מוזיאון השואה בפלורידה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מוזיאון להנצחת זכר השואה, מוסד ללא כוונת רווח  |
| כתובת |
סיינט פיטרסברג |
| מיקום |
פלורידה |
| מדינה |
ארצות הברית |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1992 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1992 |
| קואורדינטות | 27°46′14″N 82°38′26″W / 27.770529°N 82.640622°W |
|
www | |
 | |
  | |
מוזיאון השואה בפלורידה הוא מוזיאון שואה הממוקם בסיינט פיטרסברג, פלורידה. המוזיאון נוסד בשנת 1992, ועבר למיקומו הנוכחי בשנת 1998. המוזיאון, שנקרא בעבר "מרכז השואה", שונה רשמית לשמו הנוכחי בשנת 1999. זהו אחד ממוזיאוני השואה הגדולים בארצות הברית. הוא נוסד על ידי וולטר ואדית לובנברג, שניהם יהודים גרמנים שנמלטו מגרמניה הנאצית לארצות הברית. ניצול השואה אלי ויזל כיהן כיו"ר כבוד וחתך את הסרט בטקס הפתיחה ב-1998.[1] מוזיאון השואה בפלורידה הוא אחד משלושה מוזיאוני שואה המוסמכים על ידי הברית האמריקאית למוזיאונים.[2] המוזיאון פועל עם הקהילה המקומית וניצולי השואה להפצת מודעות וחינוך הציבור לתולדות השואה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מייסדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוזיאון השואה בפלורידה נוסד על ידי וולטר לבנברג ורעייתו אדית לבנברג ב-1992. שניהם נולדו בגרמניה ונמלטו מגרמניה הנאצית. וולטר לובנברג נולד בוואטרסבאך, גרמניה, אך עקב התעמרות משטית של רשויות הנאצים כנגד אביו והקשיים שלאחר מכן בניהול החנות המשפחתית, עברה המשפחה לפרנקפורט ב-1936. בפרנקפורט בשנת 1938 חוותה משפחת לובנברג את ליל הבדולח, כאשר וולטר נמלט בקושי מפגיעה פיזית ונאלץ להסתתר. בסופו של דבר, באמצעות תמיכתה של דודתו שכבר גרה בארצות הברית, הצליח לבנברג להגר בהצלחה ולבסוף עבר לשיקגו. לאחר מכן שירת בצבא ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה.
לאחר שסיים את תקופתו בצבא, פגש לבנברג את אדית לבנברג, והשניים התחתנו בשנת 1948.
המוזיאון
[עריכת קוד מקור | עריכה]המוזיאון נוסד על ידי הזוג לבנברג ב-1992 מתוך רעיון "ללמד את בני כל הגזעים והתרבויות את הערך והכבוד הטבועים של החיים כדי למנוע רצח עם עתידי". מוזיאון השואה נוסד כמרכז השואה בחלל שהושכר מהמרכז הקהילתי היהודי (JCC) של מחוז פינלס בחוף מדיירה. הוא התחיל כאוסף של 10 כרזות שואה שהמייסדים רכשו במהלך השנים.[3] ב-JCC, מרכז השואה אירח את התערוכה הראשונה שלו, 'אנה פרנק בעולם', שמשכה 24,000 מבקרים במהלך החודש הראשון. כשהמרכז התגלה כפופולרי, החל לקיים סמינרי הוראה, הרצאות ואירועי הנצחה שבהם יכלו המבקרים להשתתף. בנוסף, המרכז החל להתחבר למערכת החינוך המקומית; לבתי ספר באזור שמונה מחוזות שמסביב למפרץ טמפה סופקו מדריכי לימוד, תוכניות הכשרת מורים ומצגות של צוות המרכז וניצולי שואה.
עד שנת 1996 צמח מרכז השואה עד כדי כך שהיה צורך בחלל גדול יותר ולכן הוחלט על קנייה של בניין חדש למוזיאון. הבניין החדש, שהיה בעברו בנק, היה גדול פי 8 מהחלל הקודם. האדריכל שנבחר למשימה זו היה ניק בנג'קוב יליד ישראל. הוא ייצר את הצורה הייחודית של הבניין החדש שהציג באופן בולט משולשים, והסביר ש"עידן מלחמת העולם השנייה כל כך מדכא שלא רציתי לעשות שום דבר עם עיגולים או ריבועים, כי הם צורות שלמות. רציתי צורה שבורה כמו משולש, שבעיני הוא צורה מדכאת, צורה קשה, ורציתי לעצב תחושה למבקרים עוד לפני שהם נכנסים למוזיאון". מהלך זה הושלם בשנת 1998, ובינואר 1999 שינה מרכז השואה את שמו באופן רשמי למוזיאון השואה בפלורידה. אלי ויזל השתתף בטקס הפתיחה של שנת 1998 בו כיהן כיו"ר הכבוד.[1]
בבניין החדש, מוזיאון השואה בפלורידה המשיך במשימה של יצירת מודעות לזכויות אדם ומודעות לשואה. הבניין החדש הצליח לקבל 65,000 מבקרים בשנתו הראשונה. בנוסף, החלל הנוסף בבניין החדש אפשר להרחיב את ספריית המוזיאון הכוללת חומרי שמע וחומרים חזותיים. הבניין הנוכחי כולל שלוש קומות כאשר תצוגת הקבע וכן ארכיונים ממוקמים בקומה הראשונה, וגלריות זמניות בקומה השנייה והשלישית. התערוכה הגדולה הראשונה הייתה קרונית #113 069-5, שהפכה לחלק מהאוסף הקבוע.[3]
ונדליזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-27 במאי 2021 רוססו הביטוי "היהודים אשמים" וצלב קרס בחלקו החיצוני של המוזיאון.[4][5][6]
מוצגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תערוכה קבועה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האוסף הקבוע של מוזיאון השואה בפלורידה שוכן בקומה הראשונה בתערוכה שכותרתה: "היסטוריה, מורשת ותקווה". תערוכה זו מציגה חפצים שונים מתקופת השואה ומלחמת העולם השנייה ובה סיור אודיו מודרך בהיסטוריה של השואה החל בהיסטוריה של האנטישמיות והחיים לפני מלחמת העולם השנייה, עלייתם של היטלר, הנאצים והאנטישמיות, חקיקה יהודית, ההיסטוריה של קבוצות קורבנות אחרות, גטאות והצלת יהודים.
התערוכה מגיעה לשיאה עם קטעים על מחנות ריכוז ומרכזי הרג. האזור האחרון המוצג הוא 'שיעורים להיום', בו מבקרים לומדים על רצח עם ומעשי שנאה אחרים המתרחשים כיום. החלק המרכזי של האוסף הקבוע הוא קרון רכבת אמיתי מס' 113 069-5 (מ- Gdynia, פולין)[7] שהוביל קורבנות של המשטר הנאצי למחנות הריכוז. הוא נשען על מסלול רכבת מקורי ממרכז ההרג בטרבלינקה כמחווה אילמת לנרצחים בשואה.
תערוכות זמניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקומה השנייה והשלישית של הבניין מתארחות תערוכות ארעיות בנושאים המשתנים מפרשנויות אמנותיות לאירועי השואה ועד לתערוכות אינפורמטיביות המאירות נושאים קשורים, כמו משפטי נירנברג. בקומה השלישית יש גם גלריה פתוחה גדולה בה מתקיימים גם הרצאות, מצגות ואירועים. כעת מוצגת התערוכה החדשנית והאינטראקטיבית, "ממדים בעדות". תערוכה זו מאפשרת למבקרים לשאול שאלות המעוררות תגובות בזמן אמת מראיונות וידאו שהוקלטו מראש עם ניצולי שואה. פרויקט חלוצי זה משלב טכניקות צילום מתקדמות, טכנולוגיות תצוגה מיוחדות ועיבוד שפה טבעית מהדור הבא ליצירת ביוגרפיה אינטראקטיבית.[8]
כמו כן מוצגת תערוכת תצלומים של מצבות של קברי יהודים. במהלך המלחמה נהרסו בתי קברות כדי לפנות מקום למבנים חדשים ולחצרות, בעוד שהמצבות נועדו לייצור פריטים כמו מרצפות, יסודות וכדומה, שרבים מהם עדיין נושאים את הכתובות בעברית שסיפרו את סיפורי הקברים.[9]
תערוכה מיוחדת, "Humanity behind Barbed Wire", מספרת על התרחשות ידועה מעט בהיסטוריה של פלורידה, כליאתם של יותר מ-10,000 שבויי מלחמה גרמנים ברחבי המדינה, כולל בסיס חיל האוויר מקדיל בטמפה.[10]
תוכניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוזיאון השואה של פלורידה מפעיל בנוסף מספר תוכניות של הסברה בתוך הקהילה במטרה להמשיך במשימתם להעלות את המודעות לזכויות אדם. הם כוללים את "Speak Up, Speak Now!",[11] שהיא תוכנית מרובה מפגשים שמטרתה למשוך תלמידים לדיון וכוללת דוברים אורחים כמו ניצולי שואה ואכיפת חוק.
הפרס ההומניטרי של אנה פרנק, שהוקם בשנת 2001, מכיר בחטיבות ביניים שהפגינו מאמצים הומניטריים בבית הספר ומחוצה לו.[12]
המוזיאון גם מספק לסוכנויות המשטרה בפלורידה שיעורי אכיפת חוק וחברה (LEAS), שנועדו לחנך שוטרים על התפקיד שהיה למשטרה הגרמנית בשואה.[13] בנוסף מרכז המוזיאון קבוצת ילדים, בנים ונכדים של ניצולי שואה, שנפגשים יחד ומתמסרים לסיפור סיפורי משפחותיהם.[14]
התנדבויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוזיאון השואה בפלורידה מפעיל גם תוכניות התנדבות שבהן סטודנטים וקשישים מסייעים בתהליך החינוכי. המוזיאון הוא אחד מארגונים רבים ברחבי העולם שבהם אוסטרים צעירים יכולים לשרת את שירות הזיכרון לשואה האוסטרי שלהם.[15]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מוזיאון השואה בפלורידה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Fryer, B. (2016, July 15). Elie Wiesel leaves lasting impression on Bay area. https://www.jewishpresspinellas.com/articles/elie-wiesel-leaves-lasting-impression-on-bay-area/
- ^ "Florida Holocaust Museum". St. Pete Clearwater. Visit St. Pete/Clearwater. נבדק ב-31 בינואר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Edie Loebenberg, Florida Holocaust Museum co-founder, dies | Jewish Press of Tampa". m.jewishpresstampa.com. אורכב מ-המקור ב-2018-11-28.
- ^ "Swastika, 'Jews are guilty' message spray-painted on Holocaust Museum in St. Pete, police say". FOX 13 News. 2021-05-27. נבדק ב-2021-07-05.
- ^ "Florida Holocaust Museum in St. Petersburg vandalized with painted swastika". Tampa Bay Times. נבדק ב-2021-07-05.
- ^ "Swastika spray-painted on wall at Florida Holocaust Museum". AP NEWS. 2021-05-27. נבדק ב-2021-07-05.
- ^ "About our Boxcar". The Florida Holocaust Museum. נבדק ב-2010-09-24.
- ^ "Dimensions in Testimony". The Florida Holocaust Museum. נבדק ב-2023-04-14.
- ^ "Matzevot for Everyday Use Photographs by Łukasz Baksik". The Florida Holocaust Museum. נבדק ב-2023-04-16.
- ^ "Humanity Beyond Barbed Wire - Hitler's Soldiers in the Sunshine State Special Exhibit". The Florida Holocaust Museum. נבדק ב-2023-04-16.
- ^ "Speak up, Speak Now!".
- ^ "Anne Frank Humanitarian Award".
- ^ "Law Enforcement and Society".
- ^ "Generations After".
- ^ "Partner organizations". Austrian Service Abroad. נבדק ב-2010-09-24.