מלחמת האזרחים הסינית

מלחמת האזרחים הסינית
国共内战, 國共內戰

תאריכים	אפריל 1927 – מאי 1950 (כ־23 שנים)
מקום	סין
תוצאה	ניצחון הקומוניסטים, הקמת הרפובליקה העממית של סין ומעבר של ממשלת הרפובליקה הסינית לטאיפיי.
שינויים בטריטוריות	השלטון בסין היבשתית עבר למפלגה הקומוניסטית ורק האי טיוואן נשאר תחת שלטון רפובליקני
הצדדים הלוחמים קוומינטנג המפלגה הקומוניסטית של סין אחרי 1949 הרפובליקה העממית של סין מפקדים צ'יאנג קאי שק מאו דזה-דונג כוחות 4,300,000 (יולי 1945) 3,650,000 (יוני 1948) 1,490,000 (יוני 1949) 1,200,000 (יולי 1945) 2,800,000 (יוני 1948) 4,000,000 (יוני 1949)

מלחמת האזרחים הסינית היא מלחמת אזרחים שהתרחשה בסין בין המפלגה הלאומית הסינית (קוומינטנג) למפלגה הקומוניסטית הסינית (CPC), בשנים 1927 עד 1950. המלחמה הסתיימה בניצחון הקומוניסטים, ואלה השתלטו על שטחי סין והקימו את הרפובליקה העממית של סין. הלאומנים נמלטו לטאיוואן, בה הקימו את הרפובליקה הסינית.

רקע

ב-1911 הופלה שושלת צ'ינג מהשלטון וכך בא אל קיצו השלטון הקיסרי. במדינה שלטו מפקדים סינים, ששלטו בעיקר בצפון המדינה במה שכונה תקופת המצביאים. הקוומינטנג, בראשות סון יאט-סן, ניסה להילחם בהם ולאחד את סין. הוא פנה למערב לסיוע אך פניו הושבו ריקם. ב-1921 פנה לברית המועצות, שהסכימו בכפוף לחיזוק המפלגה הקומוניסטית הסינית. הסיוע הסובייטי התבטא בציוד, נשק, הכשרה וארגון. ב-1923 הצהירו בשאנגחאי סון ונציגים סובייטים על התחייבות לאיחוד סין, והצהרה זו כללה גם שיתוף פעולה בין הקוומינטנג, הקומינטרן והמפלגה הקומוניסטית הסינית. ב-1925 מת סון, ובמקומו התמנה צ'יאנג קאי שק למנהיג הקוומינטנג. ב-1926 התפלג הקוומינטנג לפלגים ימניים ושמאלניים. אחרי סיכול ניסיון חטיפה של צ'יאנג במרץ, הוא הטיל מגבלות על חברותם של הקומוניסטים במפלגתו, והמפלגה הקומוניסטית הסינית הקטנה החלה לגדול.

מלחמת האזרחים

בשנות ה-20 וה-30

ב-1927 פתח צ'יאנג קאי שק במסע חיסול נגד חברי המפלגה הקומוניסטית, ופעילי המפלגה ירדו למחתרת בערים, או נמלטו לאזורי הכפר, שם ארגנו מרידות חמושות כנגד שלטון הקוומינטנג. מרידות אלו החלו בהתקוממות נאנצ'אנג ב-1 באוגוסט 1927. הקומוניסטים הצליחו לגייס את תמיכת האיכרים המקומיים, באמצעות ביצוע רפורמות אגרריות ומדיניות חלוקת אדמות, והשתלטו על מספר אזורים בדרום המדינה. צ'יאנג לא ויתר וניסה לחסל את הרפובליקות הסובייטיות שהקימו הקומוניסטים באזורים שבשליטתם, באמצעות שורת מתקפות, שנודעו בשם "מסעות כיתור". שתי המתקפות הראשונות נחלו כישלון, לאחר והלאומניים ספגו תבוסות מהקומוניסטיים, ואילו השלישית בוטלה בשל הפלישה היפנית למנצ'וריה (1931). מסע הכיתור הרביעי נחל הצלחות ראשוניות, אך צבאותיו של צ'יאנג ספגו אבדות כבדות כשניסו לחדור ללב "הרפובליקה הסובייטית הסינית". בכל מסעות המלחמה האלו הניחו הכוחות הקומוניסטיים לטורי הצבא הלאומני לחדור לעומק השטח שבשליטתם, ואז תקפו אותם בזה אחר זה, תוך ריכוז עדיפות כוחות מקומית, והביסו אותם.

במסגרת מסע הכיתור החמישי, שהחל באוקטובר 1934, צ'יאנג קאי שק ריכז כ-700 אלף חיילים, כנגד הכוחות הקומוניסטיים שכללו כ-150 אלף איש בלבד. הפעם החליט צ'יאנג לשנות את האסטרטגיה שלו, בעצת היועצים הצבאיים הגרמנים שסייעו לו. כוחותיו לא ניסו לחדור במהירות לעומק האזורים שבשליטת הקומוניסטים, אלא נקטו באסטרטגיה של כיתור ומצור, כשהם מהדקים בהדרגה את טבעת הכיתור סביב האזור שבשליטה קומוניסטית, ומנתקים אותם ממקורות האספקה שלהם. כדי להינצל מהשמדה, הקומוניסטים נטשו את האזורים שבשליטתם בדרום סין, ופתחו במסע ארוך צפונה שכונה "המצעד הארוך". במסגרתו, לחמו הכוחות הקומוניסטיים נגד הצבאות הלאומניים ובעלי בריתם, שניסו לחסל אותם בדרכם, ונאבקו באיתני הטבע, עד שהגיעו לבסוף למקום מבטחים במחוז שאאנשי ביוני 1935 עם כ-8,000 לוחמים בלבד. למרות האבדות הכבדות שספגו במסע, הם צברו פופולריות ברחבי סין, ובמיוחד המנהיג החדש של המפלגה הקומוניסטית – מאו דזה-דונג.

הפלישה היפנית

חיילים לאומנים מובילים אסירים קומוניסטים במהלך הטבח שנערך בפעילי המפלגה בשאנגחאי באפריל 1927

המאבק נגד הקומוניסטים נמשך עד לשנת 1937, כאשר החלה הפלישה היפנית לסין. גם לאחר פרוץ מלחמת סין–יפן השנייה ראה צ'יאנג קאי שק בקומוניסטים איום גדול יותר מן היפנים הפולשים וסירב לשתף עמם פעולה. מספר גנרלים בכירים של הקוומינטנג חטפו אותו ב-12 בדצמבר 1936, במה שמכונה תקרית שיאן, וכפו עליו להסכים לשיתוף פעולה מוגבל עם הקומוניסטים כדי להילחם ביפנים. בעקבות זאת הוסכם על הפסקת המלחמה הפנימית בין הצדדים, כדי להילחם נגד האויב המשותף. עם זאת התיאום בין הצדדים היה מינימלי, למרות לחצים כבדים שהפעילו האמריקנים על צ'יאנג קאי שק. הכוחות הלאומנים נשאו בעיקר נטל הלחימה הסדירה נגד היפניים, בעוד הקומוניסטים ונקטו בטקטיקות של לוחמת גרילה, בעיקר באזורים שנכבשו על ידי היפנים בצפון סין. בכך הרוויחו הקומוניסטים מהמלחמה ביפן, אשר החלישה את הצבאות הלאומנים, ואפשרה להם לבסס את שליטתם בצפון סין. המגעים בין הלאומנים והקומוניסטים נמשכו גם לאחר תום מלחמת העולם השנייה ב-1945, כאשר שני הצדדים הבינו את חשיבות שיקום המדינה.

1946–1949

סין בשנת 1948

ב-26 ביוני 1946 הסתיימה שביתת הנשק הזמנית בין הלאומנים והקומוניסטים והמלחמה ביניהם התפרצה במלוא עוזה. ממשלת ארצות הברית סייעה לכוחות הלאומנים להילחם בקומוניסטים. האמריקנים הטיסו כוחות צבא לאומנים לצפון מזרח סין, שנשלט ברובו על ידי הקומוניסטים, וכן שלחו 50,000 חיילים לשמור על עמדות מפתח במדינה. בניגוד לארצות הברית, ברית המועצות השקיעה מעורבות מינמלית, והקומוניסטים השתמשו בציוד הצבאי שהותיר הצבא היפני במנצ'וריה ובאזורים שבשליטתם בצפון סין, ושלל מהכוחות הלאומניים.

במרץ 1947 השתלטו הלאומנים על הבירה הקומוניסטית, ינאן, אך המשבר הכלכלי שפקד את סין בשנים 1946–1949 פגע קשות בכוחותיו של צ'יאנג. מלבד זאת האיכרים ורוב העם הפנו ללאומנים עורף בשל תמיכתם באנשי צבא ששיתפו פעולה עם היפנים. כך, למרות היתרון המספרי, הטכנולוגי והכלכלי של הלאומנים, הם סבלו משחיתות ומחסור בתמיכה בעם. צ'יאנג הורה לכוחותיו להפקיר את אזורי הכפר לקומוניסטים ולהתרכז בערים הגדולות, שם נמצא ההון האנושי והכלכלי. הקומוניסטים התחזקו ובסופו של דבר, לאחר תקופה של קיפאון, הצליחו לכבוש את צפון מזרח סין וללכוד כמויות גדולות של ציוד ונשק כבד, כולל טנקים. ב-21 באפריל 1949 חצו כוחות הקומוניסטים את נהר יאנגצה תוך כדי כיבוש נאנג'ינג, בירת הלאומנים, אשר נדחקו לדרום המדינה עד סוף 1949.

ב-1 באוקטובר 1949 הכריז מאו דזה-דונג בבייג'ינג על הקמת הרפובליקה העממית של סין. צ'יאנג יחד עם שני מיליון נאמניו נסו מסין היבשתית אל האי טאיוואן, שם ייסדו את הרפובליקה הסינית. ב-10 בדצמבר 1949 נפלה צ'נגדו, העיר האחרונה של הלאומנים בסין היבשתית, לידי הקומוניסטים. באותו החודש הכריז צ'יאנג על טאיפיי כבירת סין באופן זמני.

לקריאה נוספת

• אהרן שי, ממלחמת האופיום עד יורשי מאו, הוצאת זמורה-ביתן, 1990.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מלחמת האזרחים הסינית בוויקישיתוף

• מלחמת האזרחים הסינית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• סין, היסטוריה, מלחמת האזרחים, 1945-1949, דף שער בספרייה הלאומית