הוא בוגר בית הספר לכדורגל של מועדון "זנאמיה טרודה", מהעיר אורחובו זוייבו. לאחר מכן עבר לזניט לנינגרד ובשורותיה שיחק באליפות ברית המועצות 252 משחקים. בעונת 1984 זכה בפרס שוער השנה.
הוא שיחק גם בנבחרת ברית המועצות 2 משחקים (נגד מקסיקו ב-19 באוגוסט 1984 כשעלה להחליף בדקה ה-84 וב-25 בינואר 1985 נגד יוגוסלביה כששיחק את כל תשעים הדקות, כשהוא סופג 2 שערים).
בשנים 1992–1993 שיחק בפינלנד במועדון ליגת העל מייפה-47. הוא סייע לקבוצה לקחת הגביע הפיני בשנת 1992 ולסיים כסגנית אלופת פינלנד ב-1993. המועדון היה מוכן להמשיך לשתף פעולה עם השחקן, אך סירב להעלות את המשכורת שלו, אז ביריוקוב חזר לסנקט פטרבורג.
הוא שיחק זמן קצר באסטוניה לפני שסיים את קריירת המשחק בגיל 42. הוא קיבל את הזמנת מועדון "רוטור" מוולגוגרד לכהן כמאמן שוערים, אבל אחרי שישה חודשים הוזמן לסנקט פטרבורג על ידי מאמן זניט, יורי מורוזוב. במשך שנתיים ביריוקוב היה לעוזרו הראשי של מורוזוב ומ-5 ביולי ועד ל-26 באוגוסט 2002, כיהן כממלא מקום המאמן של הקבוצה. בפברואר 2003, הוא הוביל, יחד עם מורוזוב את קבוצת "פטרוטרסט". בשנת 2006 — מונה למאמן שוערים ב"זניט".
הוא איש הקבוצה היחיד מכל צוות המועדון שהיה מעורב בדרך כלשהי בכל חמשת תוארי האליפות של הקבוצה — כשחקן ב-1984 וכמאמן השוערים בשנים 2007, 2010, 2012 ו-2015.
.jpg)
