מישוש

מישוש הוא הפעולה המשתמשת בחוש המגע, אחד מקבוצת החושים של המערכת הסומטוסנסורית. המישוש משתמש בחוש זה באופן אקטיבי ותוך כדי תנועה, לרוב על ידי האצבעות, כדי להעביר מידע על מכלול התחושות הנוצרות כתוצאה ממגע של המרקמים עם קולטני החישה. ניתן למשש גם בעזרת העור באזורים אחרים כמו השפתיים או הלשון. מישוש בעזרת אברי גוף אחרים יהיה פחות יעיל בשל צפיפות נמוכה של עצבי המגע.

תפיסה באמצעות מישוש

בדומה לחוש הראייה והשמיעה, גם חוש המישוש מסוגל לספק מידע מרחבי אודות מיקומם היחסי של עצמים במרחב. מידע זה מאפשר את התגבשותה של התפיסה המרחבית^[1].

מבחינים בין תפיסה מישושית סבילה לתפיסה מישושית פעילה. בתפיסה הסבילה המידע עובר דרך העור אך מעובד ומאוחסן במוח ללא הדי הכרה משמעותיים. לעומת זאת, התפיסה הפעילה כוללת תפעול פעיל של איברי הגוף במגע עם חפצים והיא תורמת ללמידה במידה רבה יותר מהתפיסה הסבילה.

התפתחות תינוקות בדרכי חקירת חפצים על ידי מישוש

2.5–3 חודשים – כף היד לא פעילה, התינוק תופס חפצים, נוגע בהם או דוחף אותם, אך ללא חקירה פעילה באמצעות מישוש.
3–5 חודשים – מתחילה חקירה, אך היא עדיין גסה. היד תופסת את החפץ אך רק עם כף היד ומרכז האצבעות. בגיל 4.5 חודשים החקירה יותר גלובלית ומקרית, והיא כוללת חיפוש אחר אפיונים מסוימים.
5–6 חודשים – מתחיל שימוש שיטתי בשתי הידיים, וניתוח של אפיונים מסוימים בחפץ, אך עדיין ללא למידה של הצורה השלמה.