לדלג לתוכן

מלך ארתדין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלך אַרְתֵדַין
King of Arthedain
דרכי מינוי מות המלך הקודם
תחום שיפוט ארתדיןארתדין אַרְתֵדַין
מושב המשרה ארתדיןארתדין פוֹרְנוֹסְט
ייסוד המשרה 861[א]
איוש ראשון אַמְלַית "איש פוֹרְנוֹסְט"
איוש אחרון אַרְוֶדוּי
תאריך ביטול המשרה 1974[א]
משרה יורשת מצביא הדוּנֵדַין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בלגנדריום של טולקין, מלך אַרְתֵדַיןאנגלית: King of Arthedain) הוא שליטה של ממלכת אַרְתֵדַין ובעל סמכויות אבסולוטיות במדינה. המשרה מועברת מאב לבן, והמלך חייב להיות מזרע בית יִסִילְדוּר.

מקום מגורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלך אַרְתֵדַין שכן בפוֹרְנוֹסְט,[1] עיר הבירה של אַרְנוֹר לשעבר.[2]

ערך מורחב – ארנור

הפילוג והשנים הראשונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אַרְנוֹר לפני החלוקה לשלושת הממלכות.

באַרְנוֹר שלטו עשרה מלכים. לאחר מותו של המלך אֵאָרֶנְדוּר, התגלה סכסוך ירושה בין אַמְלַית, האח הבכור, לבין שני אחיו. הממלכה התחלקה לשלוש: אַמְלַית שלט בשטח שבין הנהרות בְּרֶנְדִיוַּין ולוּן וגם בשטח מצפון לדרך הגדולה, מה שאומר ששלט בפוֹרְנוֹסְט, עיר הבירה של אַרְנוֹר לשעבר, ובגבעות הרוחות, אחד המעוזים הראשיים של אַרְנוֹר לשעבר. הוא קרא לממלכתו: "אַרְתֵדַין". ממלכתו שכנה בצפון-מערב אַרְנוֹר לשעבר, בזמן שממלכות אחיו, קַרְדוֹלָן ור'וּדָאוּר, שכנו מדרום ומצפון-מזרח, בהתאמה.[ב] בין שלוש ממלכות אלו פרצו מלחמות רבות.[3]

לאחר מותו של אַמְלַית משלו באַרְתֵדַין עוד 5 מלכים עד הקמת ממלכת הרשע אַנְגְמָר: בֶּלֶג, מַלוֹר, קֶלֶפַרְן, קֶלֶבְּרִינְדוֹר ומַלְוֵגִיל.[4]

קרבות עם אַנְגְמָר ומפלה בידיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אַרְגֶלֶבּ, בנו של מַלְוֵגִיל, תבע את השלטון על אַרְנוֹר כולה, לאחר ששושלות המלוכה בממלכות האחרות נעלמו, אך ר'וּדָאוּר התנגדה. התנגדותה נבעה מהתמעטות הדוּנֵדַין בממלכה, ומי ששלט בה בפועל היה אחד מאנשי גבעות אֶטֶן שהיה בעל ברית של אַנְגְמָר. אַרְגֶלֶבּ ביצר את המבצרים המזרחיים של אַרְתֵדַין, גבעות הרוחות, אבל הוא מת בקרב נגד שתי הממלכות היריבות. בנו, אַרְוֶלֶג, הדף את האויב מהגבעות בעזרת קַרְדוֹלָן ולִינְדוֹן, ובמשך שנים רבות שתי ממלכות הדוּנֵדַין הנותרות החזיקו בכוח רב בגבולות עם שתי הממלכות היריבות.[5]

הדוּנֵדַין זכו ל-53 שנות שקט, עד שבשנת 1409[א] צבא גדול יצא מאַנְגְמָר, נכנס לקַרְדוֹלָן והטיל מצור על גבעות הרוחות. הדוּנֵדַין הובסו ואַרְוֶלֶג נהרג, המעוז הראשי בגבעות הרוחות, פסגת הרוחות, נשרף עד היסודות. הדוּנֵדַין שעדיין חיו בר'וּדָאוּר נהרגו או ברחו למערב. רוב קַרְדוֹלָן נכבשה, והנותרים התבצרו בטִירְן גוֹרְתָד או התחבאו ביער העתיק. אֲרָפוֹר, בנו של אַרְוֶלֶג, עדיין היה צעיר, אך אמיץ, והוא הדף בעזרת לִינְדוֹן את האויב מעיר הבירה פוֹרְנוֹסְט ומהשפלות הצפוניות. במשך כמה זמן לִינְדוֹן, רִיבֶנְדֶל ולוֹרִיֵן דיכאו את אַנְגְמָר. בימי בנו של אֲרָפוֹר, אַרְגֶלֶבּ השני, באה מגפה גדולה לאֶרְיָדוֹר, ורוב תושבי קַרְדוֹלָן מתו, במיוחד בדרומה. רבים סבלו ממנה,[5] אבל היא נחלשה ככל שהתקדמה צפונה, וצפון אַרְתֵדַין לא סבלה מהמגפה.[6] המגפה הביאה את הסוף על קַרְדוֹלָן, ורוחות יצאו משתי הממלכות היריבות והשתכנו בתלי המלוכה של קַרְדוֹלָן בטִירְן גוֹרְתָד.[5] לאחר מכן שלטו באַרְתֵדַין עוד כ-4 מלכים עד חורבנה: אַרְוֵגִיל, אַרְוֶלֶג, אֲרָוָל ואֲרָפַנְט.[4] אֲרָפַנְט היה מלך אַרְתֵדַין הראשון ששוחח עם מלך גוֹנְדוֹר, אוֹנְדוֹהֵר, ושניהם הבינו שרצון אחד מכוון את המתקפות על ממלכות הדוּנֵדַין.[7]

בשנת 1974[א] אַנְגְמָר התחזקה מחדש.[5] אַרְוֶדוּי, מלך אַרְתֵדַין ובנו של אֲרָפַנְט, שלח בקשת עזרה למלך גוֹנְדוֹר, אֵאָרְנִיל,[3] אך הוא איחר את המועד: צבאה של אַנְגְמָר, ובראשו המלך־המכשף שלה, תקף את אַרְתֵדַין וכבש אותה.[5]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 לעידן השלישי
  2. ^ ראו כאן קישור למפה.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' XVIII
  2. ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1172
  3. ^ 1 2 ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1000
  4. ^ 1 2 ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 998
  5. ^ 1 2 3 4 5 ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1001
  6. ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1001-1002
  7. ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1010