע כחול, צבע שנעשה בו שימוש נדיר בעיטור כנסיות ומנזרים בתקופה זו. הקמרון בקומה התחתונה של הקלויסטר הוא בגובה של לפחות 10 מטרים מהרצפה ויש בו שרידים של ציורי קיר כגון תחנות הצלב וחלק מחיי היומיום של נזירים אוגוסטינים. הוא מכיל מזרקה מהמאה ה-17.

מנזר העיבור ללא חטא בסקואלפן דה אמילפס נבנה על ידי האוגוסטינים. הוא שימר חלק ניכר מהתכנון המקורי שלו, כולל התכנון המקורי של גנים ובתים המקיפים אותו. מים כאן מסופקים על ידי השלגים הנמסים של הפופוקטפטל. לבפטיסטריום יש קשת ובקיר שלו שרידים של קישוט מזבח מצויר. בקפלת רוסאריו יש עוד קישוטי מזבח בארוקיים קטנים באיכות מעולה. יש אגן הטבלה מאבן שנעשה על ידי אומנים ילידים וסדרת קפלות באטריום המתוארכות למאה ה-18. יש גם סדרה של יצירות אמנות מאותה תקופה.

השער הראשי של מנזר וחוצינגו

וחוצינגו הוא העתיק מבין חמישה עשר המנזרים. הוא נבנה בשנת 1524. הוא גם אחד המרשימים ביותר בשל מגוון האלמנטים שנשמרו היטב. האטריום כולל ארבע קפלות פינתיות שהן מהמתוכננות מסוגן ממקסיקו הקולוניאלית. הן נבנו בדקדקנות באבן חול. קישוט המזבח העיקרי הוא מהמאה ה-16, כאשר במקסיקו יש רק שלוש כמוהו. בצלב האטריום יש כתר קוצים מפורט. ניתן למצוא את שרידי אמת המים על אחד מקירות האטריום.

קלפן הוכנעה על ידי קורטס באופן אישי בשנת 1522 והפרנציסקנים הגיעו לכאן כדי לבנות את מתחם מנזר פרנציסקוס מאסיזי בשנת 1548 תחת חואן דה אלמדה (Juan de Alameda). בניית הקפלות הפינתיות החלה בשנת 1555. החזית היא בסגנון פלרטסק עם השפעה מורית. הוא מעוטר בוולוטות של איזבלינה על קשת הכניסה ועליו קונכיות. יש מגדל פעמונים אחד בצד ימין. הספינה היחידה שלה רחבה, עם בית מקהלה שהיה בתחילה שמור לנזירים כדי שלא יראו את כלל הציבור. הקלויסטר הוא כיום מוזיאון האתר, כשהכניסה אליו דרך הקפלה הפתוחה. הקפלות, הבנויות מאבן חול ורודה בפינות האטריום, ידועות בתבליטים המעוצבים היטב שלהן. הקפלה הראשונה ממוקמת בצד המנזר ומוקדשת למריה הבתולה. היא מכילה ציורי קיר עם תבליטים על חייה וסבלה של מרי. השנייה נמצאת משמאל לראשונה והוקדש לפרנציסקוס הקדוש מאסיזי עם תבליטים דומים על חייו של קדוש זה. השלישית מוקדשת למלאך מיכאל והאחרונה ליוחנן המטביל, לפי התבנית של השתיים הראשונות. אלו מייחדים את הקפלות הללו במקסיקו והן הסיבה לכך שמנזר זה נכלל ברשימת אתרי המורשת.

מנזר הבשורה לגבירתנו בטוצ'ימילקו מקבל מים מהר הגעש באמצעות אמת מים ארוכה המביאה את הנוזל ישירות לתוך הבניין, כמו גם למזרקה מהמאה ה-16 בכיכר של העיר. בקירות הפנימיים של האטריום יש גומחות לכל אחת מתחנות הצלב. מנזר זה הושפע מרעידת אדמה בשנת 1999, שפגעה בקירות ובקמרונות, אך נזק זה תוקן מאז במהלך עבודות שיקום שבוצעו בין 2001 ל-2003. המנזר מארח תערוכות זמניות כגון הקרטוגרפיה של ספרד החדשה של טוצ'ימילקו (Cartografía Novohispana de Tochimilco), בחסות ה-INAH, עם מפות בהשאלה מארכיון איי הודו בסביליה בספרד.

קתדרלת טלקסקלה היא הכנסייה העיקרית בעיר טלקסקלה והמנזר היחידי באתר המורשת במדינת טלקסקלה. במקור הייתה קרויה מקדש פרנציסקוס מאסיזי. אולם כאשר הוקמה הדיוקסיה של טלקסקלה הוחלט לשנות את המעמד לקתדרלה שהוקדשה לעליית מרים לשמים (Catedral de Nuestra Señora de la Asunción).

המקדש נבנה במאה השש עשרה בשנים 1530–1536 על פי דייגו מוניוס קמרגו (Diego Muñoz Camargo), והוא מבנה עם ספינה אחת, עם קירוי עץ, מעוטר בסגנון מודחאר מעץ מפואר, שמור היטב ולמעשה הוא האחרון מסוגו שנותרה עדיין ביבשת אמריקה. כיפת המקדש מתומנת ועם מנזר כחלק משטחיו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מנזרי המאה ה-16 על מורדות הפופוקטפטל בוויקישיתוף