מושב זקנים (ספר)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | בעלי התוספות |
| קישורים חיצוניים | |
| היברובוקס | 20791 |
ספר מושב זקנים הוא ילקוט של פירושי בעלי התוספות על התורה שנכתב בידי מחבר לא ידוע, כנראה במאה ה-14, כיוון שהרא"ש הוא הפרשן האחרון המוזכר בספר.
הספר מביא הרבה מאמרי חז"ל ופירושים מאת רש"י ובמידה רבה גם מפירושיהם של רבי יוסף בכור שור והרמב"ן. מלבדם מובאים פירושים מאת כ-130 חכמים, רובם לא ידועים וכמחציתם מבעלי התוספות.[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר הודפס לראשונה בשנת תשי"ט, 1959 בלונדון על ידי סלימאן בן דוד סלימאן ששון, מכתב יד שנכתב בקוטרוני (באיטליה הדרומית) על ידי הסופר ר' שמואל בן דוד אבן שהם, ונשלמה כתיבתו בשנת ה'רל"ד (1473).[2]
שמו המקורי של החיבור לא ידוע, והשם "מושב זקנים" מופיע בכתב יד ספרדי בכתיבה מאוחרת משאר החיבור. נראה ששם הספר ניתן בהשראת החיבור דעת זקנים (נדפס בליוורנו שנת תר"ח) שגם הוא מכיל פירושי בעלי התוספות לתורה.
אופי הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהתאם לגישת בעלי התוספות, המלקט מניח כי כל התורה היא יחידה אחת שלא ייתכנו בה פערים וסתירות. בעל "מושב זקנים" שואף להתאים בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה, ומנסה למשל לתרץ סתירות בין התנהגותם של האבות להלכה ודברי חז"ל. בספר מובאים פירושי פשט שמנסים לענות על קשיים לשוניים ופירושים שמנסים להסביר את התנהגותם של הדמויות בתורה, אך גם פירושים שדורשים את פסוקי המקרא כמשלים.[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הספר באתר היברו בוקס
- כתב היד באתר הספרייה הלאומית
- יהושפט נבו, דרכי פרשנותו של "מושב זקנים" לתורה
- יצחק לנגה, המעין, גיליון, יב, תשל"ו עמ' 75–95, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 דרכי פרשנותו של "מושב זקנים" לתורה / יהושפט נבו, באתר www.daat.ac.il
- ^ סלימן בן דוד ששון (מהדיר), ספר מושב זקנים על התורה - הקדמה, 1959, עמ' 2
