מחנה המעבר פיטיבייה
 | |
| מחנה המעבר פיטיבייה, 1941 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מחנה מעבר |
| מדינה | צרפת |
| מחוז |
פיטיבייה  |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה | 1941 |
| תאריך שחרור | 1944 |
| אוכלוסייה | |
| צבא משחרר | בעלות הברית |
| השתייכות האסירים | יהודים מצרפת ואסירים פוליטיים |
| נתונים | |
| קואורדינטות | 48°10′21″N 2°15′09″E / 48.1725°N 2.2525°E |
  | |
מחנה המעבר פיטיבייה (בצרפתית: Le camp de transit de Pithiviers) היה מחנה מעבר אשר שימש במלחמת העולם השנייה לאיסוף יהודי צרפת לקראת שילוחם למחנה ההשמדה אושוויץ. המחנה ממוקם בשטח היישוב פיטיבייה, כ-80 ק"מ דרומית לבירה פריז.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחנה נבנה בתחילת מלחמת העולם השנייה במטרה לקלוט בו שבויים גרמנים. בשנת 1941 כבשו הנאצים את צרפת, ומיד פתחו במבצעים לאיסוף יהודיה, על מנת לשלחם למחנות שהוקמו אז בגרמניה ובפולין. היהודים שנעצרו הועברו למחנות שהקים משטר וישי.
ב-14 במאי נעצרו בפריז 3,747 יהודים[1] בעלי אזרחות זרה או חסרי נתינות ונשלחו למחנות פיטיבייה ובון-לה-רולנד (Beaune-la-Rolande). ביולי 1942 נערך מצוד ול ד'איב (Vel’ d’Hiv) וחלק מהעצורים נשלחו למחנה זה, בהם ילדים רבים.
ביולי-אוגוסט 1942 נשלחו מהמחנה בפיטיבייה לאושוויץ שמונה משלוחים של יהודים, בעיקר המבוגרים. חלק ניכר מהילדים נשלחו למחנה דראנסי ומשם, מאוחר יותר, להשמדה באושוויץ.
באוקטובר 1943 פונה המחנה מיהודים ושוכנו בו אסירים פוליטיים.
החיים במחנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהתחלה היו תנאי החיים במחנה יחסית נסבלים. האסירים הורשו לקבל מכתב אחד בשבוע, ועוד שתי חבילות בחודש. מוסדות הסעד של צרפת פעלו גם הם במחנה, במטרה להקל כמה שניתן על האסירים. הם הכינו חבילות שנשלחו לאסירים, ואף שלחו עובדת סוציאלית שתוכל לספק את צורכיהם, אך מראשית יולי 1942, כאשר מספר הנשלחים למחנה גדל מאוד, התנאים הפכו לבלתי נסבלים. השוהים במחנה סבלו מתת תזונה בשל המזון הלקוי וכן סבלו ממחלות רבות, ומגפות רבות החלו להתפשט בשל התנאים האיומים והצפיפות הגדולה.
האסירים עסקו בעבודות שחורות מכל סוג, חלקם במחנה עצמו, וחלקם בחוץ, במזקקת הסוכר. העבודות במחנה נועדו הן להתקנת תשתית המחנה והן להבטחת תפקודו של המחנה.
מיולי ועד אוקטובר 1941 ברחו מהמחנה כ-142 אסירים.
במקביל לתנאי החיים הקשים, התפתחה במחנה גם תרבות ענפה. האסירים הקימו מקהלה, ספרייה, ושיעורים שונים בשפות, בהתעמלות, בגאוגרפיה ובתפירה. בין היתר עברה במחנה הסופרת אירן נמירובסקי לפני שהועברה לאושוויץ, שם מתה.[2][3]
לאחר המלחמה: הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשטח שבו עמד המחנה הוקמה אנדרטה לזכר היהודים שנרצחו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תמונת הצריפים מארכיון יד ושם
- תצלום קבוצתי של גברים מארכיון יד ושם
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ החודש הזה בתקופת השואה - מאי - יד ושם
- ^ רנה פוזננסקי, להיות יהודי בצרפת 1939–1945, ירושלים: יד ושם, תש"ס, עמ' 300-303
- ^ אשר כהן, תולדות השואה צרפת, ירושלים: יד ושם, 1996, עמ' 124-127
| בקרת זהויות |
|
|---|