לדלג לתוכן

עיריית ירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיריית ירושלים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
www.jerusalem.muni.il
קואורדינטות 31°46′49″N 35°13′28″E / 31.780231°N 35.224378°E / 31.780231; 35.224378
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עיריית ירושלים היא גוף השלטון המקומי, במעמד של עירייה, האחראי לניהולה השוטף של העיר ירושלים. ככל רשות מקומית, עוסקת עיריית ירושלים בעניינים מוניציפליים מסוג הסדרת שירותי חינוך, תרבות, רווחה, תשתיות, ניקיון, תברואה וכדומה. עם זאת, מעמדה המיוחד של ירושלים ומאפייניה כבירת מדינת ישראל ומושב מוסדות השלטון, כעיר מקודשת ליהדות, נצרות ואסלאם, כמוקד של סכסוך בין-לאומי ומתיחויות מדיניות, וככרך בעל הרכב דמוגרפי סבוך ומפולג במיוחד – מציבים בפני עיריית ירושלים אתגרים נוספים שאין דומה להם כמעט בערים אחרות.

החל משנת 2018 מכהן בראשות עיריית ירושלים משה ליאון.

סמל עיריית ירושלים
בנייני העירייה מכיוון החומות

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה העות'מאנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ירושלים בשלהי התקופה העות'מאנית

עד אמצע המאה ה-19 לא היה בירושלים גוף מוניציפלי עירוני. בעיר פעלה רק "מג'אלי אל אדארה" – מועצה מנהלתית מחוזית – הדרגה השנייה של הממשל המקומי העות'מאני (דרגה אחת מתחת למועצת הפלך – ה"מג'אלי עומומייה"). עבודות הבנייה בעיר נוהלו על יד מועצת הפלך ולרוב אף בהוראה ישירה של השלטון המרכזי העות'מאני. באמצע המאה ה-19 הוקמה בעיר, בהשפעת תפיסת השלטון המקומי הצרפתית ה"מג'אליס בלדיאת" – מועצת העיר. למעשה, עיריית ירושלים הייתה אחת העיריות הראשונות שקמו באימפריה העות'מאנית.[1] העירייה הוקמה בשנת 1863.[2] לאחר הקמתה עמד בראשה רפדולו אסתריאדי אפנדי, המתורגמן של מושל ירושלים. מועצת העיר התכנסה בבית הסראייה (שנבנה בשנת 1388), המצוי ברחוב עקבת א-תכייה, בסמוך לכניסה להר הבית.

על פי השיטה העות'מאנית, נהוג היה למסור את משרות השלטון המקומי לבני משפחות מן האליטות המקומיות, שנודעו כמכובדות ובעלות השפעה, ועם זאת נאמנות לשלטון האימפריה. בין אלה בירושלים נמנו המשפחות ח'אלידי, חוסייני, נשאשיבי, נוסייבה ואחרות, ואלה ישבו במועצת העיר ובראשה.

בתקופה זו גבר העניין הבין-לאומי בירושלים מצד מעצמות אירופה, שחפצו לחזק את השפעתם הפוליטית והדתית בעיר, והעיר פרצה את גבולותיה דאז – חומות העיר העתיקה, תוך בנייה של מוסדות דת מסיביים ושכונות מגורים מחוץ לחומות. עיריית ירושלים לא הרבתה להתערב בנעשה מחוץ לחומות העיר, והבנייה שם נעשתה ביוזמות פרטיות וללא הכוונה או תוכנית אב מוסדרת מצד השלטון המקומי.

אוכלוסיית העיר גדלה מכ-2,000 תושבים בראשית המאה ה-19 ל-45,000 תושבים בסופה. התפתחות העיר, גידול שטחיה והגידול במספר תושביה הביאו את העירייה להרחיב את פעילותה. בניין הסראייה לא הספיק למשרדי העירייה, והיא עברה בשנת 1896 לבניין שנבנה לצורך זה בפינת הרחובות ממילא ויפו,[3] צמוד לחומת העיר אך מחוצה לה. במבנה העירייה, שהיה מול מלון פאסט, היו חנויות בקומתו הראשונה, ודירות מגורים בקומתו העליונה. רק קומה אחת שימשה את העירייה, ובה שכנו מועצת העיר, המחלקה הטכנית להנדסה ומחלקת הניקיון.[4]

תקופת המנדט הבריטי 1917–1948

[עריכת קוד מקור | עריכה]

1917–1920

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת השלטון הבריטי בארץ ישראל היוותה שינוי משמעותי במעמדה של ירושלים. מעיר ספר הפכה העיר, לראשונה מאז נפילתה של ממלכת ירושלים הצלבנית, לעיר בירה. בנוסף, הביאו הבריטים לעיר נורמות מערביות של שלטון מקומי וניהול עירוני. בעת כניסת הצבא הבריטי לעיר (9 בדצמבר 1917) היו במועצת העירייה עשרה חברים: שבעה מוסלמים, שני נוצרים ויהודי אחד. מספר ימים לאחר הכיבוש, מינה המושל הצבאי של ירושלים מועצה חדשה בת שישה חברים, בהרכב פריטטי, כלומר מספר שווה של נציגים לכל עדה דתית, ללא קשר למשקלה הדמוגרפי: שני מוסלמים, שני נוצרים ושני יהודים (ספרדי ואשכנזי). הרכב זה שיקף את הגישה הבריטית, לפיה ירושלים קדושה לשלוש הדתות המונותאיסטיות, תוך התעלמות מלאומיותם של התושבים. ההרכב הפריטטי נותר על כנו עד הבחירות לעירייה בשנת 1927.[2]

ראש העירייה מן התקופה העות'מאנית, חוסיין סלים אל-חוסייני, הושאר בתפקידו.[2] לאחר פטירתו במאי 1918, מונה במקומו אחיו, מוסא כאזם אל-חוסייני.[2] לאחר שנאם בפני חוגגי נבי מוסא בעת שעברו לפני בניין העירייה באפריל 1920, לפני שפרצו מאורעות תר"פ, הוא הודח מתפקידו על ידי המושל הצבאי של העיר, רונלד סטורס.[5] ביוני 1920 מונתה עירייה חדשה של שישה חברים. לראש העיר מונה ראע'ב נשאשיבי הנוח יותר לשלטונות ולסגנו נתמנה דוד ילין.[6]

בחירות 1927

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התבססות המנדט הבריטי נתפתחה מסורת דמוקרטית יותר של בחירות לראשות העירייה ולמועצתה. בשנת 1926 פורסמה פקודה בדבר קיום בחירות לרשויות המקומיות, בה נקבע שבבחירות זכאים להצביע גברים בני 25 ומעלה, נתיני הארץ, דוברי אחת משלוש השפות הרשמיות של המנדט (אנגלית, ערבית ועברית), בעלי נכסי דלא ניידי ומשלמי מס רכוש עירוני מעל לגובה מסוים.[7] בשנת 1927 התקיים מפקד לקראת הבחירות. מפאת האחוז הגבוה של נתיני חוץ בקרב היהודים, בגלל הוצאת חלק מהשכונות היהודיות מחוץ לתחומי העיר, ולטענת היהודים בגלל אי הקפדה עם הלא יהודים על תשלום מיסים, ירד משקלם של היהודים במפקד ונרשמו כ-1,600 מוסלמים, כ-1,300 יהודים, וכ-1,000 נוצרים.[8] תנאי הבעלות על רכוש פגעה בעיקר ביהודים, משום שרבים מהם התגוררו בשכירות. גם תנאי תשלום המס העירוני בגובה יצר עיוות לרעת היהודים, משום שתושבי העיר העתיקה, שהיו ברובם המכריע ערבים, היו פטורים ממס זה עוד מתקופת השלטון העות'מאני, אלא שפטור זה לא שלל את זכותם להשתתף בבחירות. תקנות אלו גרמו לכך שהיהודים, שהיוו כ־55 אחוזים מאוכלוסיית העיר, היו רק כ־35 אחוזים מציבור בעלי זכות הבחירה, בעוד שהערבים היו כ־45 אחוזים מאוכלוסיית העיר, אך היו כ־65 אחוזים בקרב בעלי זכות הבחירה.[7] לפי מספר בעלי זכות הבחירה וההתפלגות העדתית נקבע מראש שבמועצה יכהנו 12 חברים: חמישה מוסלמים ושלושה נוצרים (בסך הכול שמונה ערבים), וארבעה יהודים. העיר הוגדרה כאזור בחירה אחד, שבו כל בעלי זכות הבחירה בוחרים את כל חברי מועצת העירייה.[9] בקרב היהודים הושגה הסכמה על רשימה אחת של ארבעה נציגים: יצחק בן-צבי, חיים סלומון, יצחק שמעיה אלישר ואליהו שמאע, נציג אגודת ישראל.[10] הבחירות נערכו באפריל 1927, ואחוז ההצבעה היה גבוה: 88 אחוזים מקרב בעלי זכות הבחירה היהודים, 85 אחוזים מקרב המוסלמים ו־77 אחוזים מקרב הנוצרים.[11] לפני הבחירות המליצו המוסדות היהודיים לבוחרים היהודים על שישה מועמדים ערבים (מתוך שמונה), ובהם ראע'ב אל-נשאשיבי, והללו אכן נבחרו.[11] היו אלה נציגים נוצרים ומוסלמים מתונים, בעיקר אנשיו של נשאשיבי.[12] מתוך שמונה נציגי הערבים, שישה היו תומכיו: שלושה מוסלמים ושלושה נוצרים.[13] הבריטים מינו את נשאשיבי לראש העירייה, לסגנו וממלא מקומו הקבוע מינו נוצרי – יעקוב פראג', ולסגן שני מינו יהודי – חיים סלומון.[11]

בשנת 1930 התפטרו הנציגים היהודים מהעירייה לאחר שהרגישו שאין להם כל השפעה על העירייה.[14]

בשנת 1930 הונחה אבן הפינה לבניין הייעודי הראשון שנבנה כמשכן הקבע של עיריית ירושלים, הוא בניין העירייה ההיסטורי בכיכר צה"ל של היום. הבניין אוכלס במשרדי העירייה ומועצתה ב-1932, ושימש כמשכנה של עיריית ירושלים למשך ששת העשורים הבאים.

בראשית 1932 הועלתה הצעה לחלוקת העיר ל-4 אזורים בעלי עיריות נפרדות שתשלחנה נציגים לעירייה העליונה המשותפת.[15]

בחירות 1934

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 בספטמבר 1934 התקיימו בירושלים בחירות עירוניות בפעם השנייה והאחרונה בתקופת המנדט הבריטי.[16] בשונה מהבחירות הקודמות, הפעם הוענקה זכות הבחירה גם למחזיקי רכוש (ולא רק לבעלי רכוש), כלומר לדיירים בשכירות. שינוי זה הגדיל את שיעור בעלי זכות הבחירה מקרב היהודים. חלקם של היהודים באוכלוסיית העיר היה כ-57 אחוז, והם היו עתה כ-50 אחוז מבעלי זכות הבחירה בעיר; חלקם של המוסלמים באוכלוסייה היה 22 אחוז, אך כ-32 אחוז מבעלי זכות הבחירה; חלקם של הנוצרים היה 21 אחוז, ו-18 אחוז מבעלי זכות הבחירה.[17] אולם כלל בעלי זכות הבחירה היה פחות מ-10 אחוז מכלל תושבי העיר.[18] הפעם העיר חולקה ל-12 אזורי בחירה (כמספר חברי המועצה): 6 אזורים יהודיים, 4 מוסלמיים, ו-2 נוצריים.[19] בעקבות הייצוג השווה שהוענק במועצה ליהודים וערבים (שישה מכל צד), הוענק לראש העירייה קול כפול שאפשר לו להכריע בהצבעות.[7]

לקראת הבחירות, הודיעו הבריטים לנציגי המוסלמים, הנוצרים והיהודים כי גם לאחר הבחירות הללו ימונה מוסלמי לראשות העירייה. נציג היהודים, משה שרתוק, הודיע לנציב העליון שהיהודים יעדיפו לתמוך בד"ר חוסיין אל-ח'אלידי, ולא בראע'ב נשאשיבי.[20] המוסדות הקהילתיים היהודיים והוועד הלאומי גיבשו רשימת מועמדים מוסכמת לאזורי הבחירה היהודיים, וכולם נבחרו. בששת אזורי הבחירה הערביים, לעומת זאת, הוצבו 14 מועמדים. המופתי של ירושלים, אמין אל-חוסייני, תמך בגלוי באנשי ח'אלידי.[18] ח'אלידי ונשאשיבי התחרו זה בזה באותו אזור בחירה, וח'אלידי ניצח.[21] לאחר שערעורים על הבחירות נדחו,[22] ב-17 בינואר 1935 הוכרז על מינויו של ח'אלידי לראש העירייה.[18]

עד 1934 כיהנו שני סגנים לראש עיריית ירושלים המוסלמי, נוצרי ויהודי. באותה שנה קבעה פקודת העיריות שימונה רק סגן אחד. הנוצרים בירושלים דרשו משרה זו, משום שכך נקבע בעת כינון הממשל הצבאי הבריטי. אולם גם היהודים דרשו את התפקיד הזה, משום היותם רוב באוכלוסיית העיר ומחצית מבעלי זכות הבחירה. כמו כן, הם דרשו להפקיד בידי סגן ראש העירייה סמכויות ממשיות, והודיעו כי לא יתנגדו למינוי נוצרי לסגן נוסף, אך ללא סמכויות של ממש. הבריטים קיבלו את הדרישות הללו, תיקנו את הסעיף המתאים בפקודת העיריות ומינו שני סגנים לראש העירייה, יהודי ונוצרי.[18] דניאל אוסטר מונה לסגנו של ח'אלידי.

1936–1944

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית העירייה בתקופת המנדט הבריטי (1945)

באפריל 1936 פרצה השביתה הכללית של ערביי ארץ ישראל וראש העירייה חוסיין אל-ח'אלידי מונה לחבר הוועד הערבי העליון, שהנהיג את המאבק הערבי בשלטון הבריטי. ח'אלידי וחבריו במועצת העירייה השביתו את פעילות העירייה, אולם הבריטים לא נענו לפניות היהודים לחדש את פעילות מועצת העירייה.[18] באוקטובר 1936 הסתיימה השביתה, אך העירייה לא חזרה לתפקד באופן תקין. ח'אלידי התעלם ממעמדו המוסכם של אוסטר, וסירב לדון איתו בנושאים שאינם קשורים ישירות לתושבי העיר היהודים. לאחר פניות מצד היהודים אל שלטונות המנדט בדרישה לפטר את ראש העיר, התערב מושל המחוז והעירייה חזרה לעבודתה הסדירה.[23] בסתיו 1937 חודש המרד הערבי בארץ ישראל, וחברי הוועד הערבי העליון גורשו מהארץ, ובהם גם ח'אלידי.[23]

בעקבות גירושו בספטמבר 1937, כיהן דניאל אוסטר כממלא מקום ראש העיר ולראשונה כיהן ראש עיר יהודי בפועל בירושלים. לאחר כשנה, בה לא נמצא מחליף מוסלמי לראש העיר, בגלל סירוב הערבים למנות מחליף לח'אלידי שגורש,[24] צורף מוסטפא אל-ח'אלידי למועצת העיר ומונה לראש העיר בידי השלטונות. מאז מינויו ועד פרסום "הספר הלבן" במאי 1939, התנהלה עבודת העירייה באופן תקין, וישיבות מועצת הערייה התקיימו באווירה עניינית.[23] בעקבות פרסום "הספר הלבן" החליטה הנהלת הסוכנות היהודית על דרישה שנמסרה למושל המחוז, למנות ראש עיר יהודי. אולם עקב אירועי מלחמת העולם השנייה, ב-1940 חדלו היהודים להעלות את נושא הבחירות למועצת העירייה. ביולי 1940 החליט משרד המושבות הבריטי להשאיר את ראשות העירייה בידי מוסלמי. בשנות המלחמה פעלה מועצת העירייה כסדרה, עד אביב 1944, אז התחדש המאבק על ארץ ישראל.[25]

1944–1948

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1944 נפטר מוסטפא אל-ח'אלידי, ואוסטר שוב כיהן כממלא מקום ראש העיר. הערבים דרשו מן הממשלה למנות מחדש את ד"ר חוסיין אל-ח'אלידי, שכבר חזר מגלותו, אולם הבריטים התעלמו מדרישתם, ומועצת העירייה המשיכה לפעול בראשות אוסטר.[26] במרץ 1945 הודיעו שלטונות המנדט שבכוונתם לצרף שני נציגים בריטים למועצת העיר, ולקיים רוטציה בתפקיד ראש העיר בין מוסלמי, יהודי ונוצרי שאינו בהכרח אזרח ארץ ישראלי,[27] שכל אחד יכהן שנה.[28] מאחר שבינתיים המשיך אוסטר לשמש ראש העירייה בפועל, חדלו הנציגים הערבים להשתתף בישיבות מועצת העירייה ושיגרו אל מושל המחוז (במקום אל ראש העירייה בפועל) מכתבי התפטרות ממנה.[27] בעקבות זאת, הודיעו הבריטים ביולי 1945 על פיזור מועצת העירייה[29] ומינו במקומה ועדה קרואה, בנימוק שהצדדים מסרבים לקבל את הצעת הרוטציה. כמו כן, הם הודיעו על הקמת ועדת חקירה לבדיקת המנהל המקומי של ירושלים.[27] הערבים העדיפו את ניהול הוועדה הקרואה על פני שלטון יהודי, ואילו היהודים ערכו פעולות מחאה מקומיות, ופתחו במאבק לקיום בחירות חדשות למועצה. אף על פי כן, הוועד הקרואה כיהנה עד תום המנדט הבריטי, כאשר יושב הראש שלה היה תמיד בריטי.[27]

בתקופת המנדט התרחבו מאוד תחומי השפעתה ושטחי שלטונה של עיריית ירושלים, בעיר שהתרחבה מאוד ושהפכה למרכז השלטון של ארץ ישראל. עיריית ירושלים נאלצה להתמודד עם הפיכתה של העיר מיישוב לבנטיני מוזנח ונחשל לכרך סואן, ולהנהיג בו סטנדרטים אירופיים של תשתיות, אספקת מים, מערך כבישים ורחובות, טיפוח נוי, תברואה ושירותים לתושבים. בתקופה זו כבר התבסס מרכז הכובד של העיר בעיר החדשה שמחוץ לחומות, והונהגו תוכניות מוסדרות לבינויה ולהתפתחותה העתידית, בהשראה בריטית. הבריטים הנהיגו מערכת שלטון מקומי מוסדרת, שכללה מחלקות מקצועיות לטיפול בעניינים המוניציפליים השוטפים. כן נתנה העירייה את דעתה לסוגיות של שימור מורשתה ההיסטורית של העיר ומרכזיותה הרוחנית והדתית, תוך שילובן בהתפתחותה המודרנית.

תקופת העיר החצויה 1948–1967

[עריכת קוד מקור | עריכה]
טקס הענקת אזרחות כבוד של ירושלים לראש הממשלה דוד בן-גוריון
ערך מורחב – ירושלים החצויה
שלט הסבר על בית העירייה הישן של ירושלים

בעקבות מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל נחצתה ירושלים לשניים, כאשר חלקה המערבי של העיר החדשה בתחום מדינת ישראל, בעוד העיר העתיקה וחלקיה המזרחיים של העיר החדשה בתחום ממלכת ירדן, וגבול בין-לאומי חוצץ ביניהן. מטבע הדברים, נתפצלה עיריית ירושלים לשתי רשויות מוניציפליות נפרדות שאין כל קשר ביניהן בהיותן משתייכות לשתי ישויות מדיניות עוינות זו לזו.

ירושלים המזרחית התפתחה כעיר שהייתה אמנם עיר ספר בשולי הממלכה הירדנית, אך בו בזמן עיר מחוז מרכזית לתושבי הגדה המערבית. היות שבית העירייה המנדטורי נותר בצד הישראלי של הקו העירוני, התמקמה עיריית מזרח ירושלים הירדנית בבניין ברובע הנוצרי של העיר העתיקה.

במקביל, המשיכה ירושלים המערבית את התפתחותה כבירת מדינת ישראל, הוקמו בה מוסדות השלטון של המדינה הצעירה, ואוכלוסייתה תוגברה בגלי עלייה יהודית. שטחי כפרים ערביים בסביבתה שננטשו מתושביהם במלחמת העצמאות סופחו לשטחה המוניציפלי, ושכונות חדשות רבות צמחו בה. העירייה נדרשה לתת מענה בדמות שירותים ותשתיות לאוכלוסייה ההולכת וגדלה, שהייתה בחלקה דלת אמצעים ומרוחקת מלב היישוב היהודי במרכז הארץ.

בצעד אמיץ החליטה עיריית ירושלים שבית העירייה ימשיך למלא את תפקידו כמושב ראש העיר ומועצת העיר, חרף מיקומו הרגיש והמסוכן על קו הגבול. אך הבניין היה צר מלהכיל את כל מחלקות ואגפי העירייה ההולכת וגדלה, ואלה נתפשטו לאורך השנים הבאות אל בנייני משרדים רבים ברחבי העיר, דבר שהיקשה על אספקה יעילה של שירותים לתושבי העיר; בשיאו של התהליך, לקראת שנות ה-90, היו פזורות מחלקות העירייה ושלוחותיה על פני 36 אתרים שונים בעיר. רעיונות שונים עלו לשיכון מחלקות העירייה. בשנת 1957 דובר על רכישת מלון המלכים לצורך שיכון משרדי העירייה,[30] אך הדבר לא יצא אל הפועל. בשנת 1962 בקשה העירייה לבנות את משכן העירייה בקריית הממשלה אך נתקלה בהתנגדות מצד ועדת הקריה.[31] בעקבות זאת, רכשה העירייה את המגרש מול היכל שלמה, שבין מרכז אמיר ובית סולל בונה ירושלים לצורך בניית העירייה.[32]

בשנת 1956 הצטרפה עיריית ירושלים, יחד עם עיריות תל אביב וחיפה, ל"חבר הרשויות המקומיות", שבזאת שינה את שמו למרכז השלטון המקומי בישראל.

אחת הסמטאות בקריית עיריית ירושלים, כיכר ספרא

בשנת 1965 נבחר לראשות העיר טדי קולק, שעתיד למלא תפקיד זה למשך 28 השנים הבאות, ולהיות אחת הדמויות המזוהות ביותר עם העיר לתולדותיה. עיקר פועלו של קולק בא לידי ביטוי בתקופה שלאחר איחוד העיר, שהתרחש במהלך הקדנציה הראשונה שלו בראשותה.

לאחר איחוד העיר ירושלים ב-1967

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת איחוד ירושלים בעקבות מלחמת ששת הימים, בוצע גם איחוד מוניציפלי ומועצת העיר הירדנית אוחדה עם מועצת העיר היהודית. חברי המועצה הערבית סירבו להיות חברים בעירייה הישראלית.[33] שני חלקי העיר, בתוספת שטחים רבים שסופחו אליה מצידו המזרחי של קו הגבול לשעבר, היו כעת תחת אחריותה של עיריית ירושלים הישראלית בראשות טדי קולק, שנדרשה לספק להם שירותים ותשתיות. לתושבים הערביים של מזרח ירושלים והכפרים שסופחו אליה (כשליש מאוכלוסיית העיר בגבולותיה החדשים) הוענקה תושבות ישראלית וזכות לבחור ולהיבחר למועצת העיר, אף בהיעדר אזרחות ישראלית. בפועל, ממעטים יחסית ערביי מזרח ירושלים לממש זכויות אלה.

משימות נוספות שנוספו לעיריית ירושלים לאחר איחוד העיר, בצד אספקת השירותים לאוכלוסיית הצד המזרחי ושדרוג התשתיות בה, הם טשטוש צלקות קו הגבול שחצה בעבר את ירושלים, וקיום החלטות ממשלות ישראל השונות בדבר הרחבת גבולותיה של ירושלים בבניית שכונות יהודיות בעומק השטחים שסופחו לבירה. כמו כן, העביר איחוד העיר לתחום סמכותה של עיריית ירושלים את האתרים הקדושים וההיסטוריים באגן העיר העתיקה, הר הזיתים ונחל קדרון, והעירייה נדרשה לתת פתרונות תכנוניים הולמים לגלי תיירות ועלייה לרגל ששטפו את העיר, והפכו לחלק בלתי נפרד ממאפייניה הקבועים. העירייה בראשות קולק עסקה נמרצות בפיתוח העיר מבחינה אורבנית, תרבותית ותיירותית.

בשנות ה-80 של המאה ה-20 הוחלט על קיבוץ אגפיה השונים של עיריית ירושלים למתחם אחד והקמת קריית עיריית ירושלים סביב כיכר ספרא ובסמוך לבניין העירייה ההיסטורי. בשנות ה-90 נסתיימה הקמת הפרויקט המורכב, שכלל שילוב של שימור מבנים עתיקים עם בנייה חדישה, וכל מחלקות העירייה נתכנסו למתחם קריית העירייה. בתקופה זו עמד בראשות העירייה אהוד אולמרט, לימים ראש ממשלת ישראל.

ב-22 באפריל 2020 נשרף בניין העירייה הראשי בכיכר ספרא עקב השלכת בקבוק תבערה עליו, וניזוק אגף המחשוב בקומה מינוס אחד בבניין.[34]

מבנה אדמיניסטרטיבי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנגנון עיריית ירושלים כולל 9,431 תקנים, (כ-10,000 עובדים)[35] לא כולל עובדי עמותות ועובדי קבלן, המועסקים באגפי העירייה השונים ומנהלותיה. בראש המנגנון עומד מנכ"ל העירייה.

אגפי העירייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • האגף לתכנון העיר – תפקידו לספק את התשתית התכנונית-סטטוטורית לכל הצרכים הפיזיים של העיר, הכולל בנייה ציבורית, פרטית ומסחרית, סלילת כבישים, פיתוח שטחים פתוחים, אזורי תעסוקה וכדומה.
  • האגף למבני ציבור – עוסק בייזום, קידום, תכנון והקמה של מוסדות ציבור בעיר.
  • אגף רווחה – טיפול במצוקות אישיות וחברתיות ושיפור איכות חיי תושבי העיר.
  • האגף לשומה ולגבייה – מופקד על עריכת וגביית חיובי הארנונה וכן קנסות, אגרות והיטלים שונים.
  • אגף התברואה והתחבורה – עוסק בפינוי אשפה וניקיון, באחזקתו ובתפעולו של מערך הרכב העירוני, ובהפעלת מערך מיחזור הפסולת.
  • אגף תחבורה ופיתוח תשתיות – עוסק בענייני בטיחות בדרכים, שילוט ותמרור, הסדרת צמתים, מעגלי תנועה, איי תנועה, מתאם את עבודות התשתית ברחובות העיר.
  • אגף חברה ונוער – מהווה גוף מטה עירוני מקצועי מול המערכות הקהילתיות בעיר
  • אגף חירום וביטחון – מעניק סיוע לגורמי החרום וההצלה (משטרה, מד"א, כיבוי אש וצה"ל), מטפל באבטחת מוסדות חינוך ומתקנים עירוניים.
מבני העירייה הנושקים לכיכר צה"ל, מבט ממזרח למערב
  • אגף תרבות – אחראי לתכנון התרבות והאמנות בעיר, סיוע למוסדות תרבות.
  • אגף לאומנויות – אחראי על פעילויות בתחומי אמנויות הבמה והאמנות הפלסטית, ומפעיל מרכזי אמנות ברחבי העיר.
  • האגף לרישוי ולפיקוח – היתרי בנייה ופיקוח עליה, רישוי עסקים, טיפול במבנים מסוכנים, שומה וגבייה של היטלי השבחה.
  • האגף לשיפור פני העיר – מטפל באחזקת כבישים ומדרכות, גינון ופארקים
  • אגף תרבות תורנית – מספק שרותי תרבות יהודית למגזרים הדתיים של העיר, אירועי חגים וכדומה.
  • רשות הספורט העירונית – מרכז את פעילויות הספורט בעיר, ודואג לתשתיות הפיזיות והתוכנית עבורה ולאחזקתן.
  • רשות התיירות – עוסקת בעידוד ביקורי ולינות תיירים ישראלים וזרים בעיר, ובפיתוח ואחזקת תשתיות תיירותיות ואטרקציות.
  • רשות החניה העירונית – הגוף העוסק בתכנון מערך החניה בעיר, הסדרתו ואכיפתו
  • מנהל חינוך ירושלים (מנח"י) – גוף משותף לעיריית ירושלים ולמשרד החינוך, העוסק בתכנון וניהול מערכת החינוך בעיר.
  • אגף היועץ המשפטי – ייעוץ משפטי למועצה ולאגפים, תביעה עירונית ואכיפת חוק התכנון והבניה, חוק רישוי עסקים וחוקי עזר.
  • יחידת הדיגיטל – עוסקת בתחומי הטכנולוגיה על מנת לשפר ולייעל את השירות הניתן לתושבי העיר באמצעות הטמעת טכנולוגיות חדשניות.
  • אגף המחשוב – אמון על תחזוקה ופיתוח מערכות המידע, המחשוב והתקשורת. מתווה את מדיניות המחשוב העירונית ואחראי להטמעת טכנולוגיות חדשות לרווחת התושבים וצרכי האגפים השונים.

מבנה פוליטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראש הפירמידה הפוליטית של עיריית ירושלים עומד ראש העירייה, הנבחר, כמקובל בעיריות בישראל, אחת לחמש שנים בבחירות אישיות. במקביל לבחירת ראש העירייה נבחרים, בפתק הצבעה נוסף ובמעטפה נפרדת, חברי מועצת העירייה המתמודדים ברשימות שונות, שאינן בהכרח מקבילות לרשימות המתמודדות בפוליטיקה הלאומית.

ראש העירייה, בשונה מראש ממשלה, אינו זקוק לתמיכת חברי המועצה שנבחרה על מנת לכהן בתפקידו והם אינם יכולים להדיחו מתפקידו או להכריז על בחירות חדשות. לעומת זאת, על מנת לקבל החלטות ראש העירייה זקוק לרוב ועל כן ירכיב בדרך כלל קואליציה עירונית ליצירת רוב במועצת העירייה, דבר שיעניק לו גיבוי וחופש פעולה לניהול ענייני העיר. בכירי רשימות הקואליציה מתמנים על פי רוב לסגניו, אוחזים בתיקים נושאיים שונים של אחריות לניהול ענייני העיר, ומהווים יחד עם ראש העירייה את "הנהלת העירייה" – היא ה"קבינט" המוניציפלי. בנוסף, חברים בהנהלה מספר חברי מועצה "מחזיקי תיקים" שאינם סגניו של ראש העיר. יתר חברי המועצה שאינם חברי הנהלה פועלים בוועדות השונות, המורכבות מאנשי רשימות שונות מן הקואליציה והאופוזיציה. מועצת עיריית ירושלים מונה 31 חברים (לא כולל ראש העיר), ומתאפיינת בנוכחות בולטת במיוחד של חברי מועצה דתיים לאומיים וחרדים – עובדה הנגזרת מן ההרכב הדמוגרפי של העיר. לעומת זאת, בולטת בהיעדרה נציגות משמעותית של המגזר הערבי בעיר, המהווה שליש מאוכלוסייתה. זאת משום נטייתם של ערביי מזרח ירושלים להימנע מלממש את זכותם לבחור, ובעיקר להיבחר, למוסדות השלטון המקומי בעיר משיקולים פוליטיים ולאומיים.

הרכב מועצת העירייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועצת העיר ה-13 (2003–2008)[36]

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבחירות לראשות העיר ולמועצתה (3 ביוני 2003)
ראשות העיר
המועמד רשימה קולות
מספר אחוז
אורי לופוליאנסקי יהדות התורה 90,090 51.64%
ניר ברקת ירושלים תצליח 74,550 42.73%
יגאל עמדי הליכוד 5,656 3.24%
יוסי טל-גן יש עתיד בירושלים 1,873 1.07%
לריסה גרשטיין ירושלים ביתנו 1,222 0.7%
רוני אלוני אוהבי ירושלים 1,059 0.61%
סך הקולות הכשרים 174,450 100%
סך כל הקולות 182,445 95.6%
מועצת העיר
רשימה סימן קולות
מספר מושבים
יהדות התורה ג 43,097 9
ירושלים תצליח נר 29,201 6
ש"ס שס 25,525 5
המפד"ל - אמונה ב 17,038 4
מרצ - ירושלים החופשית מרצ 14,560 3
שינוי - רשימת החילונים בירושלים יש 10,166 2
הליכוד מחל 8,102 2
העבודה אמת 4,225 -
עם אחד בראשות חיים כהן ם 4,053 -
אנחנו כאן ד 3,962 -
הרשימה הערבית העצמאית ק 3,423 -
תקומה לירושלים בראשות עו"ד שמואל קספר ת 2,877 -
התנועה למען ירושלים ושמירת זכויות תושביה ט 2,830 -
ירושלים ביתנו ל 2,761 -
בירתי ץ 2,638 -
יש עתיד בירושלים זך 2,594 -
אוהבי ירושלים פה 1,230 -
סך הקולות הכשרים 178,282 31
סך כל הקולות 182,658 98%
מועצת העיר ירושלים ה-13 בסוף כהונתה
סיעה מושבים חברי המועצה

חילופי גברי בסוגריים

הערות
קואליציה (20 חברים)
יהדות התורה 9 אורי לופוליאנסקי (ראש העיר), יהושע פולק, אורי מקלב, אברהם פיינר, יוסף לוק, יעקב שנור, שלמה רוזנשטיין, שלמה מליק, יוסף דייטש (יוסף לוי) יהושע פולק ואורי מקלב כיהנו כסגני ראש העיר
ש"ס 5 שלמה אטיאס, אליעזר שמחיוף, שמואל יצחקי, יאיר לארי, שלמה ברסקה (ניסים זאב) שלמה אטיאס ואליעזר שמחיוף כיהנו כסגני ראש העיר
מפד"ל 4 שמואל שקדי, יאיר גבאי, מינה פנטון, דוד הדרי שמואל שקדי כיהן כסגן ראש העיר
הליכוד 2 יגאל עמדי, יורם קרשי יגאל עמדי כיהן כסגן ראש העיר ומ"מ ראש העיר
אופוזיציה (11 חברים)
ירושלים תצליח 6 ניר ברקת, רמי לוי, לידיה בלוצקי, מאיר תורג'מן,[37] רות רלב"ג,[37] אבי קוסטליץ[37] ניר ברקת כיהן כיו"ר האופוזיציה
מרצ 3 יוסף ג'וזף (פפה) אללו, סער נתנאל, רלי בן דוד
שינוי 2 דליה זומר, בועז עצמון

מועצת העיר ה-14 (2008–2013)[38]

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנובמבר 2008 ראשות העיר
רשימה המועמד קולות
מספר אחוז
ירושלים תצליח ניר ברקת 116,947 53.04%
יהדות התורה מאיר פרוש 94,456 42.84%
צדק חברתי ארקדי גאידמק 7,988 3.55%
עלה ירוק ירושלים של כולנו דן בירון 1,119 0.57%
סך הקולות הכשרים 220,510 100%
סך כל הקולות 228,240 96.6%
מועצת העיר
רשימה סימן קולות
מספר מושבים
יהדות התורה ג 54,026 8
ירושלים תצליח נר 40,641 6
ש"ס שס 30,181 4
המפד"ל - איחוד לאומי טב 22,104 3
מרצ מרצ 18,280 3
התעוררות - ירושלמים הי 16,692 2
ירושלים ביתנו ל 9,603 2
הליכוד מחל 8,688 1
פסגת זאב על המפה פז 7,976 1
למען ירושלים ק 7,968 1
צדק חברתי צה 5,147 -
עלה ירוק ע 1,436 -
אור והירוקים רק 977 -
סך הקולות הכשרים 223,719 31
סך כל הקולות 228,262 98%
מועצת העיר ירושלים ה-14 בסוף כהונתה
סיעה מושבים חברי המועצה

חילופי גברי בסוגריים

הערות
קואליציה (29 חברים)
יהדות התורה 8 יצחק פינדרוס, יוסף לוק, אברהם פיינר, יעקב הלפרין, שלמה מליק, ישראל קלרמן, שלמה רוזנשטיין, יוסף דייטש דייטש – ממלא מקום וסגן ראש העיר
ירושלים תצליח 6 ניר ברקת (ראש העיר), רמי לוי, קובי כחלון, נעמי צור, יקיר שגב גרייצר, חיליק בר לקראת בחירות 2013 התאחדו הסיעות למען ירושלים וירושלים תצליח ומאיר תורג'מן הצטרף ל"ירושלים תצליח"
ש"ס 4 אליעזר שמחיוף, אשר משאלי (שלמה אטיאס), שמואל יצחקי, שלמה ברסקה
המפד"ל - איחוד לאומי 3 דוד הדרי, עדנה פרידמן, הרצל יחזקאל[39] (יאיר גבאי) הדרי – סגן ראש העיר
מרצ 3 פפה אללו, מאיר מרגלית, לורה ורטון אללו – סגן ראש העיר; מרצ עזבה את הקואליציה ב-28 באוקטובר 2009, וחזרה ב-27 ביוני 2011
ירושלים ביתנו 2 מריה נוביקוב, דוד הרשקוביץ נוביקוב – סגן ראש העיר
התעוררות בירושלים 1 מירב כהן (עופר ברקוביץ')
הליכוד 1 אלישע פלג יאיר גבאי ערק לליכוד בנובמבר 2008 יחד עם אביו ח"כ אלי גבאי, והתפטר בשלהי הקדנציה במחאה על הצבת משה ליאון בראש רשימת הליכוד
פסגת זאב על המפה 1 יעל ענתבי
אופוזיציה (2 חברים)
ירושלמים 1 רחל עזריה
למען ירושלים 1 מאיר תורג'מן

מועצת העיר ה-15 (2013–2018)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבחירות לראשות העיר ולמועצתה[40]
22 באוקטובר 2013 ראשות העיר
רשימה המועמד קולות
מספר אחוז
ירושלים תצליח ניר ברקת 111,108 51%
הליכוד ביתנו משה ליאון 95,411 45%
בני תורה חיים אפשטיין 7,530 4%
סך הקולות הכשרים 214,049 100%
סך כל הקולות 225,254 95%
מועצת העיר
רשימה סימן קולות
מספר מושבים
יהדות התורה ג 53,708 8
ש"ס שס 35,148 5
ירושלים תצליח נר 31,159 4
התעוררות בירושלים הת 25,190 4
ירושלמים ים 16,181 2
מרצ העבודה ירושלים החופשית התנועה הירוקה מרצ 12,325 2
ירושלים מאוחדת ק 9,735 2
הבית היהודי טב 9,097 1
בני תורה עץ 7,316 1
הליכוד ביתנו מחל 7,154 1
פסגת זאב על המפה פז 6,120 1
שכונות ועסקים בראש קנ 3088 -
אומץ לב ץ 2111 -
טוב לירושלים עד 1883 -
יש עם אחד י 349 -
רשימת ותיקי וגמלאי ירושלים זך 86 -
סך הקולות הכשרים 220,650 31
מועצת העיר ירושלים ה-15 בסוף כהונתה
סיעה מושבים חברי המועצה

חילופי גברי בסוגריים

קואליציה (21 חברים)
יהדות התורה 8 יצחק פינדרוס, יוסי דייטש, ישראל קלרמן, יוחנן ויצמן, מיכאל הלברשטאם, אליעזר ראוכברגר, יעקב הלפרין, שלמה רוזנשטין
ש"ס 5 אליעזר שמחיוף,[41] (פיני עזרא), צביקה כהן, נתנאל לסרי (אשר משעלי), נחמיאל סבן (חיים כהן), מיכאל מלכיאלי[42](שמואל מרציאנו).
ירושלים תצליח 4 ניר ברקת (ראש העיר), רמי לוי, מאיר תורג'מן, קובי כחלון (מרינה קונצביה)
ירושלים מאוחדת 1 שמואל שקדי (חגית משה)
הבית היהודי 1 דב קלמנוביץ'
בני תורה 1 חיים אפשטיין
הליכוד ביתנו 1 משה ליאון
פסגת זאב על המפה 1 יעל ענתבי
אופוזיציה (9 חברים)
התעוררות בירושלים 4 עופר ברקוביץ', חנן רובין (דן אילוז), עינב בר, אלעד מלכא (יואב בקשי יבין – במרץ 2018 פרש ואלעד מלכא חזר למועצה)
ירושלמים 2 רחל עזריה (אהרון ליבוביץ' – ב-2017 פרש ליבוביץ' בשל הסכם רוטציה הוחלף ביהודה גרינפלד גילת), תמיר ניר (פלר חסן-נחום)
מרצ - מרצ העבודה ירושלים החופשית התנועה הירוקה 2 פפה אללו (איתי גוטלר), לורה ורטון
סיעת יחיד – אריה קינג 1 אריה קינג

מועצת העיר ה-16 (2018–2024)[43]

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבחירות לראשות העירייה ולמועצתה
רשימה המועמד קולות
מספר אחוז
ירושלים שלנו משה ליאון 81,426 32.76%
התעוררות עופר ברקוביץ 73,079 29.40%
ירושלים תצליח זאב אלקין 49,681 19.99%
יהדות התורה – אגודת ישראל יוסי דייטש 42289 17.01%
אני ירושלים אבי סלמן 2,110 0.85%
סך הקולות הכשרים 248,585
סך כל הקולות 254,326 100%
סיבוב שני
רשימה המועמד קולות
מספר אחוז
ירושלים שלנו משה ליאון 112,774 50.85%
התעוררות בירושלים עופר ברקוביץ 108,979 49.15%
סך הקולות הכשרים 221,723 34.75%
סך כל הקולות 223,399 100%
מועצת העיר
רשימה סימן קולות
מספר מושבים
התעוררות בירושלים בראשות עופר ברקוביץ' הת 46,310 7
דגל התורה דת 41,540 6
התאחדות הספרדים שומרי תורה תנועתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל ש"ס 34,412 5
יהדות התורה – אגודת ישראל ג 26,116 3
הבית היהודי - האיחוד הלאומי טב 14,252 2
ירושלים תצליח וירושלמים בראשות זאב אלקין א 12,167 2
מאוחדים עם אריה קינג ק 12,030 2
מרצ ירושלים חופשית מרצ 10,306 1
חביליו מצילים את ירושלים כן 10,155 1
בני תורה עץ 9,077 1
הליכוד מחל 7,910 1
פסגת זאב על המפה בראשות יעל ענתבי פז 5,514 0
ירושלים שלנו יד 5,500 1[44]
ירושלים ביתנו ל 3,282 0
ירושלים עירי בראשות רמדאן דבש י 2,999 0
צעירי ירושלים צי 2,238 0
ירושלים בדרך לפסגה עם נחמיה אסף נ 2,235 0
ותיקי וגמלאי ירושלים עם 2,044 0
מעורב ירושלמי בראשות אביתר אלבאז נץ 1,096 0
אני ירושלים בראשות אבי סלמן ף 862 0
למען השכונות בראשות אבי שלום זך 628 0
סך הקולות הכשרים 248,585 32
מועצת העיר ירושלים ה-16
סיעה מושבים חברי המועצה
קואליציה (27 חברים)
דגל התורה 6 אליעזר ראוכברגר, ישראל קלרמן, אהרון דוד בלומנשטוק, אלחנן מנחם גרוסבויום, דוד זוהר, משה גורא.
ש"ס 5 צביקה כהן, חיים כהן, פיני עזרא (עד דצמבר 2018), אברהם בצלאל (עד ספטמבר 2022), שמואל מרציאנו, צביקה אסולין (מדצמבר 2018), אריאל גולן (מספטמבר 2022).
אגודת ישראל 3 יוסי דייטש (עד מאי 2021), יוחנן ויצמן, מיכאל הלברשטאם, יעקב הלפרין (ממאי 2021).
ירושלים אחת - הליכוד 2 משה ליאון (ראש העיר), אלישע פלג.
מאוחדים 2 אריה קינג, יוני יוסף (אנ').
מפלגה דתית לאומית – הציונות הדתית 2 חגית משה, יהודה אלכסנדר דה פרוידיגר.
ירושלים תצליח 2 פלר חסן-נחום, יהודה בן יוסף.
מרצ 1 לורה ורטון.
מצילים את ירושלים 1 יוסי חביליו.
בני תורה 1 חיים אפשטיין.
יחד בירושלים (פורשים מהתעוררות)[45] 2 ימית אלה יואלי, אבישי כהן (מאפריל 2021)
אופוזיציה (5 חברים)
התעוררות בירושלים 5 עופר ברקוביץ (עד נובמבר 2022), עינב בר כהן (עד יוני 2023), אלעד מלכא (עד אפריל 2021), עליזה ארנס (עד יוני 2020), דן אילוז (עד יוני 2021), יובב צור, אדיר שוורץ (מיוני 2020), יוסף שפייזר (מיוני 2021 עד אוגוסט 2023), יערה שילה (מנובמבר 2022), אריאל מרנס (מיוני 2023), רון לרמן (מאוגוסט 2023)

מועצת העיר ה-17 (מרץ 2024 ואילך)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבחירות לראשות העירייה ולמועצתה
רשימה המועמד קולות
מספר אחוז
ירושלים אחת משה ליאון 179,022 81.09%
האיחוד הירושלמי יוסי חביליו 41,757 18.91%
סך הקולות הכשרים 221,115
סך כל הקולות 100%
מועצת העיר

רשימה סימן קולות
מספר מושבים
דגל התורה בראשות אליעזר ראוכברגר דגל 43,976 6
שס בראשות צביקה כהן שס 41,771 6
האיחוד הירושלמי בראשות יוסי חביליו א 26,716 4
התעוררות בירושלים בראשות אדיר שורץ הת 24,931 3
אגודת ישראל ג 22,547 3
ירושלים אחת בראשות משה ליאון יא 16,539 2
מאוחדים עם אריה קינג ק 11,991 2
מפד"ל-הציונות הדתית בראשות חגית משה טב 11,444 2
הליכוד למועצת העיר ירושלים מחל 8,214 1
בני תורה עץ 7,018 1
ירושלים בנעם ני 6,084 1
ירושלים תצליח בראשות יהודה בן יוסף יב 2,816 0
כל תושביה בראשות סונדוס אלחות דף 2,449 0
אחדות ירושלים בראשות אבישי כהן ומלכה גרינברט דרך 1,741 0
קודם ירושלים ד 892 0
סך הקולות הכשרים 221,115 31
מועצת העיר ירושלים ה-17
סיעה מושבים חברי המועצה
קואליציה (31 חברים)
דגל התורה 6 אליעזר ראוכברגר (סגן ומ"מ ראש העיר), ישראל קלרמן (סגן ראש העיר), משה גורא, אהרון דוד בלומנשטוק, אלחנן מנחם גרוסבויום (משנה לראש העיר), דוד זוהר
ש"ס 6 צביקה כהן (סגן ומ"מ ראש העיר), מאיר בן חיים כהן (סגן ראש העיר), שמואל מרציאנו (משנה לראש העיר), צבי אסולין, אריאל יקותיאל גולן, יוסף חיים מועלם
האיחוד הירושלמי 4 יוסי חביליו (סגן ראש העיר), יעל דה לנגה, לורה ורטון, יונתן פלג פולק
התעוררות בירושלים 3 אדיר שוורץ (סגן ראש העיר), מרים סלע, אריאל בזיז
אגודת ישראל-ירושלים 3 יצחק מאיר ברים (משנה לראש העיר), יוחנן בצלאל ויצמן, מיכאל הלברשטאם
ירושלים אחת 2 משה ליאון (ראש העיר), רונית אחדות הכהן
מאוחדים 2 אריה קינג (סגן ראש העיר), יצחק דור לוי
המפד"ל– הציונות הדתית 2 חגית משה (סגנית ראש העיר), יהודה אלכסנדר דה פרוידיגר
הליכוד 1 יעל ענתבי (המשנה לראש העיר)
בני תורה 1 חיים אפשטין
ירושלים בנעם 1 אלדד ישעיהו רבינוביץ'

ראשי העיר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קברו של אחמד אל-אסאלי בבית הקברות ממילא בירושלים
אחד מבנייני העירייה בכיכר ספרא

האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית ראשי העירייה בתקופה העות'מאנית (1516–1917):

הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת ראשי העירייה בתקופה המנדטורית (1917–1948):

ישראלישראל ראשי עיריית ירושלים המערבית (1948–1967):

ירדןירדן ראשי עיריית ירושלים המזרחית (1948–1967):

ישראלישראל ראשי עיריית ירושלים המאוחדת (מ-1967)

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פורטל
פורטל

לנושאים משויכים נוספים ראו פורטל ירושלים

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ רות קרק, "פעילות עיריית ירושלים בסוף בתקופה העות'מאנית", קתדרה 6, דצמבר 1977, עמ' 74.
  2. ^ 1 2 3 4 אביבה חלמיש, ירושלים בתקופת המנדט הבריטי, עמ' 76.
  3. ^ רות קרק, "פעילות עיריית ירושלים בסוף בתקופה העות'מאנית", קתדרה 6, דצמבר 1977, עמ' 82.
  4. ^ דוד קרויאנקר, סיפור קריית עיריית ירושלים, עמ' 20
  5. ^ אביבה חלמיש, ירושלים בתקופת המנדט הבריטי, עמ' 76–77.
  6. ^ דוד ילין סגן ראש העיר בירושלים, הצפירה, 6 ביוני 1920
  7. ^ 1 2 3 אביבה חלמיש, ירושלים בתקופת המנדט הבריטי, עמ' 78.
  8. ^ י. שוכמן, מה קרה בירושלים?, דבר, 10 במרץ 1927
    בן רפאל, חטא חטאה ירושלים, הצפירה, 8 באפריל 1927
  9. ^ אביבה חלמיש, ירושלים בתקופת המנדט הבריטי, עמ' 79.
  10. ^ נבחרי היהודים לעירית ירושלים, דבר, 22 במרץ 1927
  11. ^ 1 2 3 אביבה חלמיש, ירושלים בתקופת המנדט הבריטי, עמ' 80.
  12. ^ שמואל טשרנוביץ, יום ההכרעה בירושלים, הצפירה, 15 באפריל 1927
  13. ^ יהושע פורת, צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1918–1929, עמ' 194.
  14. ^ יעקב שמשון שפירא, לשאלת עירית ירושלים, דבר, 9 ביוני 1933
  15. ^ "במערכה", לקראת עיריה עברית נפרדת בירושלים, דואר היום, 10 בינואר 1932
  16. ^ אביבה חלמיש, ירושלים בתקופת המנדט הבריטי, עמ' 77, 80.
  17. ^ אביבה חלמיש, ירושלים בתקופת המנדט הבריטי, עמ' 82.
  18. ^ 1 2 3 4 5 אביבה חלמיש, ירושלים בתקופת המנדט הבריטי, עמ' 83.
  19. ^ מורה דרך בבחירות, דבר, 26 בספטמבר 1934; המשך
  20. ^ אביבה חלמיש, ירושלים בתקופת המנדט הבריטי, עמ' 81.
  21. ^ כאלדי ניצח את נשאשאבי, דואר היום, 28 בספטמבר 1934; המשך
  22. ^ עירית ירושלים החדשה מתכנסת מחר, דואר היום, 20 בינואר 1935
  23. ^ 1 2 3 אביבה חלמיש, ירושלים בתקופת המנדט הבריטי, עמ' 84.
  24. ^ מן החיים בירושלים, הצופה, 31 ביולי 1938
  25. ^ אביבה חלמיש, ירושלים בתקופת המנדט הבריטי, עמ' 85.
  26. ^ אביבה חלמיש, ירושלים בתקופת המנדט הבריטי, עמ' 85–86.
  27. ^ 1 2 3 4 אביבה חלמיש, ירושלים בתקופת המנדט הבריטי, עמ' 86.
  28. ^ תור משולש לכהונת ראש העיר ירושלים, דבר, 22 במרץ 1945
  29. ^ הממשלה פירקה את עירית ירושלים, דבר, 12 ביולי 1945
  30. ^ אושרה חוקת עבודה בעיריית ירושלים, הצופה, 25 בפברואר 1957
  31. ^ מבקשים דיון בממשלה בעניין הקמת בית העירייה בירושלים, דבר, 7 במאי 1962
  32. ^ מעיינים ברכישת מגרש במרכז ירושלים, דבר, 25 ביוני 1962
  33. ^ יואב גלבר, איחוד ירושלים
  34. ^ מאיה הורודניצ'אנו‏, בניין עיריית ירושלים הוצת, חשוד נעצר בחשד שהשליך בקבוק תבערה, באתר וואלה, 22 באפריל 2020
  35. ^ https://www.jerusalem.muni.il/he/city/budget/budget2018/ נתוני ספר תקציב לשנת 2018. עיקרי תקציב רגיל עמוד 8
  36. ^ ילקוט הפרסומים, באתר nevo.co.il, ‏16/6/2003
  37. ^ 1 2 3 פרשו מ"ירושלים תצליח" והקימו את "למען ירושלים"
  38. ^ ילקוט הפרסומים, באתר nevo.co.il, ‏17/12/2008
  39. ^ כיהן בשלהי הקדנציה.
  40. ^ עדכונים מיום הבחירות לרשויות המקומיות
  41. ^ השעה את עצמו ב-13 במאי 2014, בעקבות הרשעתו בפרשת הולילנד
  42. ^ פרש מתפקידו בנובמבר 2016 בעקבות כניסתו לכנסת.
  43. ^ ילקוט הפרסומים, באתר nevo.co.il, ‏28/11/2018
  44. ^ ראש הרשימה נכנס למועצה לאחר שנבחר לראשות העירייה, בהתאם לחוקת העיריות.
  45. ^ מ"התעוררות" ל"יחד בירושלים" – הסיעה החדשה של ימית יואלי אלה ואבישי כהן יצאה לדרך I כל הפרטים, באתר yerushalmim.co.il
  46. ^ Bovis, Eugene H., The Jerusalem Question, Hoover Policy Study No. 1, 1971, p. 33
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=עיריית_ירושלים&oldid=39688379#מבנה_פוליטי"