מטוכיון

מטוכיון (מיוונית:μετοχή, "מטוכי", כלומר "שותפות, נכס משותף", או μετόχιον, ברבים: μετόχια מטוכיה;ברומנית: metoc או metohе; בבולגרית: (μετόχ וברבים: метоси ; בסרבית:метох, метохија, ברוסית: монастырское подворье פודבוריה) הוא במסגרת הנצרות האורתודוקסית טריטוריה התלויה במנזר, שלוחה של מנזר או מנזר בת. המונח מתייחס גם לנציגות של כנסייה אוטוקפלית אחת בתחום של כנסייה אוטוקפלית אחרת.

מנזר בת או שלוחה של מנזר

מנזר הקדוש ניקולאוס היתום בסלוניקי שפעל בימי השלטון העות'מאני כמטוכיון של המנזר ולטאדס השוכן גם הוא בסלוניקי

מטוכיון הוא מנזר קטן הכפוף למנזר אחר, מעין שלוחה של אותו מנזר. בדרך כלל נוצר מטוכיון על ידי היפרדות מהתחום המקורי של מנזר. עם זאת יכול להיווצר גם על ידי סיפוחו של מנזר אחד למנזר אחר, יותר גדול או יותר עשיר, לרוב עקב הידרדרות מצבו הכלכלי כפי שקרה להרבה מנזרים בשלהי האימפריה הביזנטית. מאוחר יותר כונה מטוכיון כל מנזר שמייסדיו סיפחו אותו למנזר גדול יותר. במטוכיה אספו התושבים המקומיים תרומות עבור המנזר הגדול. במטוכיון חיו בדרך כלל נזירים אחדים או נזיר אחד בלבד.

• בימי האימפריה הביזנטית החל מהמאה התשיעית, הוקמו הרבה מטוכיה, ובמיוחד על ידי המנזרים שעל הר אתוס. באותה תקופה ובימי השלטון העות'מאני, החל מהמאה הארבע-עשרה קמו על אחוזות המנזרים יישובים שונים.
• בבולגריה המנזר רילה (ששכן עד 1878 תחת שלטון עות'מאני) הקים לא פחות מאה שלוחות - מטוכיה - בכל רחבי חצי האי בלקן. אחד מהם, למשל הוקם ב-1378 בכפר אורליצה, 22 ק"מ מרחק מרילה.

בעת השלטון העות'מאני בבולגריה עזרו המטוכיה לשמור את האמונה ואת הליטורגיה בשפה הבולגרית. במטוכיה התקיימו לימודים, כולל לימוד קריאה וכתיבה. דוגמאות אחרות של מטוכיה בבולגריה הם ה"מטוך" גאורגי הקדוש ששויך למנזר בצ'קובסקי והמטוך הבולגרי בקרוויה (קלמריה) ביוון ששויך למנזר הילנדר ידועות מטוכיה גם בארצות הרומניות וברומניה של ימינו:

• • המנזר מיכאי וודה בבוקרשט היה מטוך של המנזר סימונופטרה בהר אתוס.
  • המנזר בוצ'ום ביאשי נבנה ב-1863 כמטוך של מנזר פרודרומוס הרומני בהר אתוס.
  • הסקית פרודרומוס הרומני על הר אתוס הוא מטוך של מנזר לייניץ'
  • הסקית לוקורלה בבוקרשט היה מטוך של מנזר מיכאי וודה
  • ה"מיטוק" דרגומירנה בסוצ'אבה.

דוגמאות של מטוכיה ביוון:

• כנסיית ניקולאוס אורפאנוס (היתום) בסלוניקי שהייתה מטוכיון של המנזר ולטאדסן בעיר

(ראו תמונה)

אדמות של מנזר או כנסייה ועובדיהן

בסרביה של ימי הביניים אחוזה או נכס של מנזר או כנסייה כונו מטוכיה. נכסים שהוענקו לכנסייה או מנזר הפכו ל"מטוכיה". בהתחלה התיישבות של נזירים שעיבדו אדמות השייכות למנזר נקראה מטוכיה. בעת ובעונה אחת מונח זה ציין כפר או קבוצת כפרים או מנזר קטן שהיו כפופים למנזר גדול. לפעמים קראו מטוכיה לכל האנשים שחיו על אדמה של מנזר או כנסייה. במובן הצר של המילה משמעות המילה הסרבית "מטוך" הוא של מרכז מנהלי של מטוכיה.

מייסדי כנסיות או מנזרים מסוימים סיפחו אותם למנזר גדול ונכפה עליהם סמכותו של אותו מנזר.נוצרו על ידי כך אחוזות כנסייתיות "מטוכיות" שכללו תכופות כמה כפרים. המנזרים הגדולים יכלו לשלוט בשתי מטוכיות או יותר, שנמצאו רחוק מהם. בראש מטוכיה עמד נזיר מנהל,"אקונום" שנעזר בעוזרים בתחום המנהלי, המשפטי, הצבאי ובפיננסי. . בתקופות מאוחרות יותר נקראה מטוכיה כל אחוזה רחוקה מהמנזר שהיא שייכת לו.

קטגוריה דומה למטוכיון הייתה מונידריון. למונידריון עצמו היו מסופחים כמה מטוכיה, אבל הוא עצמו היה תלוי במנזר גדול יותר. לפי איגור. פ מדבדב המטוכיון והמונידריון נבדלים במעמדם המשפטי והכלכלי. המונידריון נהנה מעצמאות מסוימת, בעוד שהמטוכיון תלוי בחלוטין במנזר האם.

חבל מטוכיה

מהשם מטוכיה נגזר שם החבל מטוכיה, אזור מסביב לערים פץ' ודצ'אני שבשטח רפובליקת קוסובו של ימינו. החבל "מטוכיה" (שנודע באלבנית כ Rrafshi Dukagjin לפי משפחת הנסיכים דוקג'יני) נקרא כך בסרבית משום המספר הרב של "מטוכיה" - כפרים ואחוזות שבו, שהשתייכו בימי הביניים למנזרים אורתודוקסיים סרבים ולמנזרים בהר אתוס. בעת השלטון של טיטו ביוגוסלביה בשנים 1945- 1968 וכן סרביה של ימינו החל מ-1990 החבל קוסובה נקרא "קוסובו ומטוכיה".

נציגות כנסייתית

"מטוכיון" נקראת גם נציגות דיפלומטית כנסייתית, למשל של כנסייה אוטוקפלית אחת בתחום כנסייה אחרת. הכנסייה המארחת מעניקה לנציגות שטח אדמה או בית שבה תיוצג הכנסייה הזרה. השטח נחשב אז ל"חוץ-טריטוריאלי" ובתאם לחוקי הכנסייה שייך לכנסייה הזרה. שם עבודת הקודש נעשית בשפת הכנסייה הזרה והקהילה שלה מורכבת לעיתים קרובות ממהגרים או מבקרים בדרכם למקום של הכנסייה הזרה. בדרך כלל מטוכיון כזה מכיל לכל היותר כמה פרוכיות. באיטליה קמו בסיציליה מטוכיה ביזנטיות, מורשת של השלטון היווני-ביזנטי באי. בתקופה המודרנית קיימות מטוכיה של הכנסייה הביזנטית הקתולית בשלוש אפרכיות: אפרכיית לונגרו - עבור האלבנים -ארברש - שביבשה, אפרכיית פיאנה דלי אלבנזי - עבור הארברשה של סיציליה, והמנזר האפרכי גרואפראטה ברומא.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מטוכיון בוויקישיתוף

• to Run a Big Monastic Çiftlik: theCase of Hilandar’s Bulgar Metochion in Karviya (Kalamaria), Sixteenth-Seventeenth Centuries”, Monastic Economy across Time. Wealth Management, Patterns, and Trends, ed. by R. Avramov, A. Fotić, E. Kolovos, Ph. P. Kotzageorgis, Sofia: CAS, 2021, 83-97
• באתר המורשת הביזנטית - על כנסיית ניקולאוס אורפנוס

www.thebyzantinelegacy.com/nicholas-orphanos

• באתר המילון "Šta znaci" מה הזאת אומרת", אתר לשון סרבי ברשת 2014

לקריאה נוספת

• Медведев И. П. Мистра. Очерки истории и культуры поздневизантийского города. Глава IV. Монастыри и монастырское

землевладение в Мистре, Наука, 1973 (איגור פ. מדבדב - מיסטרה. מסות בהיסטוריה והתרבות של עיר ביזנטית מאוחרת. פרק ד. מנזרים והאחוזות המנזריות במיסטרה - בכתב העת "נאוקה" - המדע - 1973ברוסית)

• , Radomir V. Popović art.Metoh. In: Enciklopedija pravoslavlja. Ed. Dimitrije M. Kalezić. Knjiga druga: I – O. Beograd : Savremena administracija, 2002. ISBN 86-387-0679-0. S. 1206.

(סרבית)

• , Alice-MaryTalbot art.Metochion. In: The Oxford Dictionary of Byzantium. Ed. Alexander P. Kazhdan. New York : Oxford University Press, 1991. 2338 s. ISBN 0-19-504652-8. S. 1356 – 135
  • David Urquhart: Der Geist des Orients erläutert in einem Tagebuche über Reisen durch Rumili während einer ereignissreichen Zeit. Band 1. Cotta, 1839, S. 70 S. 114

(רוח המזרח מוסברת ביומן מסעות דרך רומליה בתקופת עתירת מאורעות).

• אתר תיירות - על מטוכים בבולגריה
• Wolfgang Hage - Das orientalische Christentum. W. Kohlhammer Verlag, 2007, ISBN 978-3-17017668-3, S. 108 u.ö
• Alexander Olson - Environment and Society in Byzantium, 650-1150: עמ'171 Between the Oak and the Olive Palmgrave MacMillan 2020