מועצה מקומית תעשייתית

מועצה מקומית תעשייתית בישראל היא רשות מקומית המנהלת אזור תעשייה בין עירוני הכולל כמה מפעלים בעלי תשתית ומערכות ציבוריות משותפות.

קיימות שתי מועצות מקומיות תעשייתיות: נאות חובב בדרום ומגדל תפן בצפון.

מבנה והרכב המועצה

המועצה היא בת תשעה חברים. יושב ראש המועצה הוא נציג של שר הפנים, שאינו מקרב עובדי המדינה. כן חברים בה נציג שר התעשייה המסחר והתעסוקה, נציג שר הבריאות, שלושה נציגים של הרשויות המקומיות הגובלות באתר התעשייתי ושלושה נציגים של המפעלים במועצה^[1].

מבנה זה נועד ליצור איזון בין האינטרסים השונים של המפעלים ושל הציבור. תשעת חברי המועצה לא נבחרים בבחירות כברשויות מקומיות אחרות, אלא ממונים על ידי משרדי הממשלה.

תפקידים וסמכויות

הכשרת קרקעות, כבישים, מערכות ביוב, ניקוז, שפכים, מים, גינון, חשמל, מקלטים ושטחים ציבוריים אחרים.
שמירה ואחזקה של השטחים והמתקנים הציבוריים באתר התעשייתי.
פיקוח על קיום חוקים, תקנות וצווים בקשר לבנייה, הפעלה והחזקת המפעלים באתר התעשייתי.
פיקוח על מיחזור האנרגיה ועל איכות הסביבה באתר התעשייתי.
ארגון וניהול שירותים משותפים באתר התעשייתי: בטיחות, שירותי כבאות, עזרה ראשונה ותחבורה.

בשונה מרשויות מקומיות אחרות, המועצה לא עוסקת בנושאי חינוך, רווחה ודומיהם. מפעלי המועצה אינם משלמים ארנונה ליישובים הסמוכים, אלא משלמים אגרה למימון פעילות המועצה התעשייתית, אגרה זו נמוכה מתשלומי הארנונה המקובלים. המועצה נטולת מענקים ומתפקדת לפי הנחיות משרד הפנים ולפי חוק השלטון המקומי.

ביקורת

בקרב ארגוני איכות הסביבה קיימת ביקורת נגד המועצות התעשייתיות. לטענתם, מועצה תעשייתית היא מועצה של מפעלים שמפקחת על עצמה, ובכך האינטרס שלה הוא לשמור על המפעלים ולא על הסביבה והיישובים שסביבה. בכך היא שונה ממועצה מקומית רגילה שבה תושבי המועצה יכולים לפקח על פעילות המועצה^[2].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מועצה מקומית תעשייתית בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ כינון מועצה מקומית תעשייתית, פקודת הרשויות המקומיות
^ מיכל נבו, מועצה תעשייתית, באתר אזרחים למען הסביבה, ‏ינואר 2005

[פקודה-1] כינון מועצה מקומית תעשייתית, פקודת הרשויות המקומיות

[2] מיכל נבו, מועצה תעשייתית, באתר אזרחים למען הסביבה, ‏ינואר 2005

[1]

[2]