מילון עברי

מילונים עבריים

"האוצר", מילון השפה העברית, 1903

דף מתוך מילון בן יהודה

מילון עברי או מילון עברי-עברי או מילון עברי-בעברית הוא מילון המכיל מילים בעברית ופירושיהן.

היסטוריה

בתולדות המילונאות העברית שתי תקופות:

• ימי הביניים, שבהם נכתבו מילונים על ידי בלשנים עבריים
• העת החדשה, שבה יצירתם של מילונים נבעה מתחיית השפה העברית.

ימי הביניים

המילונאי העברי הראשון המתועד הוא רבי סעדיה גאון, ראש ישיבת סורא. בהיותו בן 20 בלבד, חיבר את ספרו "האֶגרון". הספר נועד לשמש ככלי-עזר לפייטנים, וסודר הן בסדר אלפביתי והן לפי סיומת המילים (כדי להקל על החריזה). גם רב האי גאון חיבר כמעין מילון – "כְּתַאבּ אלְחַאוִי" ("ספר המאסף") – על כל הצירופים האפשריים מאותיותיו של כל שורש וביאורם. שני הספרים לא שרדו בשלימותם, למעט שרידים מהם.

המילון העברי הראשון שנמצא בידינו הוא "מחברת מנחם" של מנחם בן סרוק. בן סרוק, שחי והתגורר בספרד כתב את ספרו במטרה דומה למטרתו של רס"ג – עזרה למשוררים. ספרו הפך לנפוץ, ופירושיו מובאים ברש"י על המקרא. מילון נוסף מאותו אזור הוא ה"כתאב אלאצול" ("ספר השורשים") של רבי יונה אבן ג'נאח מקורדובה מהמאה ה-11. אף על פי שספר זה אינו מילון במובן המצומצם של המילה, והספר מכיל גם פרשנות אטימולוגית למילים ולשורשים, הוא ללא ספק מילון במהותו. אבן ג'נאח התמקד בעברית מקראית, אם כי גם מילים מן המשנה והתלמוד מופיעות בספר. באותה תקופה יצר רבי נתן מרומי את "הערוך" – מילון ללשון חז"ל המסודר בצורה אלפביתי.

למעשה, מאותה תקופה ועד לעת החדשה, למעט יוצאים מן הכלל, לא נוצרו מילונים עבריים, בוודאי שלא לשם מילונאות לשמה.

בין היוצאים מן הכלל ניתן למנות את רבי יקותיאל הכהן שספרו "עין הקורא", שנועד להורות את אופן קריאת המילים בצורה הנכונה בקריאת התורה, מהווה מילון מקראי. זמנו של הכהן איננו ברור, אך ככל הנראה חי במרכז אירופה במאה ה-12.

יוצא מן הכלל נוסף, ומי שללא ספק נחשב לראשון המילונאים העבריים, היה המדקדק והמדפיס האיטלקי אליהו בחור בן המאה ה-15. בחור הוציא לאור מספר מילונים, ביניהם לראשונה מילון עברי-לטיני-אידי ("שמות דברים"), וכן מילון ללשון חז"ל ולעברית של ימי הביניים ("התשבי"). מילוניו של התשבי היו פורצי דרך בכמה תחומים: בנוסף לכך שהוא הוציא לאור את מילוניו בדפוס, שלא כמו אחרים שקדמו לו, הוא גם נקט בעמדה "מדעית" יחסית, בשונה ממילונאים קודמים שעמדתם הייתה הלכתית-פרשנית.

רק במאה ה-17 הוציא הרב שלמה די אוליוירה שני מילונים – "זית רענן" – מילון לקסיקוני למילים המורגלות במשנה, בתלמוד ובפילוסופיה, באמסטרדם בשנת 1683, ו"עץ חיים" – שורשי לשון הקודש בסדר אלפביתי.

מילונאים עבריים בימי הביניים

• בערך בשנת 960 פרסם מנחם בן סרוק את עבודתו המונומנטלית – ה'מחברת' (גַ'מַע) – מילון ללשון העברית וללשון הארמית המצויות במקרא. זהו, למעשה, המילון העברי-עברי הראשון ללשונות אלו הידוע לנו. ה'מחברת' מכנסת (מחברת, מהפועל לחבר) מילים מן הלשונות הללו. זוהי למעשה קונקורדנציה, לקסיקון של מילים תנ"כיות. הלקסיקונים המוכרים לנו מלפני המחברת כתובים בדרך-כלל בערבית (רס"ג) ומבוססים על מילים יחידאיות בתנ"ך.

המחברת מחולקת לפי שורשי המילים, אלא שלפי דעת מנחם רבים מהשורשים הם בני שתי אותיות או אות אחת. הדבר נבע מאי הכרתו בשורשים חסרים כגון חסרי פ"נ או ע"ו. בעיניו, לא סביר כי שיבושי לשון ונפילת אותיות יביאו לנוסח המקודש של התנ"ך, מאחר שהעברית שבה הוא כתוב הומצאה על ידי אלהים והיא קודמת לכל שפה אנושית. בכך, דומה השקפתו של מנחם להשקפה הקראית. גם בהשקפה הרבנית מקובל כי התורה (ולא התנ"ך כולו) נכתב או נוצר על ידי אלהים, אלא שמקובלת התפישה "דיברה תורה כלשון בני אדם" כדי להסביר מדוע השפה אנושית כל-כך – היא נכתבה עבור קוראיה, האנושיים.

מחברת מנחם נשמרה בכתבי יד רבים, ויצאה לאור בשתי מהדורות מדעיות, מהדורת פיליפובסקי (פיליפאווסקי), לונדון, תרי"ד 1854 ומהדורת בדיוס (Sáenz-Badillos), גרנדה, 1986.

• במחצית הראשונה של המאה ה-11 כתב יונה אבן ג'נאח את ספר השורשים (כתאב אלאצול), שהוא מילון מלא של השורשים שבמקרא.
• במאה ה-11 כתב נתן מרומי את "הערוך" – מילון העוסק במילים הקשות והזרות בתלמודים ובמדרשים. הפירושים למילים מסתמכים בעיקר על ספרות הגאונים ועל פרשנות של המחבר. לכל אחד מערכי המילון ישנו פירוש רחב, הכולל לעיתים התייחסות גם לעניינים אחרים שקשורים לנושא.
• בשנת 1161 סיים שלמה פרחון את מילונו "הערוך" בעיר סלרנו שבאיטליה. ביצירת המילון נעזר במילונו של יונה אבן ג'נאח.
• רד"ק כתב מילון של השפה העברית המכונה "ספר השורשים".
• בשנת ה'ש"א פרסם אליהו בחור את התשבי – מילון עברי ללשון חז"ל ולשון ימי הביניים.

בעת החדשה

עם תחילת תנועת ההשכלה היהודית ובעקבותיה תחיית הלשון העברית, נוצר צורך במילון עברי מקיף ומדעי. אף על פי שתנועת ההשכלה היהודית הביאה ליצירתם של מילונים אחדים: אוצר השורשים (וינה תקס"ז–תקס"ח, 1807–1808): מילון לעברית מקראית, כולל תרגום לגרמנית, מאת יהודה ליב בן-זאב. וכן שמואל יוסף פין חיבר מילון עברי בשם "האוצר" (בחייו יצאו לאור האותיות א–ז והושלם לאחר פטירתו), שהיה המילון ההיסטורי הראשון ללשון העברית וקיבץ את כל הידע שעד זמנו, ועוד, הרי שלא היה די בכך. בנוסף, חזונו של אליעזר בן-יהודה להפיכת השפה העברית מלשון מתה לשפה דבורה הצריך סיכום של השפה העברית על כל שכבותיה ובנוסף לחידושם של מילים רבות. בן יהודה החל במפעל זה והוציא לאור את "מילון הלשון העברית הישנה והחדשה" או בשמו המוכר "מילון בן יהודה" החל משנת 1908 (הכרך האחרון של המילון יצא לאור שנים אחרי מותו, בשנת 1958). שנים ספורות לאחר מכן הוציא לאור יהודה גור את מילונו "מילון שמושי לשפה העברית", שזכה לפופולריות רבה.

אחריהם יצאו לאור מילונים רבים, בין הבולטים שבהם הוא מילונו של אברהם אבן-שושן "המילון החדש" (נקרא גם: מילון אבן-שושן).

מילונאים עבריים בעת החדשה

תנועת ההשכלה היהודית הביאה ליצירתם של מילונים אחדים:

• אוצר השורשים (וינה תקס"ז–תקס"ח, 1807–1808): מילון לעברית מקראית, כולל תרגום לגרמנית, מאת יהודה ליב בן-זאב.
• מאיר נתיב (1835, וילנה)
• שמואל יוסף פין חיבר מילון עברי בשם "האוצר" (בחייו יצאו לאור האותיות א–ז והושלם לאחר פטירתו), שהיה המילון ההיסטורי הראשון ללשון העברית וקיבץ את כל הידע שעד זמנו.
• יהושע שטיינברג חיבר מילון מקראי בשם "משפטי האורים".

המילונות העברית עברה כברת דרך במהלך המאה ה-19. גבולות אוצר המילים הלכו והתרחבו: מן העברית המקראית, דרך ספרות התנאים, הפיוט ושירת ימי הביניים וכלה בספרות המאוחרת. תחילה הייתה שרויה המילונות העברית תחת המילונות הגרמנית (והמילונים כללו תרגום של המילים לגרמנית), לאחר מכן עברה לצל של המילונות הרוסית. בתחילה הודפסו התרגומים בתעתיק עברי של גרמנית, בהמשך עברו לאותיות גותיות ובסוף לאותיות לטיניות. גם מקומות הדפסת המילונים משקפות את נדידת מרכזי ההשכלה באותה התקופה. המילונים הראשונים הודפסו באוסטריה, אחר כך ליטא, רוסיה ולבסוף פולין.

תחיית השפה העברית הובילה ליצירתם של מילונים אחדים:

• מילון הלשון העברית הישנה והחדשה, הידוע יותר בכינויו מילון בן יהודה, יצירתו של אליעזר בן-יהודה.
• מילון שימושי לשפה העברית מאת יהודה גור, יצא לאור לראשונה בשנת ה'תרצ"ח, ולאחר מכן במהדורות נוספות.

במדינת ישראל, שבה העברית היא שפת המדינה, יצאו לאור (וממשיכים לצאת לאור) מילונים עבריים אחדים, מהם כספר כיס ומהם מרובי כרכים גדולים:

• מילון אבן-שושן, מאת אברהם אבן-שושן. זהו מילון עשיר ביותר לשפה העברית, שהופיע במשך כעשרים שנה בשם "מילון חדש", ובמשך עוד כשלושים שנה בשם המילון החדש. בפי העם נודע המילון בשם מילון אבן שושן ושם זה ניתן למהדורה החדשה שלו, שיצאה לאור בשנת 2004, עשרים שנה לאחר מות מחברו.
• אוצר הלשון העברית מאת יעקב כנעני, יצא לאור בתחילת שנות השישים. המחבר כלל בו מילים ומשמעויות נדירות רבות מכל תקופות הלשון ובמיוחד מלשון הפיוט, שלא נכללו במילונים אחרים, אף לא במילון בן יהודה. המילון משמש חוקרים, אך תפוצתו בציבור אינה גבוהה.
• רב מילים – המילון השלם. מילון חדשני ומקיף לעברית בת זמננו, בעריכת פרופ' יעקב שויקה ועוזי פריידקין. במילון נכללו מילים וביטויים מלשון הדיבור ומן הסלנג, וכן מילים לועזיות, בהיקף רחב יותר משל קודמיו.
• מילון ספיר – מילון עברי-עברי מרוכז בשיטת ההווה, בעריכת איתן אבניאון.
• מילון ההווה – מילון שימושי לעברית התקנית, בעריכת שושנה בהט ומרדכי מישור. המילון נוהג בשיטת ההווה, נוקט כתיב מלא ומאמץ את פסיקות האקדמיה ללשון העברית.
• מילון אריאל המקיף, בעריכת דניאל סיון ומאיה פרוכטמן.
• המילון ההיסטורי ללשון העברית: מפעל מחקרי רחב היקף של האקדמיה ללשון העברית, שמטרתו להעמיד מילון מדעי ללשון העברית על כל רבדיה ההיסטוריים, מן העת העתיקה ועד ימינו. בפועל מדובר בעיקר בקונקורדנציה ולא באוסף של ערכים מבוארים.

סדר המילים במילון הוא סדר אלפביתי, אך שני מאפיינים של השפה העברית מצריכים החלטה של מחבר המילון:

• האם להציג את המילים לפי סדרן בכתיב מנוקד, או לפי סדרן בכתיב חסר ניקוד (כתיב מלא)? "מילון אבן שושן" ו"מילון אריאל" מציגים את המילים לפי סדרן בכתיב מנוקד, ואילו "מילון רב מילים" ו"מילון ספיר" מציגים את המילים לפי סדרן בכתיב מלא. בשני המקרים יש הפניות לנוחותו של מי שחיפש בסדר שבו לא בחר המילון.
• האם להציג פעלים לפי השורש שלהם, או לפי צורת ההווה שלהם? רישום פעלים לפי השורש שלהם מחייב בקיאות לשונית של המשתמש במילון. "מילון אבן שושן" מציג פעלים לפי השורש שלהם, ו"מילון ההווה" הוא חלוץ בכתיבת פעלים לפי צורת ההווה שלהם.

מילון ממוחשב, שלו מנוע חיפוש בעל יכולת מורפולוגית, מתגבר על שתי בעיות אלה, באפשרו למעיין לחפש בדרך הנוחה לו.

מילוני השפה העברית, כגון "המילון החדש" מאת אברהם אבן-שושן ו"אוצר הלשון העברית" מאת יעקב כנעני, כללו רק מילות סלנג נפוצות מאוד, כגון "נודניק". רק בסוף המאה העשרים השתנתה גישה זו, ומילוני השפה התקנית, ובהם "מילון אבן-שושן" ו"רב מילים", החלו לתת ייצוג נרחב גם למילות הסלנג.

בהתאם למגמה בעולם המילונאות, מילונים עבריים אחדים יצאו בתחילת המאה ה-21 בגרסאות תוכנה: "רב מילים" מוצע כשירות אינטרנט, מילון ספיר ניתן לשימוש חינם באינטרנט, ו"מילון אבן-שושן", ההגדרות המילוניות שלו מוצגות גם באמצעות מנוע החיפוש גוגל, כאשר משתמשים באופרטור ":define". ומוצע כתוסף ל"בבילון". כן מתפתח באינטרנט המילון העברי ויקימילון, כחלק ממיזמי קרן ויקימדיה.

טבלת השוואה בין מילונים נפוצים לעברית החדשה

טקסט שם המילון	מיון הערכים	מיון פעלים	נטייה	ניקוד	דוגמאות לשימוש במילים	אטימולוגיה	הערות
מילון אבן־שושן / המילון החדש	לפי כתיב מנוקד. עם הפניות מכתיב חסר־ניקוד כאשר הוא שונה מהכתיב המנוקד (למשל סיפור ← סִפּוּר) ומכתיב לא תקני (תוכנית ← תָּכְנִית)	השורש מופיע לפי סדר האלפבית הכללי ותחתיו מופיעות צורת עבר נסתר לפי בכל הבניינים שבהם משמש השורש. למשל "כנס; כָּנַס; נִכְנַס; כִּנֵּס; כֻּנַּס; הִתְכַּנֵּס; הִכְנִיס; הֻכְנַס" (הכול תחת הערך "כנס").	לכל השמות ניתנות דוגמאות נטייה במין, במספר, בצורות נסמך ועם כינויים חבורים. לכל הפעלים ניתנות דוגמאות נטייה בכל הזמנים.	שמות הערכים, ההגדרות, המובאות, דוגמאות הנטייה והמוספים מנוקדים ניקוד מלא	דוגמאות מטקסטים מכל תקופות הלשון – מקרא, תלמוד, ימי הביניים, תקופת ההשכלה והעת החדשה וכן דוגמאות שהומצאו על ידי מחברי המילון. במילון המרוכז מושמטות ההפניות למקור של כל מובאה ומובאה.	אטימולוגיה מלאה כמעט לכל ערך; למילים מהתקופות העתיקות של הלשון ניתנות מקבילות בשפות שמיות עתיקות אחרות, אם יש כאלה. (אין אטימולוגיה במילון המרוכז.)	המילון שואף לכסות באופן שוויוני את כל תקופות השפה – במידת האפשר ניתנות דוגמאות מתקופות שונות בשפה, אך מפורטים הבדלים במשמעות בין התקופות השונות, אם יש כאלה. כולל מוספים: ילקוט שמות פרטיים, ילקוט שורשים ונגזריהם, פֶּרֶט מילים יחידאות, פֶּרֶט מילים מורכבות, תקציר הדקדוק העברי (התקני; כולל תקציר כללי ניקוד), טבלאות משקלים ונטיות (של שמות עצם ובנייני פועל), כללי פיסוק, כללי כתיב חסר ניקוד.
רב מילים	לפי כתיב חסר ניקוד, אך עם מספר חריגות מהכללים שהגדירה האקדמיה ללשון. בתחתית כל עמוד ניתנות הפניות מצורות כתיב אחרות. תוארי פועל, ביטויים וצירופים רבים שמתחילים במילת יחס מופיעים כערך נפרד תחת מילת היחס הזאת, למשל "במיוחד".	לפי צורת עבר נסתר בכתיב חסר ניקוד. למשל: "הכניס", "הוכנס", "כונס (כּוֹנֵס)", "כונס (כֻּנַּס)", "כינס", "נכנס" – כל אחד מהם ערך נפרד.	לכל השמות ניתנות דוגמאות נטייה במין, במספר, בצורות נסמך ועם כינויים חבורים. לכל הפעלים ניתנות דוגמאות נטייה בכל הזמנים.	כל ערך מופיע בצורה מנוקדת ובצורה חסרת ניקוד. ניתן ניקוד מלא לדוגמאות נטייה. שאר המילון מנוקד באופן חלקי בלבד.	בעיקר דוגמאות שהומצאו על ידי מחברי המילון וכן מעט מילים מטקסטים חיצוניים עם פירוט מועט על מקור הטקסט.	אטימולוגיה רק למילים שאולות משפות זרות.	המילון מתמקד בעיקר בעברית החדשה. הוא לא מכיל את כל המילים מהתקופות הקדומות של העברית ומפרט בעיקר על המשמעויות הרווחות בימינו. ניתן פירוט רב על צירופי מילים ועל משמעויות שונות של מילים בהקשרים תחביריים וסגנוניים שונים.
מילון ההווה	לפי כתיב חסר ניקוד תקני, עם הפניות מכתיב חסר ומצורות כתיב לא תקניות (למשל זיכרון ← זיכרון).	לפי צורת ההווה (הבינוני). למשל: "כונס", "כינס", "מוכנס", "מכונס", "מכניס", "נכנס" – כל אחד מהם ערך נפרד.	דוגמאות נטייה חלקיות.	ניקוד חלקי.	דוגמאות מעטות.	ללא אטימולוגיה.	המילון מציג את בעיקר את העברית העכשווית התקנית.
מילון עברי (יהודה גור)	לפי כתיב מנוקד	השורש מופיע לפי סדר האלפבית הכללי; צורת בניין קל היא צורת היסוד ואחריה מופיעות צורות מקור או ציווי בבניינים האחרים שבהם משמש השורש. למשל "כנס; כָּנַס; הִכָּנֵס; כַּנֵּס; כֻּנַּוֹס; הַכְנֵס; הָכְנֵס; הִתְכַּנֵּס" (הכול תחת הערך "כנס").	דוגמאות נטייה חלקיות.	שמות הערכים מנוקדים. שאר המילון כתוב בכתיב חסר עם ניקוד חלקי.	דוגמאות שימוש רבות, בעיקר מהמקורות הקדומים – מקרא, תלמוד וימי הביניים. עם הפניות למקור.	ללא אטימולוגיה.	המילון מיושן בימינו, מכיוון שאינו כולל חידושים רבים של המחצית השנייה של המאה ה־20, אך הוא מציג את תמונת הלשון הספרותית בסוף תקופת התחייה.

לקריאה נוספת

• ראובן מירקין, "המילונות העברית במאה העשרים", לשוננו לעם נז, ג, תשס"ח
• רוביק רוזנטל, "ספיר נגד אבן-שושן", הזירה הלשונית, עם עובד, 2001.
• אורה (רודריג) שורצולד, מחקרים בעברית בת זמננו, הפרק "המילון בראי הדקדוק", עמ' 221–225

קישורים חיצוניים

• רב־שיח על מילונאים ומילונים – יום העברית תשפ"א, בביצוע ירון לונדון, חיים כהן, סמדר ברק, נאסר בסל, כרמל וייסמן, סרטון בערוץ "האקדמיה ללשון העברית", באתר יוטיוב, 30 בדצמ׳ 2020
• עוזי ומינה פריידקין, "רב-מילים, המילון השלם – מילון עברי חדש", לשוננו לעם מט, תשנ"ח, עמ' 3–25
• מרדכי מישור, סוגיות מדעיות בהכנת מילון שימושי, בתוך פרקים בעברית לתקופותיה – אסופת זיכרון לשושנה בהט, תשנ"ז, עמ' 265–271

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מילון עברי בוויקישיתוף