ארתדין
| |||
איור של אָמוֹן סוּל, הצריח שניצב על פסגת הרוחות | |||
ממשל | |||
---|---|---|---|
משטר | מונרכיה | ||
ראש המדינה | מלך אַרְתֵדַין | ||
שפה נפוצה | לשון המערב | ||
עיר בירה | פוֹרְנוֹסְט | ||
גאוגרפיה | |||
יבשת | הארץ התיכונה | ||
היסטוריה | |||
הקמה | פירוק ממלכת אַרְנוֹר | ||
תאריך | 861[א] | ||
פירוק | כיבוש על ידי אַנְגְמָר | ||
תאריך | 1974[א] | ||
ישות קודמת | אַרְנוֹר | ||
שליטים בולטים |
1. אַמְלַית "איש פוֹרְנוֹסְט" 7. אַרְגֶלֶבּ הראשון 8. אַרְוֶלֶג 9. אֲרָפוֹר 10. אַרְגֶלֶבּ השני 14. אֲרָפַנְט 15. אַרְוֶדוּי | ||
בלגנדריום של טולקין, ממלכת אַרְתֵדַין או בקיצור אַרְתֵדַין (באנגלית: Arthedain, משמעות בסִינְדָרִין: "ממלכת האֵדַין"[1]) היא ממלכה בדיונית בצפון הארץ התיכונה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפילוג והשנים הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – ארנור
באַרְנוֹר שלטו עשרה מלכים. לאחר מותו של המלך אֵאָרֶנְדוּר, התגלה סכסוך ירושה בין אַמְלַית, האח הבכור, לבין שני אחיו. הממלכה התחלקה לשלוש: אַמְלַית שלט בשטח שבין הנהרות בְּרֶנְדִיוַּין ולוּן וגם בשטח מצפון לדרך הגדולה, מה שאומר ששלט בפוֹרְנוֹסְט, עיר הבירה של אַרְנוֹר לשעבר, ובגבעות הרוחות, אחד המעוזים הראשיים של אַרְנוֹר לשעבר. הוא קרא לממלכתו: "אַרְתֵדַין". ממלכתו שכנה בצפון-מערב אַרְנוֹר לשעבר, בזמן שממלכות אחיו, קַרְדוֹלָן ור'וּדָאוּר, שכנו מדרום ומצפון-מזרח, בהתאמה.[ב] בין שלוש ממלכות אלו פרצו מלחמות רבות.[2]
לאחר מותו של אַמְלַית משלו באַרְתֵדַין עוד 5 מלכים עד הקמת ממלכת הרשע אַנְגְמָר: בֶּלֶג, מַלוֹר, קֶלֶפַרְן, קֶלֶבְּרִינְדוֹר ומַלְוֵגִיל.[3]
קרבות עם אַנְגְמָר ומפלה בידיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אַרְגֶלֶבּ, בנו של מַלְוֵגִיל, תבע את השלטון על אַרְנוֹר כולה, לאחר ששושלות המלוכה בממלכות האחרות נעלמו, אך ר'וּדָאוּר התנגדה. התנגדותה נבעה מהתמעטות הדוּנֵדַין בממלכה, ומי ששלט בה בפועל היה אחד מאנשי גבעות אֶטֶן שהיה בעל ברית של אַנְגְמָר. אַרְגֶלֶבּ ביצר את המבצרים המזרחיים של אַרְתֵדַין, גבעות הרוחות, אבל הוא מת בקרב נגד שתי הממלכות היריבות. בנו, אַרְוֶלֶג, הדף את האויב מהגבעות בעזרת קַרְדוֹלָן ולִינְדוֹן, ובמשך שנים רבות שתי ממלכות הדוּנֵדַין הנותרות החזיקו בכוח רב בגבולות עם שתי הממלכות היריבות.[4]
הדוּנֵדַין זכו ל-53 שנות שקט, עד שבשנת 1409[א] צבא גדול יצא מאַנְגְמָר, נכנס לקַרְדוֹלָן והטיל מצור על גבעות הרוחות. הדוּנֵדַין הובסו ואַרְוֶלֶג נהרג, המעוז הראשי בגבעות הרוחות, פסגת הרוחות, נשרף עד היסודות. הדוּנֵדַין שעדיין חיו בר'וּדָאוּר נהרגו או ברחו למערב. רוב קַרְדוֹלָן נכבשה, והנותרים התבצרו בטִירְן גוֹרְתָד או התחבאו ביער העתיק. אֲרָפוֹר, בנו של אַרְוֶלֶג, עדיין היה צעיר, אך אמיץ, והוא הדף בעזרת לִינְדוֹן את האויב מעיר הבירה פוֹרְנוֹסְט ומהשפלות הצפוניות. במשך כמה זמן לִינְדוֹן, רִיבֶנְדֶל ולוֹרִיֵן דיכאו את אַנְגְמָר. בימי בנו של אֲרָפוֹר, אַרְגֶלֶבּ השני, באה מגפה גדולה לאֶרְיָדוֹר, ורוב תושבי קַרְדוֹלָן מתו, במיוחד בדרומה. רבים סבלו ממנה,[4] אבל היא נחלשה ככל שהתקדמה צפונה, וצפון אַרְתֵדַין לא סבלה מהמגפה.[5] המגפה הביאה את הסוף על קַרְדוֹלָן, ורוחות יצאו משתי הממלכות היריבות והשתכנו בתלי המלוכה של קַרְדוֹלָן בטִירְן גוֹרְתָד.[4] לאחר מכן שלטו באַרְתֵדַין עוד כ-4 מלכים עד חורבנה: אַרְוֵגִיל, אַרְוֶלֶג, אֲרָוָל ואֲרָפַנְט.[3] אֲרָפַנְט היה מלך אַרְתֵדַין הראשון ששוחח עם מלך גוֹנְדוֹר, אוֹנְדוֹהֵר, ושניהם הבינו שרצון אחד מכוון את המתקפות על ממלכות הדוּנֵדַין.[6]
בשנת 1974[א] אַנְגְמָר התחזקה מחדש.[4] אַרְוֶדוּי, מלך אַרְתֵדַין ובנו של אֲרָפַנְט, שלח בקשת עזרה למלך גוֹנְדוֹר, אֵאָרְנִיל,[7] אך הוא איחר את המועד: צבאה של אַנְגְמָר, ובראשו המלך־המכשף שלה, תקף את אַרְתֵדַין וכבש אותה.[4]
מפלת אַנְגְמָר
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשאַרְוֶדוּי שלח בקשת עזרה לגוֹנְדוֹר, מלכה, אֵאָרְנִיל, שלח צי צפונה ובראשו בנו, אֵאָרְנוּר, על מנת לעזור לאַרְתֵדַין. אך הוא איחר, ואַרְתֵדַין נכבשה על ידי אַנְגְמָר. אבל, כאשר הגיע הצי למִיתְלוֹנְד הייתה שם שמחה גדולה ופליאה, בגלל שהספינות היו כל כך גדולות ורבות, עד שבקושי נמצא לכולן מעגן. מתוך הספינות האלו יצא צבא ענק ומחומש היטב. קִירְדָן, שליט לִינְדוֹן, אסף חיילים רבים, וכשנשלמו ההכנות, יצא הצבא לקרוא תיגר על אַנְגְמָר ומלכה. המלך־המכשף שכן אז בפוֹרְנוֹסְט הכבושה ומילא אותה באנשיו. מרוב גאוותו, אסף את חייליו ויצא מערה, במחשבה שיצליח להדוף אותם חזרה. כאשר צבאו היה מדרום לגבעות הדמדומים, הוא הותקף במפתיע על ידי צבא המערב, ששכן על הגבעות. צבאו הובס והיה שרוי בנסיגה לפוֹרְנוֹסְט, כאשר תקפו אותו במפתיע הפרשים, ובראשם אֵאָרְנוּר, שעקפו את הגבעות מצפון. הוא אסף את כל הנותרים וניסה לברוח לקַרְן דוּם, אך הפרשים הצליחו להשיג אותו. באותו זמן הופיע כוח מרִיבֶנְדֶל, ובראשו גְלוֹרְפִינְדֵל. מפלתה של אַנְגְמָר הייתה כל כך גדולה, שאף אחד מתושביה ממערב להרי האובך לא שרד.[8]
הנוטרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות מפלתה של אַנְגְמָר, המלחמות הרבות נגדה גרמו לאבדות כבדות בקרב הדוּנֵדַין, כך שלא הייתה אפשרות להקים את אַרְתֵדַין מחדש. אבל השושלת נמשכה במצביאי הדוּנֵדַין, שהמשיכו להוביל את הדוּנֵדַין,[9] שכונו כעת "הנוטרים".[10] היו סך הכל כ-16 מצביאים, עד שהאחרון, אָרָגוֹרְן, ייסד את הממלכה המאוחדת של אַרְנוֹר וגוֹנְדוֹר.[9]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מלכי ארתדין – רשימת מלכיה של אַרְתֵדַין.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ארתדין, באתר האנציקלופדיה של ארדה
- ארתדין, באתר Tolkien Gateway (באנגלית)
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ארתדין, באתר האנציקלופדיה של ארדה
- ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1000
- ^ 1 2 ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 998
- ^ 1 2 3 4 5 ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1001
- ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1001-1002
- ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1010
- ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1011-1012
- ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1027
- ^ 1 2 ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1004
- ^ ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1165