Vice (מגזין)

Vice
תדירות	ירחון
סוגה	לייף סטייל
מו"ל	Vice Media
מייסד	שורוש אלבי, שיין סמית', גאווין מקאינס
בעלים	Vice Media Group
עורך ראשי	אליס ג'ונס (נכון לפברואר 2018)
תאריכי הופעה	אוקטובר 1994 – הווה (כ־30 שנה)
שפה	אנגלית
מערכת	ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
תפוצה	נכון לשנת 2006: 900,000 גיליונות כלל עולמי ; 80,000 (בריטניה)
מדינה	קנדה
ISSN	1077-6788
	vice.com

Vice הוא מגזין אמריקאי–קנדי המתמקד בלייף סטייל, אמנות, תרבות וחדשות/פוליטיקה. המגזין הוקם בשנת 1994 במונטריאול כמגזין אנטי-ממסדי. מאוחר יותר הקימו המייסדים את חברת Vice Media, שכוללת גם אתר, חטיבת שידורי חדשות, חברת הפקת סרטים, חברת הקלטות והוצאה לאור.

היסטוריה

Vice הוקם על ידי שלושת המייסדים שורוש אלבי, שיין סמית' וגאווין מקאינס בשנת 1994 בשם Voice of Montreal במימון ממשלתי. כוונת המייסדים הייתה לספק עבודה וכן שירות קהילתי^[3]. מאוחר יותר, כשהמייסדים רצו להשתחרר מהמחויבויות הקודמות שלהם למוציא לאור שלהם, הם קנו את מניותיו ושינו את השם ל-Vice ב-1996^[4]

בסוף שנות ה-90 רכש ריצ'רד זלווינסקי, מיליונר קנדי שעשה את כספו בתוכנה, את המגזין והעביר את המטה שלו לניו יורק. בעקבות המעבר התפתח למגזין מוניטין לפיו הוא מרבה לפרסם תוכן פרובוקטיבי וסותר את הפוליטיקלי קורקט. תחת שליטתו של זלווינסקי, נפתחו בניו יורק כמה חנויות ממותגות שהציעו ללקוחות לקנות מוצרי אופנה שפורסמו במגזין. תקופה זו נגמרה עם סיום בועת הדוט-קום, במהלכה השיבו המייסדים לעצמם את השליטה במגזין והחנויות נסגרו^[5].

בשנת 2002 הושקה הגרסה הבריטית של המגזין תחת העורך הראשון שלה, אנדי קאפר. בריאיון עמו הסביר קאפר זמן קצר לאחר ההשקה כי תפקיד המגזין הוא לסקר "דברים שבהם אנחנו מתביישים".

בסוף שנת 2007 פורסמו 13 מהדורות שונות של הירחון, חברת התקליטים של Vice Media פעלה, וערוץ הווידאו המקוון VBS.com זכה ל-184,000 צופים ייחודיים במהלך חודש אוגוסט אותה שנה. באותה שנה החל המגזין לסקר אירועים שנחשבו ליותר "רציניים" דוגמת מלחמת עיראק. בריאיון לניו יורק טיימס הסביר שורוש אלבי מדוע: "העולם הרבה יותר גדול מלואר איסט סייד ואיסט וילג' [שכונות בניו יורק]"^[5].

ביולי 2016 רכש המגזין את השליטה ב"גראז'", מגזין האמנות ותרבות שייסדה דאשה זוקובה, אשתו של המיליארדר הרוסי רומן אברמוביץ', כמותג לצעירים שעושה צעדים ראשונים בתחום האמנות העכשווית^[6].

ביוני 2017 גייסה חברת האם של המגזין 450 מיליון דולר מחברת ההשקעה הפרטית TPG, לפי שווי שוק של 5.7 מיליארד דולר^[7]. ב-2020 תכננה לבצע הנפקה באמצעות חברת רכישה למטרות מיוחדות (ספאק), אולם החברה נתקלה בקשיים בשוק הפרסום הדיגיטלי, היות שלמרות הפופולריות של האתר וערוץ החדשות שלו, רוב ההכנסות מפרסום דיגיטלי הלכו לפלטפורמות הטכנולוגיה הגדולות גוגל ומטא. בינואר 2023 הודיעה החברה כי היא מעמידה את עצמה למכירה^[8]. ובמאי 2023 הכריזה על פשיטת רגל ונושיה השתלטו עליה^[9].

תחומי סיקור

סקופים

מגזין Vice מעניק במה לפרסומים שונים של העיתונאים, בעלי הטורים, סופרים, גרפיקאים, קריקטוריסטים וצלמים. התוכן המקוון של המגזין השתנה לאורך השנים מעיסוק באמנות ותרבות פופולרית לאקטואליה קשה יותר. בשל המספר הרב של הכותבים בו והעובדה שלעיתים קרובות הם יגישו מעט מאמרים לפרסום, אין למגזין עמדה פוליטית ברורה. המגזין פרסם בעבר גיליונות שלמים שלא קשורים לנושאים שמסקרת תקשורת המיינסטרים, ועסק בנושאים כמו אזרחי עיראק^[10], אינדיאנים^[11], רוסים^[12] ועוד.

פוליטיקה

בריאיון עם עיתון הגרדיאן במרץ 2008 נשאל המייסד שיין סמית' בנוגע לנטייה הפוליטית של Vice, ובתגובה הצהיר: "אנחנו לא מנסים לומר שום דבר פוליטי במסגרת פרגדימת שמאל/ימין... אנחנו לא עושים זאת משום שאנחנו לא מאמינים בלקיחת צד. האם אני דמוקרטי או רפובליקני? אני חושב ששתי התפיסות מזעזעות. וזה לא משנה בשום צורה. כסף מנהל את אמריקה; כסף מנהל כל מקום".

אתר

Vice ייסד את האתר שלו, Viceland.com בשנת 1996, משום שהכתובת Vice.com הייתה כבר תפוסה. בשנת 2007 ייסד האתר את הדומיין VBS.com שפרסם סרטוני וידאו ושידר מספר תוכניות רשת בחינם. בשנת 2011 אוחדו שני האתרים לתוך Vice.com^[13].

בשנת 2012, Vice Media נוצרה כחברת האם של מגזין Vice ונכסים אחרים כולל Vice News ב-HBO ואתר Vice.com. מאז החברה התרחבה והיא כוללת כיום רשת של ערוצים מקוונים, כולל Munchies.tv, Motherboard.tv, Noisey.com, Thu.mp ו-Broadly.

מוניטין

מאז הקמתו יש למגזין "מוניטין פרובוקטיבי"^[14]. בשנת 2010 תואר העיתון כ"עיתונות שמבליטה את דעת הכותב עבור דור היוטיוב"^[15]. ככל שהוא הלך והתפתח, נעשו ניסיונות במגזין להתרחק במידת מה מהמוניטין, כך שעדיין יוכלו לשמור עליו כדי להמשיך לצמוח^[16]. עם זאת, הירחון המשיך להיקלע למחלוקות לאורך השנים^[14].

ב-2015 זכה בתואר מגזין השנה של כתב העת של ענף הפרסום "אדוורטייזינג אייג'"^[17].

תלונות על הטרדות מיניות

בסתיו 2017 פורסמו מספר כתבות בהן עלו טענות להתנהגות בעל אופי מיני ותרבות "מועדון הבנים" הכללית בחברת האם של מגזין Vice^[18].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא Vice בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של Vice (בשפות מרובות)

Vice, ברשת החברתית פייסבוק
Vice, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
Vice, ברשת החברתית אינסטגרם
Vice, ברשת החברתית טיקטוק
Vice, סרטונים בערוץ היוטיוב
ניו יורק טיימס, פעם היא הייתה חדשנית ופורצת דרך. עכשיו: פושטת רגל אחרי שלא מצאה קונה, באתר TheMarker‏, 2 במאי 2023

הערות שוליים

^ Vice Media Settled With 4 Women Over Sexual Harassment, Defamation, נטלי ג'רווי, The Hollywood Reporter, 23 בדצמבר 2017
^ Tom Horan, ‏From chic to cheek, The Telegraph, 15 July 2006
^ The Vice Squad, קרל ווילקינסון, הגרדיאן, 30 במרץ 2008
^ Vice's Shane Smith on What's Wrong With Canada, Facebook and Occupy Wall Street, ג'ף ברקוביצ'י, פורבס, 3 בינואר 2012
^ ¹ ² A Guerrilla Video Site Meets MTV, רוברט לווין, הניו יורק טיימס, 19 בנובמבר 2007
^ פייננשל טיימס, ‏תאגיד Vice קנה את השליטה במגזין "גראז'" של אשתו של רומן אברמוביץ', באתר גלובס, 6 ביולי 2016
^ בלומברג, ממשיכה לצמוח: Vice מדיה גייסה לפי שווי של 5.7 מיליארד דולר, באתר TheMarker‏, 20 ביוני 2017
^ ניו יורק טיימס, קבוצת המדיה Vice מעמידה את עצמה למכירה, באתר TheMarker‏, 22 בינואר 2023
^ ניו יורק טיימס, וייס מדיה הכריזה על פשיטת רגל - ונושיה צפויים להשתלט עליה, באתר TheMarker‏, 15 במאי 2023
עדי טננבאום, ‏הפסדי עתק למשקיעים: כך קרסה חברת החדשות הלוהטת בארה"ב, באתר גלובס, 16 במאי 2023
^ The Iraq Issue
^ The Natives Issue
^ The Russia Issue
^ Finally, All Our Crap Is in One Place, רוקו קסטורו, Vice, 15 בספטמבר 2011
^ ¹ ² The Bad-Boy Brand, ליזי ווידקומב, הניו יורקר, 1 באפריל 2013
^ . Up Close With Shane Smith, אלכס ויליאמס, הניו יורק טיימס, 16 באוגוסט 2010
^ The cult of Vice, כריס איפ, Columbia Journalism Review
^ אדוורטייזינג אייג', ‏בזכות הצמיחה בדיגיטל: כתב העת VICE זכה בתואר מגזין השנה, באתר גלובס, 27 בינואר 2015
^ At Vice, Cutting-Edge Media and Allegations of Old-School Sexual Harassment, אמילי סטיל, הניו יורק טיימס, 23 בדצמבר 2017

[1] Vice Media Settled With 4 Women Over Sexual Harassment, Defamation, נטלי ג'רווי, The Hollywood Reporter, 23 בדצמבר 2017

[2] Tom Horan, ‏From chic to cheek, The Telegraph, 15 July 2006

[3] The Vice Squad, קרל ווילקינסון, הגרדיאן, 30 במרץ 2008

[4] Vice's Shane Smith on What's Wrong With Canada, Facebook and Occupy Wall Street, ג'ף ברקוביצ'י, פורבס, 3 בינואר 2012

[ניו_יורק_טיימס-5] ¹ ² A Guerrilla Video Site Meets MTV, רוברט לווין, הניו יורק טיימס, 19 בנובמבר 2007

[6] פייננשל טיימס, ‏תאגיד Vice קנה את השליטה במגזין "גראז'" של אשתו של רומן אברמוביץ', באתר גלובס, 6 ביולי 2016

[7] בלומברג, ממשיכה לצמוח: Vice מדיה גייסה לפי שווי של 5.7 מיליארד דולר, באתר TheMarker‏, 20 ביוני 2017

[8] ניו יורק טיימס, קבוצת המדיה Vice מעמידה את עצמה למכירה, באתר TheMarker‏, 22 בינואר 2023

[9] ניו יורק טיימס, וייס מדיה הכריזה על פשיטת רגל - ונושיה צפויים להשתלט עליה, באתר TheMarker‏, 15 במאי 2023
עדי טננבאום, ‏הפסדי עתק למשקיעים: כך קרסה חברת החדשות הלוהטת בארה"ב, באתר גלובס, 16 במאי 2023

[10] The Iraq Issue

[11] The Natives Issue

[12] The Russia Issue

[13] Finally, All Our Crap Is in One Place, רוקו קסטורו, Vice, 15 בספטמבר 2011

[הניו_יורקר-14] ¹ ² The Bad-Boy Brand, ליזי ווידקומב, הניו יורקר, 1 באפריל 2013

[15] . Up Close With Shane Smith, אלכס ויליאמס, הניו יורק טיימס, 16 באוגוסט 2010

[16] The cult of Vice, כריס איפ, Columbia Journalism Review

[17] אדוורטייזינג אייג', ‏בזכות הצמיחה בדיגיטל: כתב העת VICE זכה בתואר מגזין השנה, באתר גלובס, 27 בינואר 2015

[18] At Vice, Cutting-Edge Media and Allegations of Old-School Sexual Harassment, אמילי סטיל, הניו יורק טיימס, 23 בדצמבר 2017

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]