מוזיקת דנג'ר
| מקורות סגנוניים | נויז, מוזיקה אוונגרדית, מוזיקה ניסיונית, פלוקסוס, מיצג |
|---|---|
| מקורות תרבותיים | שנות ה-1960 |
| סצנות אזוריות | |
| יפן | |
| נושאים קרובים | |
| הארדקור פאנק, נויז רוק, מוזיקה תעשייתית, פאוורוויולנס | |
  | |
מוזיקת דנג'ר (באנגלית: Danger music; באופן מילולי: מוזיקה מסוכנת) היא תת-ז'אנר של מוזיקה אוונגרדית משנות ה-1960. תת-ז'אנר זה מבוסס על הזרם האמנותי פלוקסוס וכן על התפיסה שחלק מהקטעים המוזיקליים יכולים לפגוע במאזינים או במבצעים, מתוך הבנה שהיצירה המדוברת עשויה לא להתבצע כלל. כמו כן, יצירות מתת-ז'אנר זה לפעמים מכונות כאנטי-מוזיקה.
בין הדוגמאות המוכרות מתת-ז'אנר זה, ניתן למנות את Music for a Revolution של טאקהיסה קוסוגי (אנ'),[1] וכן סדרת היצירות Danger Music של דיק היגינס (אנ').[2]
כמו בצורות רבות של מוזיקת קונספט ואמנות מיצג, הקווים הנמתחים בין "מוזיקה", "אמנות", "תיאטרון" ו"מחאה חברתית" אינם תמיד ברורים או גלויים. חלק מהופעות מהז'אנר, כמו אלו של מארק פאולין (אנ') וכריס בורדן (אנ'), כוללות שימוש בצלילים חזקים מדי לאוזן או שימוש באלימות נגד הקהל.
פרויקט הנויז של המוזיקאי היפני ימנטקה איי (אנ'), Hanatarash (אנ'), היה בולט בהופעות החיות המסוכנות שלו, כאשר המקרה המפורסם ביותר היה כאשר האמן היפני נהג במחפר דרך האולם בחלק האחורי של הבמה. כמו כן, היו דיווחים כי חלק מהקהל נדרש למלא כתבי ויתור (אנ') לפני תחילת ההופעות כדי למנוע תביעות נגד הלהקה או האולם במקרה של נזק כלשהו שייגרם.[3] להקת הפאנק מטאל היפנית G.I.S.M. (אנ') הציגה הופעות חיות אלימות ביחס לסולן הלהקה, סאקווי, שיבצע מגוון פעלולים מסוכנים, כולל ריצה לעבר הקהל עם מסור שרשרת, תקיפת השורות הראשונות עם להביור פעיל, זריקת זיקוקים על הקהל או קיום קרבות עם צופים אקראיים.[4]
עם זאת, יצירות אחרות מהז'אנר מכילות צורות סמליות יותר של "סכנה", כמו "Danger Music for Dick Higgins" של נאם ג'ון פאיק, שהנחה את המבצע "לזחול לתוך הנרתיק של לוויתן חי".[5]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Cope, David Techniques of the Contemporary Composer. ISBN 0-02-864737-8
- Friedman, Ken The Fluxus Reader. ISBN 0-471-97858-2
- Higgins, Hannah Fluxus Experience. ISBN 0-520-22867-7
- Nyman, Michael Experimental Music: Cage and Beyond. ISBN 0-521-65383-5
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Gann, Kyle (2006). Music Downtown: Writings from the Village Voice. University of California Press. p. 11. ISBN 9780520935938.
- ^ David Cope (2001), "Danger Music", New directions in music, Waveland Press, p. 105, ISBN 978-1-57766-108-5
- ^ Joyce, Colin (11 בנובמבר 2016). "Why Are People Brushing Their Teeth at Noise Shows? An Investigation". ארכיון מ-8 בנובמבר 2020. נבדק ב-3 במרץ 2021 – via Vice.
At another venue, they drove a bulldozer through one of the walls. And later in their career, they required audience members to sign personal injury waivers before some of their sets.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ G.I.S.M. “Subj and Egos, Chopped” Documentary Now Showing
- ^ Michael Nyman (1999), "Danger Music", Experimental Music: Cage and Beyond, Cambridge University Press, p. 72, ISBN 0-521-65383-5