מנגנון היציבות הפיננסית האירופית
מנגנון היציבות הפיננסית האירופית (באנגלית: European Financial Stability Facility (EFSF) הוא גוף שממומן על ידי מדינות גוש האירו על מנת להילחם במשבר החוב האירופי. הוסכם על הקמתו על ידי 27 המדינות החברות באיחוד האירופי ב-9 במאי 2010 במטרה לשמור על היציבות הפיננסית באירופה באמצעות אספקת סיוע פיננסי למדינות גוש האירו שנקלעו למצוקה כלכלית. מטהו של המנגנון נמצא בעיר לוקסמבורג ובנק ההשקעות האירופי מספק שירותים לניהול תזרים המזומנים ותמיכה אדמיניסטרטיבית באמצעות חוזה שירות. החל מ-1 ביולי 2010 עומד בראש המנגנון קלאוס רגלינג.
תפקידים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הלוואות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה-EFSF יכול להנפיק איגרות חוב או מכשירי חוב אחרים באמצעות המשרד הגרמני לניהול החוב, כדי לגייס את הכספים הדרושים לגיוס הלוואות למדינות גוש האירו השקועות במצוקה פיננסית, להגדיל את הון הבנקים או לקנות את החוב הריבוני של אותן מדינות. הנפקת האג"ח תגובה על ידי ערבויות שיינתנו על ידי המדינות החברות בגוש האירו באופן יחסי להון הנפרע של המדינות בבנק המרכזי האירופי.
נפח הלוואות בסך 440 מיליארד אירו עשוי להיות משולב בהלוואות בסך 60 מיליארד אירו שיינתנו על ידי הקרן האירופית לייצוב פיננסי (European Financial Stabilisation Mechanism) (שנסמכות על כספים שגויסו על ידי הנציבות האירופית בהסתמך על תקציב האיחוד האירופי כעירבון) ועד 250 מיליארד אירו נוספים שמקורם בקרן המטבע הבינלאומית במטרה להשיג רשת ביטחון בסכום של עד כ-750 מיליארד אירו. הקרן תמשיך להתקיים עד שהחוב האחרון ייפרע במלואו.
בראש הקרן עומד כיום קלאוס רגלינג שבעברו היה בכיר בקרן המטבע הבינלאומית ובתפקידו האחרון בטרם מונה לעמוד בראש מנגנון החילוץ, שימש כמנהל הדירקטוריון לעניינים כלכליים ופיננסיים של הנציבות האירופית. ה-EFSF כולל נציגים רמי דרג של 17 מדינות גוש האירו, כולל שרים וסגני שרים או מנכ"לים של משרדי האוצר. הנציבות האירופית יכולה למנות משקיף מטעמה בדירקטוריון, וכך גם הבנק המרכזי האירופי. יו"ר הדירקטוריון הוא תומאס ווייזר המשמש גם כיו"ר ועדת הכספים והכלכלה של האיחוד האירופי.
אף על פי שאין דרישה משפטית ספציפית למתן דין וחשבון על ידי ה-EFSF בפני הפרלמנט האירופי, הרי שמצופה מהמנגנון שיעבוד בשיתוף פעולה קרוב עם הוועדות הרלוונטיות באיחוד האירופי.
התפתחויות ויישום
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-7 ביוני 2010 המדינות החברות בגוש האירו הפקידו בידי הנציבות האירופית בתיאום עם הבנק המרכזי האירופי את המשימות הבאות:
- ניהול משא ומתן מטעמן וחתימה על מזכרי הבנה הקשורים לתמיכה הכספית המיועדת.
- ייעוץ למדינות אודות הסדרי ההלוואות הצפויים להיחתם.
- הערכה באשר לסיכויים לקיום ההתניות שנקבעו במזכרי ההבנה.
- אספקת תשומות לדיונים ולתהליכי קבלת ההחלטות, בשילוב עם בנק ההשקעות האירופי, למדינות החברות באיחוד האירופי אשר אימצו את האירו כמטבע הלאומי שלהן. באשר למדינות בהן ה-EFSF אינו נוטל ביחס אליהן תפקיד ביצועי אינטנסיבי, בניית המנגנון המנהלי והיכולת הביצועית, בשלב המעבר.
המנגנון נכנס לפעילות מלאה ב-4 באוגוסט 2010.
המנגנון הציב לו למטרה להשיג דירוג אג"ח AAA בקרב סוכנויות הדירוג, מה שיזכה את פעולותיו במימון מחדש על ידי הבנק המרכזי האירופי. הוא השיג יעד זה בספטמבר 2010 כאשר סטנדרד אנד פורס ופיץ' העניקו לו דירוג AAA ואילו מודי'ס העניקה לו דירוג Aaa, מה שהקל על ה-EFSF לגייס כסף. עם זאת, ב-16 בינואר 2012 הודיעה סטנדרד אנד פורס על הורדת דירוג האשראי של המנגנון בדרגה אחת לרמה של "AA+", בהמשך להורדת דירוג האשראי של רבות ממדינות אירופה, בימים שקדמו לכך[1].
חילוץ אירלנד
[עריכת קוד מקור | עריכה]המדינות החברות באיחוד האירופי אשר אימצו את האירו כמטבע הלאומי שלהן, לצד מועצת הכלכלה והפיננסים של האיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית החליטו ב-28 בנובמבר 2010 להעניק לאירלנד סיוע פיננסי, לאור בקשת הרשויות המוסמכות של המדינה. חבילת הסיוע תענה על הצרכים הפיננסיים של אירלנד עד לסכום של 85 מיליארד אירו. מנגנון היציבות הפיננסית האירופית בחר שלושה בנקים, HSBC, סיטיבנק וסוסייטה ז'נרל לארגן את הנפקת איגרות החוב.
חילוץ פורטוגל
[עריכת קוד מקור | עריכה]המדינה השנייה בגוש האירו אשר ביקשה וקיבלה סיוע הייתה פורטוגל, שהגישה את הבקשה הרשמית ב-7 באפריל 2011. התנאים של חבילת הסיוע סוכמו בידי מועצת הכלכלה והפיננסים של האיחוד האירופי ובידי המדינות אשר אימצו את האירו כמטבע הרשמי שלהן ב-17 במאי 2011. חבילת הסיוע תכסה את צרכיה הפיננסיים של פורטוגל עד לסכום של 78 מיליארד אירו. ה-EFSF והקרן האירופית לייצוב פיננסי יספקו, כל אחד, 26 מיליארד אירו שיועברו תוך שלוש שנים. 26 מיליארד אירו נוספים יסופקו על ידי קרן המטבע הבינלאומית, כפי שאושר על ידי דירקטוריון הקרן ב-20 במאי 2011.
הרחבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-21 ביולי 2011 הסכימו מנהיגי גוש האירו להגדיל את הון ה-EFSF ל-780 מיליארד אירו. המהלך דרש אשרור של הפרלמנטים של כל מדינות גוש האירו, דבר שהושג ב-13 באוקטובר 2011. ההרחבה שינתה גם את המבנה של ה-EFSF.
ב-27 באוקטובר 2011 הודיעה המועצה האירופית שהמדינות החברות באיחוד האירופי הגיעו להסכמה על הגדלת ההון של ה-EFSF לכדי טריליון אירו באמצעות מתן ביטחונות לרוכשי החוב של המדינות החברות בגוש האירו. כמו כן הגיעו מנהיגי אירופה להסכמה על יצירת קרן או מספר קרנות, שככל הנראה יהיו נתונות לאחריות קרן המטבע הבינלאומית. מקור הכסף שישמש את הקרן או הקרנות יהיה ב-EFSF ומימון ממקורות חיצוניים אחרים.
סוגיות השנויות במחלוקת
[עריכת קוד מקור | עריכה]תהליך ההרחבה של ה-EFSF במהלך 2011 הציב אתגרים לא פשוטים לכמה מהמדינות החברות בגוש האירו שהתנגדו למהלך מתוך הנחה שהוא סותר את הוראות אמנת מאסטריכט. ב-13 באוקטובר 2011 אישרה סלובקיה את ההרחבה השנייה של הקרן, לאחר כישלון בהצבעה הראשונה על האישור. בתמורה, ממשלת סלובקיה אולצה להתפטר ולהכריז על בחירות.
ב-19 באוקטובר 2011 דיווח עיתון פיני, כי הפרלמנט הפיני אישר את תהליך ההרחבה של ה-EFSF מבלי שיכמת את האחריות הפוטנציאלית שעלולה לחול על פינלנד. מסיבה זו, התהליך בו אישר הפרלמנט ב-28 בספטמבר 2011 את ההרחבה היה מטעה וייתכן שיצריך הצעה ממשלתית חדשה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מנגנון היציבות הפיננסית האירופית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ סוכנויות הידיעות, S&P הורידה את דירוג החוב של קרן היציבות האירופית, באתר כלכליסט, 16 בינואר 2012
בקרת זהויות  |
|
|---|