מלאכת מכבה

מְלֶאכֶת הַמְּכַבֶּה היא אחת מל"ט מלאכות שבת. ככל ל"ט המלאכות, גם מלאכה זו אסורה מכיוון שהייתה נעשית במשכן. אב המלאכה במשכן היה כיבוי האש כדי לשמור את הפחמים לשימוש חוזר לצורך צירוף הזהב והכסף שהיה במשכן.

הגדרת המלאכה היא הפסקת תהליך הבעירה או הקטנת להבה, כאשר התכלית היא הכנת פחמים. לפי חלק מהפוסקים כיבוי שלא למטרת הכנת פחמים אסור מדרבנן, כיוון שזוהי מלאכה שאינה צריכה לגופה, אך לפי הרמב"ם ופוסקים נוספים אחרים מלאכה שאינה צריכה לגופה אסורה מהתורה.

יישומים

מלאכת כיבוי הוא לא רק מעשה כיבוי מוחלט של אש, אלא גם טלטול נר - מלבד איסור המוקצה שבו, עשוי לגרום לנר להכבות מעט, והוא אסור מהתורה.

שרפה בבית

ערך מורחב – שרפה בשבת

במקרה ויש שרפה בבית, התירו חז"ל לומר "כל המכבה אינו מפסיד", אף על פי שיש בכך רמז שהוא קורא לגוי לכבות וכן רמיזה על כך שהוא יקבל את שכרו לאחר השבת על פעולותיו. ליהודי עצמו מותר להציל רק מזון שלוש סעודות, שכן חששו שאם יתירו לו להציל את כל ממונו ולהתעסק בשרפה יותר מדי, הוא ישכח ומתוך בהלה - יסייע בפעולות הכיבוי, האסורות בשבת.

במקום שיש חשש ממשי לסכנת חיים, מותר לכבות את האש, ככל העבירות בתורה שהותרו משום מצוות פיקוח נפש, חוץ משלוש עברות החמורות שהם עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים.

מלאכת כיבוי ביום טוב

הפוסקים דנים האם כיבוי הוא מהמלאכות המותרות ביום טוב, שכן קשה למצוא פעולה בהכנת אוכל הכרוכה בכיבוי. במסכת ביצה^[1] הגמרא אומרת כי מותר לצלות בשר על הגחלים, לפי רש"י - הפירוש הוא, שאף על פי שהדבר כרוך בכיבוי והבערה כאחד, שהרי כאשר שמים את הבשר על גחלי האש, האש נכבה מעט ורק לאחר מכן מתלקח. יש ראשונים הסבורים שאכן הכנת אוכל זו כרוכה בכיבוי גחלים.

אך יש ראשונים ובראשם הרי"ף הסבורים שמלאכה זו אינה נחשבת לכיבוי, שכן על ידי פעולה זו מובערת האש ביתר שאת בסופו של דבר, ולכן אף על פי שתחילת הפעולה היא בכיבוי רגעי, אין כיבוי כזה נחשב לכיבוי. הפוסקים מפרשים^[2], שלפי דברי הרי"ף, הותרה מלאכה זו לצורך אוכל נפש, אף על פי שאין זה בגדר "אוכל נפש" שהותרה ביום טוב, מכיוון שאין בשר על גחלים דרוש לכל אדם רק למפונקים הרגילים בו.

ראו גם

מלאכת מבעיר

קישורים חיצוניים

מבעיר ומכבה, מאת הרב אליעזר מלמד באתר ישיבה
אסופת מאמרים בנושא מבעיר ומכבה, באתר ספריית אסיף

הערות שוליים

^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ג, עמוד א'.
^ ראו מקורות בקובץ בית אהרן וישראל.

[1] תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ג, עמוד א'.

[2] ראו מקורות בקובץ בית אהרן וישראל.

[1]

[2]

הלכות ואיסורי שבת
כללים	מזיד עם התראה • מזיד • שוגג • דבר שאינו מתכוון • פסיק רישא • מלאכה שאינה צריכה לגופה • מלאכת מחשבת • שניים שעשאוה • שינוי • גרמא בשבת • מקלקל • מתעסק • חצי שיעור • מסייע אין בו ממש • פיקוח נפש דוחה שבת.
מוקצה	מוקצה מחמת גופו • מוקצה מחמת איסור • מוקצה מחמת חסרון כיס • מוקצה מחמת מיאוס • מוקצה מחמת מצווה • כלי שמלאכתו לאיסור • ביטול כלי מהיכנו • בסיס לדבר האסור • נולד • טלטול על ידי דבר אחר • מיגו דאתקצאי • גרף של רעי
שבות	שבות דשבות • אמירה לנוכרי • עובדין דחול • מראית עין • ממצוא חפצך • ודבר דבר • הכנה משבת לחול • טרחא יתירה • מקח וממכר בשבת • שכר שבת • שטרי הדיוטות • מוליד • רחיצה בשבת • רדיית הפת • גזירת סנדל המסומר
עונשים	סקילה • כרת • קורבן חטאת • מלקות • מעשה שבת
שונות	מחמר • תחום שבת • שביתת כלים • שביתת בהמתו
מלאכות שבת
צביעת יריעות המשכן	זורע • חורש • קוצר • מעמר • דש • זורה • בורר • טוחן • מרקד • לש • מבשל
הכנת היריעות	גוזז • מלבן • מנפץ • צובע • טווה • מיסך • שתי בתי נירין • אורג • פוצע • קושר • מתיר • תופר • קורע
הכנת כיסויי עורות	צד • שוחט • מפשיט • מעבד • ממחק • משרטט • מחתך
הקמת המשכן	כותב • מוחק • בונה • סותר • מכבה • מבעיר • מכה בפטיש • הוצאה מרשות לרשות
תולדות מלאכות שבת	מפרק • השקיה • הגבנה • חליבה בשבת
הלכות עירובין
רשויות השבת	רשות הרבים • רשות היחיד • כרמלית • מקום פטור • (מדרבנן: קרפף יותר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה)
המלאכה והאיסורים	עקירה והנחה • הוצאה מרשות לרשות • טלטול ארבע אמות ברשות הרבים • איסור טלטול בין רשויות היחיד • איסור טלטול בין רשויות היחיד
תיקוני החצר והמבוי	עירוב (על ידי צורת הפתח, לחי או קורה) • תיקון חצרות ומבואות • עירוב חצירות • שיתוף מבואות • פסי ביראות • ביטול רשות • חילוק רשויות