מיחזור פלסטיק

תהליך של מיחזור פלסטיק משתנה על פי סוג הפולימר הממוחזר. ישנם שישה סוגי פולימרים עיקריים הניתנים למיחזור. פלסטיק ניתן למיחזור 2-3 פעמים, ולאחר מכן איכותי יורדת לרמה שלא ניתן למחזרו יותר.

סוגי מיחזור

מחזור של פלסטיק מתחלק לארבעה סוגים:^[1]

מיחזור ראשוני, שכולל עיבוד מכני ליצירת מוצר בעל תכונות דומות לחומר שמוחזר. זה סוג המיחזור היעיל ביותר, אך הצלחתו מותנית בהפרדה ומיון מוקפדים של הפסולת.

מיחזור שניוני, שכולל עיבוד מכני ליצירת מוצר עם תכונות "נמוכות" יותר מהמוצר המקורי. זהו סוג המיחזור הנפוץ ביותר.

מיחזור שלישוני מפרק את הפלסטיק פירוק כימי למרכיבים בסיסיים כמו נפט, שמהם אפשר לייצר פלסטיק חדש או חומרים סינתטיים אחרים. מיחזור כזה, בשיטת הפירוליזה למשל, הוא הכלכלי ביותר - שכן עלוית המיון, השטיפה והעירבוב זניחות.

מיחזור רביעוני הוא שריפה של הפלסטיק ליצירת אנרגיה (חשמל, למשל.) פעולה זו הכי פחות יעילה משום שאינה מפחיתה את צריכת הנפט הגולמי לצורך ייצור פלסטיק והיא מלווה בפליטה של פחמן דו-חמצני וחומרים מזהמים.

בישראל

עיקר מיחזור הפלסטיק בישראל הוא של פלסטיק מסוג פוליאתילן טרפתאלט (P.E.T), המשמש לרוב בייצור בקבוקי שתייה חד פעמיים. בתהליך המיחזור, הבקבוקים נשטפים, נגרסים ועוברים עיבוד, עד לקבלת פתיתים (Flakes). מפתיתים אלו מיוצרים מוצרים כגון סלסילות לפירות וירקות, תבניות לביצים, סרטי קשירה ומוצרי טקסטיל שונים, וכן בד פליס המשמש לייצור שטיחים, שמיכות מעילים וכובעים.

מפלסטיק שאינו P.E.T (כגון הפקקים של בקבוקי השתייה, בקבוקי חלב, בקבוקי חומרי ניקוי וכדומה) מפיקים לוחות דמויי-עץ, מהם מייצרים ריהוט גן וריהוט רחוב (ספסלים, פחי אשפה, גדרות, אדניות, שולחנות פיקניק, פרגולות ומתקנים מיוחדים). יתרון הלוחות בהיותם עמידים מאוד בתנאי מזג אוויר משתנים, וכן שאינם דורשים תחזוקה לאורך זמן.